רקע

המיתולוגיה היוונית נלמדת כחלק מתכנית הלימודים בהיסטוריה ובחינוך לשוני במסגרות האלה:
היסטוריה לכיתה ו, בספר "העת העתיקה – העולם היווני רומי והיהודים". התלמידים מתבקשים לדעת להגדיר את המושג "מיתולוגיה"; להשוות בין סיפור בריאת האדם במיתולוגיה היוונית לבין סיפור בריאת האדם ביהדות; להכיר מיתוסים ומסרים העולים מהם.

חינוך לשוני. המטרה היא לפתח כשירויות אורייניות בבית הספר, לאפשר נגישות אל טקסטים דבורים וכתובים בתחומי דעת שונים, ולמלא צרכים חברתיים שונים.

מטרות

פיתוח מודעות לערכים אנושיים, בדגש על אכפתיות ועל התחשבות בזולת.
פיתוח מיומנויות כתיבה והבעה.

הנחיות

הסיפור בקצרה
פרומתאוס – גנב האש
האלים החליטו לברוא את האדם, והם הטילו את התפקיד על שני האחים הטיטאנים: פרומתאוס החכם, שפרוש שמו הוא "מחשבה תחילה", ואחיו אפימתאוס, שפירוש שמו "מחשבה לאחר מעשה".
פרומתאוס החליט לברוא את בני האדם בדמות האלים, זקופים. הוא לקח עפר מהאדמה, ערבב אותו במים ויצר את האדם הראשון. אחר כך ביקש מהאלה אתֵנה לנפוח בו רוח חיים.
עתה נדרשו האחים להעניק לאדם תכונות כמתנות. אפימתאוס מיהר והעניק לבעלי החיים מתנות שונות כמו כוח, אומץ לב וזריזות, וגם מתנות שבהן יכלו להגן על עצמם, כמו ציפורניים, נוצות ופרוות ועוד.
פרומתאוס נוכח לראות שלא נותרו לו מתנות לבני האדם, ומכיוון שרצה להגן על האדם, החליט לגנוב את האש מהאלים ולהביאה אל בני האדם בסתר. מתנה זאת הייתה מתנה עצומה, כיוון שבני האדם, שלא הכירו את סוד האש, נאלצו לסבול מקור ולאכול את בשרם נא, ולא יכלו לפתח את עצמם. עתה, משנתנה להם האש, יכלו בני האדם להגן על עצמם, לשבת מסביב למדורה, לספר סיפורים ולשיר שירים.
אבל אבי האלים זאוס ציווה להעניש את פרומתאוס על מעשיו. פרומתאוס נקשר באזיקים לצוק סלע בקצה העולם, וכל יום הגיע אליו נשר וניקר את כבדו.

הסיפור מעובד

רקע למיתולוגיה היוונית
מהי מיתולוגיה?
המלה "מיתולוגיה" מורכבת משתי מלים: "מיתוס" ו"לוגיה".
ראשית נבדוק דווקא את המלה השנייה "לוגיה", שאנו מוצאים בעוד מילים, כגון "פסיכולוגיה" או "גֵאולוגיה". פירוש המלה "לוגיה" הוא תורה.
ו"מיתוס" מהו?
המיתוס הוא סיפור מעשה שעובר בעל-פה, מפה לאוזן, ושאנשים מספרים אותו זה לזה לאורך השנים, לעתים אף מאות בשנים.
לכל חברה יש סיפורי מיתוס כאלה, שיוצרים את המיתולוגיה שלה. היום הרבה אנשים מכירים את סיפורי המיתולוגיה של היוונים הקדמונים. את הסיפורים האלה אסף הומרוס, מספר קדמון עיוור, וכינס אותם בשני ספרים גדולים הקרויים "אילֵאדה" ו"אודיסֵאה".
לעמים רבים סיפורי מיתולוגיה משלהם. לאינדיאנים, למשל, יש מיתוסים העוסקים באדם-אל ששמו קוּאֵצַלְקוֹאַטְל, לאשורים הקדמונים היו מיתוסים שעסקו בגילגמש, שהיה חלקו אדם וחלקו אל, ועוד.

האם סיפורים אלה קרו באמת?
מהמאה השמונה עשרה, עם התפתחות המהפכה המדעית, התרגלו בני-האדם לבדוק כל דבר בכלים מדעיים, ולקבל עובדות שונות רק אם אפשר להוכיח שהן מציאותיות. בני-אדם מודרניים, החיים בחברה המודרנית-טכנולוגית, קוראים סיפורי מיתולוגיה בחשדנות, וחושבים שאינם מציאותיים. אבל חוקרים, שבדקו את השפעת סיפורי המיתולוגיה בחברות עתיקות, מציינים כי בעבר נחשבו סיפורי המיתולוגיה אמיתיים ומציאותיים. כל סיפור שסופר נחשב מקודש על בני החברה.
סיפורים אלה משמשים דוגמה להתנהגות. סיפורים המציגים גיבורים וגבורותיהם, כמו סיפורי הרפתקאות שונים או סיפורים על האלים המקודשים עליהם, המשמשים חיקוי ודוגמה.

כיצד התפשטו והופצו סיפורי המיתולוגיה ?
מנהג נפוץ היה שבערבים התכנסה המשפחה המורחבת יחדיו ואב המשפחה סיפר סיפורים. המשפחה המורחבת כללה, מלבד ההורים והילדים, גם את הסבים והסבתות, את הדודים, את הדודות ואת בני הדודים, ולעתים אף את השכנים. המשפחה הייתה מצטופפת ומתאספת כגוף אחד, והאזינה בקשב רב לסיפורים. לעתים נשמעו הסיפורים כסיפורי דמיון פנטסטיים, ולעתים היו מפחידים ומסמרי שער. סיפורי המיתולוגיה הועברו בעל פה מדור לדור עד שהועלו על הכתב.

מבוסס על מיתולוגיה, איילה יפתח, מטח

רקע
לאש היבטים חיובים והיבטים שליליים. האש מסמלת את תחילת התרבות, את התבונה, את היצירה ואת המקור לחום ולאור. היא סמל לחוכמה ולתרבות. היא מסמלת את התקופה שבה התפנו בני האדם משלב של הישרדות המלווה בתופעות אלימות לשלב שבו התחילו לפתח את עצמם ואת הערכים שבהם האמינו.
האש מאירה את החושך. היא מאלצת את האדם לנהוג בה בזהירות, אפשר להשתמש בה לשימושים חיוביים אבל היא עלולה להתפרץ, ויש להישמר ממנה. בגלל שהאדם אינו יכול לשלוט בה היא מזכירה לו את הגבולות שלו. לעתים היא גורמת לאדם להבין את מקומו בעולם, את אפסותו ואת חוסר האונים שלו מול איתני הטבע.
במיתולוגיה היוונית, פרומתאוס הוא שנתן את מתנת האש לאדם, וממנה התפתחה התרבות האנושית. האדם קיבל מתנה זאת, ולעתים הוא עושה בה שימוש לרעה. אולי זאת הסיבה שהאלים הענישו את פרומתאוס.

א. ציירו שמש על הלוח וכתבו בה את המילה "אש". בקשו מהתלמידים לעלות מושגים ומילים הקשורים למילה.
ב. מיינו את המילים לחיוביות ולשליליות.

ג. שאלו את התלמידים:
1. מדוע מעשהו של פרומתאוס היה חשוב לבני האדם?
2. מה מאפשרת האש לעשות? התייחסו להיבטים שונים בחיי האדם.
3. מהי משמעות האש לפי הסיפור המיתולוגי?
4. מדוע הענישו האלים את פרומתאוס?
5. חשבו על שמות האחים: פרומתאוס החכם, שפרוש שמו הוא "מחשבה תחילה", ואחיו אפימתאוס, שפירוש שמו "מחשבה לאחר מעשה". כיצד תכונות אלו באות לידי ביטוי בסיפור?
6. האם תוכלו לתת דוגמאות מחייכם להתנהגות שיש בה מחשבה תחילה או להתנהגות שמבטאת מחשבה לאחר מעשה?
ד. החזירו את התלמידים להתבונן בטבלה. בקשו מהם לחשוב כיצד אפשר לנצל את האש להיבטים חיובים בחייהם וביחסים ביניהם ובין חבריהם.
ה. נסו לחשוב על ביטויים שאתם נתקלים בהם בחיי היומיום ושמופיע בהם מוטיב האור או החושך. מה אפשר ללמוד מן הביטויים האלו?
(דוגמאות: אש השנאה בערה בלִבו והוא היה נחוש בדעתו לנקום ביריבו; השיב אש; הלך (אחרי מישהו) באש ובמים; הבחור הזה – כולו אש; שיחק באש; שמר אותו על אש קטנה ועוד)
ו. לפניכם ציטוטים אחדים.
קראו אותם, בחרו אחד מהם, הסבירו מה הבנתם וכתבו כיצד הוא קשור לסיפור.
– "התרבות היא שאיפה לנועם ולזוהר" (מתיו ארנולד)
– "המוצאים כוונות יפות בדברים יפים, הם בעלי תרבות. להם יש תקווה." (אוסקר ויילד)
– "צריך להגביר את האור תחת להילחם בחושך" (א"ד גורדון)