מטרות

1. הגברת המודעות לכך שמחשבות הן המעוררות כעס, שיש קשר בין הכעס למחשבה
2. זיהוי ומיתון המחשבות והכעס ובחירת דרכי תגובה יעילות במצבי כעס
3. חיזוק כושר ההתמודדות במצבי כעס ואלימות

הנחיות

רקע

בארגון יוניסף ישראל, הגוף האחראי על אכיפת האמנה הבינ"ל לזכויות הילד, הביעו כעס רב על החלטת הממשלה בנוגע למעמד ילדי העובדים הזרים וגירוש 400 מהם.

"החלטת הממשלה היא הפרה גסה של אמנות בינ"ל", nrg, 1/8/2010

לפני עשרה ימים נערכה שיחת טלפון בין סרקוזי [נשיא צרפת] לנתניהו שבה הודיע ראש הממשלה לעמיתו הצרפתי כי לא יבוא לפסגה בטענה שמדובר בעיתוי לא טוב. סרקוזי הגיב בכעס רב והטיח בנתניהו כי אינו מקבל את הסבריו של נתניהו ואינו מבין מה פשר הביטול.

מתיחות קשה בין נשיא צרפת לראש הממשלה על רקע אי הארכת הקפאת הבנייה בשטחים, הארץ online, 31/10/10

צעיר כבן 20 מהרצליה הותקף באכזריות על ידי חבורת נערים בני 15-16, מהם ביקש לרדת מהרכב עליו ישבו – כדי שיוכל לחזור הביתה במכונית אחרי בילוי.

ביקש מנערים לרדת מהרכב – והותקף באכזריות, Ynet, 06.11.10

בכל האירועים המתוארים לעיל יש תחושה של כעס. ארגון יוניסף "מביע כעס", כי ממשלת ישראל פועלת בצורה לא רצויה, לדעתו. סרקוזי, נשיא צרפת "מגיב בכעס רב", כי ראש ממשלת ישראל נוהג בדרך, שאינה מקובלת עליו. מקרה האלימות בהרצליה הוא דוגמה לתוצאה קיצונית של תחושת הכעס: איבוד שליטה.

בחיי היום יום הכעס הוא רגש חזק ולא נעים, שעלול לגבות מחיר אישי או חברתי יקר. הוא יכול לגרום לנו לאבד את העשתונות ולנקוט אלימות פיזית או מילולית, שלאחר מכן נתחרט עליה.

ילדים לא תמיד מודעים למה ש"מפעיל" אותם במצבי כעס. במקרים רבים הם בכלל לא חושבים על התוצאה של הפעולות שלהם ועל המחיר, שישלמו בעקבות התפרצות הכעס.

מטרת פעילות זאת היא להגביר את המודעות לגורמים שיוצרים את הכעס, ולתוצאותיו, ללמוד לזהות את הסימנים הפיזיים שלו, ולפתח אסטרטגיות להתמודדות עם כעס בעתיד.

ממה הכעס נובע?

אם נשאל שאלה זאת את תלמידינו, סביר להניח שהם יענו שהכעס נובע מאירועים "אמתיים", שהתרחשו במציאות – בדיוק כמו האירועים האקטואליים המצוטטים לעיל. הם יאמרו, למשל, "אני כועס/ת, כי המורה נתן/ה הרבה שיעורי בית" / "כי ההורים שלי הבטיחו להסיע אותי לחבר, ולא הגיעו בזמן" / "כי חבר שלי גילה את הסוד שסיפרתי לו" / "כי מישהו נגע לי בילקוט".

המשותף לכל התשובות הוא שבכולן הדוברים שמרגישים כעס, חושבים שמישהו או משהו הרגיז אותם, ובגלל זה הם כועסים. אך, לאמתו של דבר, מקור הכעס הוא המחשבה/הפרשנות, שמישהו או משהו הם מרגיזים. אילו היו התלמידים בדוגמאות אלה מפרשים את האירועים בצורה אחרת, ולא חושבים שהאירועים מרגיזים, עוצמת הכעס שלהם הייתה מתונה יותר, וייתכן אף שהם לא היו כועסים כלל.

מודל אפרת

מודל אפרת יכול להבהיר את הרעיון הזה. במודל זה יש 4 מרכיבים:

א – אירוע

פ – פרשנות

ר – רגש הנגזר מתוך הפרשנות

ת – תגובה הנגזרת מהרגש

לפי המודל, אנחנו קודם כול מפרשים את האירוע, שמתרחש במציאות. הפרשנות שלנו יוצרת רגש, וכתוצאה של הרגש אנחנו מגיבים.

דוגמה:

נבחן את מרכיבי המודל באירוע: עידו נכנס לכיתה, ומגלה שיוני יושב על הכיסא שלו.

אירוע – יוני יושב במקום, שאני ישבתי בו מתחילת השנה.

פרשנות – זה הכיסא שלי. אני צריך לשבת פה. הוא חייב לקום.

רגש – כעס

תגובה – עידו אומר ליוני: "תקום מהר מהכיסא שלי עכשיו, או שאני מפרק אותך!"

אך עידו יכול לפרש את האירוע אחרת, וכתוצאה – גם לפעול בצורה אחרת.

א – יוני יושב במקום, שאני ישבתי בו מתחילת השנה

פ – אולי באמת הגיע הזמן שאחליף מקום. יכול להיות מגניב לשבת ליד אורי.

ר – התלהבות

ת – עידו הולך לאורי ושואל: "מתאים לך שאני אעבור לשבת לידך?"

מודל אפרת מדגיש שאנחנו יכולים להרגיש רגשות שונים, ולהגיב בצורות שונות לאותו האירוע. רעיון זה מתבסס על המודל של  הפסיכולוג אלברט אליס. הוא הניח שכל אחד ואחת מגיבים אחרת כלפי המציאות – בהתאם לפירוש שהם נותנים לה, וששינוי בפרשנות יגרור שינוי התנהגותי.

לפי אליס, בדרך כלל, הכעס נובע ממחשבה, שאני או האחרים צריכים או אפילו חייבים להתנהג בצורה מסוימת. מחשבות תובעניות כאלה, שמולידות תחושת כעס, יכולות להיות מ-3 סוגים:

1. מחשבות תובעניות 'כלפי עצמי' – אני חייב/ת להצליח במבחן / אני מוכרח/ה למצוא עוד חברים בפייסבוק / אני צריך/ה להיבחר למועצת תלמידים.
2. תובענות 'כלפי אחרים', הסובבים אותי – המורה שלי צריך/ה להיות יותר מתחשב/ת / אח שלי מוכרח לתת לי את הכדורגל שלו / החברים שלי חייבים לתת לי להיות ראשון/ה במשחק.
3. תובענות 'כלפי העולם' – צריכים להפחית את כמות הבגרויות / חייב להיות שוויון בין תלמידים, בלי קשר לכסף, שיש להורים שלהם / מוכרחים לשפץ את הגינה הציבורית בשכונה שלנו – אי אפשר לשחק ככה…

יש גם מחשבה שאם זה לא יהיה כך, אם ה"צריך" הזה לא יתגשם – זה יהיה סוף העולם… או אם לא יהיה כך – אני לא שווה כלום.

המודעות לסוגי המחשבות, שמעוררות את הכעס, יכולה לעזור לנו למתן אותו, ואולי אף למנוע אותו לחלוטין. השינוי בתגובה יבוא כשהפרשנות תהיה שונה, או מתונה יותר, ואז הרגש יהיה סוער פחות, ותהיה בחירה הגיונית יותר בהתנהגות נכונה.

הפעילות

א.   בקשו מהתלמידים לחשוב על מקרה, שהרגישו כעס.

ב.   בקשו ממתנדבים לתאר את האירוע שלהם בקצרה (במשפט אחד), וכתבו אותו על הלוח.

ג.   אחרי שתכתבו כ-5 אירועים, חזרו אל האירוע הראשון, ושאלו את התלמיד או את התלמידה, שתיארו אותו, מה הם חשבו באותו האירוע.

ד.  הסבירו:

בדרך כלל, למחשבות שמלוות את הכעס, יש מכנה משותף: מישהו היה צריך או חייב לעשות משהו בדרך מסוימת. דוגמה: מישהו היה צריך להקשיב לי, מישהו היה צריך לתת לי… ואם זה לא קרה – הכעס מתעורר.

המחשבות הן בעצם דיבור עצמי – דברים, שאנחנו אומרים לעצמנו על המציאות. הדגישו כיצד מחשבות מסוג כזה יוצרות את הכעס ו"מזינות" אותו. אילו היו המחשבות אחרות, ייתכן שעוצמת הכעס הייתה פחותה, או שלא היה מתעורר כעס כלל.

דוגמה:

מחשבות בעקבות סירוב של ההורים לקנות לי משהו, יכולות להיות:

• ההורים שלי חייבים לקנות לי את מה שאני רוצה.
• אני חייב/ת שזה יהיה שלי.
• אם זה לא יהיה לי – אני לא שווה כלום.
• הוריי מסרבים תמיד לקנות לי את מה שאני רוצה.

 הרגש החזק היה יכול להתמתן, אם באותו האירוע הייתי אומר/ת לעצמי:

• ההורים שלי מסרבים לקנות לי את זה עכשיו. זאת הזכות שלהם.
• זה מאכזב, אבל אולי הם יסכימו בעוד שבוע.
• אולי אני אקנה את זה מדמי הכיס שלי.
• זה באמת לא נורא.

ה.   התלמידים יענו על השאלות בדף לתלמידים.

ו.    דיון בכיתה:

בקשו מהתלמידים לשתף בתשובות, שכתבו בדף לתלמידים.

הדגישו: הכעס, שהתעורר באירועים השונים בסעיף א בדף לתלמידים, יכול לנבוע מ'מחשבות צריך' שונות. למשל, הכעס בעקבות האירוע "המורה נתנה לי ציון 'נכשל'", יכול לנבוע מהמחשבה "המורה הייתה צריכה לתת לי ציון 'עובר' לפחות", אך גם מהמחשבה "אני הייתי צריך/ה להתכונן טוב יותר למבחן".

2. נקודה להרחבה: יחד עם 'מחשבות צריך' ייתכן, שיעלו מחשבות מסוגים שונים, שמולידות רגשות שליליים, כגון: אשמה, פחד ודאגה.

דוגמה:

בעקבות האירוע "המורה נתנה לי ציון 'נכשל'" ייתכנו מחשבות, כגון:

• אני תלמיד/ה גרוע/ה!
• פישלתי!
• אני לא שווה כלום!

הפסיכולוג אלברט אליס מכנה מחשבות כאלה "הנמכה עצמית" או "גינוי עצמי". הרגשות המתעוררים בעקבות מחשבות כאלה, הם, בדרך כלל, אשמה וייאוש.

סוג נוסף של מחשבות, שיכול להתלוות למחשבות, שמעוררות כעס, הוא מחשבות שאליס מכנה "קטסטרופה". דוגמה: בעקבות האירוע בדף לתלמידים "יריב אמר שאני חנון", ייתכנו מחשבות, כגון:

• כולם שונאים אותי!
• לעולם לא יזמינו אותי למסיבות כיתה!
• אני לעולם לא אהיה מקובל!
• ירביצו לי אחרי הלימודים!

מחשבות פסימיות כאלה מעוררות בדרך כלל רגשות, כגון: פחד, דאגה וחרדה.

3. שאלות לדיון:

א. אילו רגשות באים, בדרך כלל, יחד עם כעס? (תסכול, עצב, דאגה, פגיעה. עודדו את התלמידים לשתף בדוגמאות משלהם.)

ב. מה המחיר, שאנחנו משלמים על הכעס? (לכעס מחירים רבים שאנו משלמים, גם אם אנחנו "צודקים": העדר שלוות נפש, צער, רגשות אשמה, מערכות יחסים בעייתיות, נזק לבריאות, עייפות וכדומה. אנחנו עלולים גם להתחרט על הדרך שפעלנו, כשהיינו שרויים בתוך הכעס.)

ג. באיזה אופן הכעס משפיע, לדעתכם, על הבריאות? (הכעס יכול לגרום למחלות שונות: לחץ דם גבוה, מחלת לב, מיגרנות וכאבי ראש, דיכאון, נדודי שינה, בעיות עיכול ועוד)

ד. למה חשוב למתן את הכעס? (הדגישו: לכעס יש דרגות. ברמה של 10 אני ממש מתפוצץ/ת מזעם, ולא מסוגל/ת לחשוב בהיגיון; אך בדרגה 7–8 אני אמנם אכעס, אבל אולי אוכל לחשוב ולמצוא פתרונות למצב.)

ה. איך אפשר למתן את הכעס? מה אפשר לעשות? (כתבו על הלוח את ההצעות של התלמידים. אפשר להכין פלקט עם כל הרעיונות, ולתלות אותו בכיתה.)

ו.  הסבירו: יש שני סוגי פתרונות.

4. ברמת המחשבות (הדיבור הפנימי) – לחשוב אחרת. להגיד לעצמי משפטים, כגון:

• זה לא נגדי.
• אני יכול/ה להסתדר גם עם המצב הזה.
• זה לא נורא.
• יש עוד מה לעשות.
• אני יכול/ה לשלוט במצב.

5.  ברמת הפעולות

דוגמאות:

• להתרחק מהדבר המרגיז (ללכת למקום אחר).
• במקום לצעוק או להרביץ, לעשות משהו אחר (למשל, לכתוב, לצייר, לשיר).
• לדבר עם מישהו קרוב.
• לנסות לדבר בצורה רגועה (במידת האפשר) עם האדם, שהיווה טריגר לכעס.