תוכן

מקרה שקרה

מיקה הייתה מאוד לא מרוכזת וקיבלה ציונים נמוכים במבחנים. גליה, המורה, הייתה מודאגת והחליטה לשוחח אתה. היא ביקשה ממיקה שתסביר לה מה קורה לה. מיקה התחילה לספר: ההורים שלי בהליכי גירושים, אני לחוצה מאוד וממש קשה לי להתרכז. המורה ענתה: "אולי כדאי שתיגשי להתייעץ עם פסיכולוג, אני דווקא לקחתי קורסים בפסיכולוגיה בתואר הראשון, גירושין משפיעים קשה מאוד על ילדים, עבדתי פעם עם ילד שההורים שלו התגרשו ומאוד עזרתי לו…". מיקה ענתה: "תודה, אבל אני צריכה ללכת," ופנתה לצאת מהחדר.

1. מדוע, לדעתכם, יצאה מיקה מן החדר ולא המשיכה להקשיב למורה?
2. כיצד ההקשבה של המורה הייתה יכולה להיות מועילה?

הגישה

על-פי התפיסה האדלריאנית, השיחה נכשלה, משום שגליה המורה חסמה את הקשר שלה עם התלמידה: היא הכניסה את עצמה לסיפור ונתנה עצות ופתרונות. ההקשבה הייתה יכולה להיות מועילה, אילו המורה הייתה מקשיבה למיקה הקשבה מלאה, בלי להתערב, בלי לשפוט ובלי להכניס את עצמה, אילו היא הייתה משקפת את דבריה של מיקה ואילו היתה ממשיכה לשאול את מיקה שאלות על הנושאים שהעלתה בסיום רצף דבריה.

חשיבות ההקשבה:
· ההקשבה והדיבור ניתנו לאדם, כדי ליצור קשר וגשר.
· להקשבה יש חשיבות פסיכולוגית, היא מאפשרת קרבה ואינטימיות.
· הדיבור יכול להיות תהליך טיפולי כאשר יש מקשיב שקשוב באמת, תקשורת בין בני אדם היא צורך קיומי.
· אם מקשיבים לי – נותנים לי מקום.
· המקשיב מאפשר לדובר לבטא את מחשבותיו ואת לבטיו, באופן שמאפשר לו לבחון אותם מחדש.

עקרונות ההקשבה:
· המקשיב הקשבה אמתית הוא שקט, מתמסר אל הדובר, מכיל אותו מבלי לפרש, ומטרתו היא הבנה בלבד.
· הקשבה יעילה מתרחשת, כאשר המקשיב מבחין בכוונות הדובר.
· המקשיב שם לב לדברים הבאים: הוא אינו עסוק בעצמו, אינו שיפוטי, אינו מקשיב רק לצורך דבר מסוים, אינו גורם לדובר להרגיש שידוע מה הוא הולך להגיד, והוא משקף לדובר את דבריו.

חסמי הקשבה:
· קשיים פיזיים, כגון: רעשים חיצוניים
· רצון של המקשיב לענות במהירות, להיראות חכם ושנון ולתת עצות
· המקשיב עסוק בעצמו.
· שיפוטיות
· ביקורתיות
· המקשיב אינו מייחס חשיבות לנאמר.
· המקשיב שם את עצמו במקום של הדובר.
· המקשיב מתחרה עם הדובר – מי חכם יותר / מסכן יותר, וכדומה.
· המקשיב מכחיש את הרגש של הדובר – "אתה לא באמת מרגיש כך…".
· נטייה של המקשיב לווכחנות
· המקשיב "קורא מחשבות".
· המקשיב מציע לדובר פתרונות.
· המקשיב אינו מרוכז.
· המקשיב מטיף מוסר, חוקר, מתקיף, מזהיר או מאיים על הדובר.
· המקשיב מחליף את הנושא.
· המקשיב מקשיב רק כדי למצוא חן בעיני הדובר.
· הקשבה מלאכותית – "סבלנית"
· הקשבה לצורך משיכת זמן, כדי להתכונן לעוד הערה

מחסומים נוספים, הנובעים מהקשבה לצורך משהו אחר:
· שליטה: ניסיון לשכנע את הדובר לעשות כרצוני
· ביקורת: ניסיון להוכיח לדובר שהוא טועה
· הסלמה: ניסיון לנצל חולשות של הדובר למאבק כוחות

עקרונות הפעולה

1. הקשבה – קליטה לצורך הבנה (וזאת המטרה היחידה!)

"כולי אוזן" – המקשיב מתרכז בדובר, אינו לוקח אחריות על הקורה לדובר ואינו מספק לו פתרונות. למקשיב יש 100% אחריות על הקליטה.

המקשיב מרוכז בדברי הדובר, אינו עושה דברים נוספים בזמן ההקשבה, והוא ער לשפת הגוף של הדובר.

הקשבה אמתית ומלאה היא הקשבה + שיקוף.

2. שיקוף – חזרה על דברי הדובר

השיקוף אינו חזרה על הדברים באופן סתמי. מטרתו לבדוק אם המקשיב קלט את הנאמר, את כוונת הדובר. השיקוף מאפשר למקשיב לבדוק את עצמו, והוא עוזר לדובר להתמקד בדברים. שיקוף נכון מוכיח הקשבה ואכפתיות ומעורר אמון. אין בו פרשנות, ביקורתיות או שיפוטיות, אלא רק סיכום של דברי הדובר. למשל, גליה משקפת את דבריה של מיקה: "אני מבינה שהגירושים של הורייך קשים לך מאוד, ולכן את מתקשה ללמוד ולהתרכז."

תרגיל הקשבה:

א. עבדו בזוגות. בכל זוג – דובר ומקשיב.

1. הדובר יספר במשך 3 דקות דבר אישי, שהוא מוכן לחלוק.

2. המקשיב יקשיב מבלי להגיב אלא יחזור על התוכן ועל רוח הדברים בדרך של שיקוף (אם הסיפור ארוך ניתן לחלק אותו לחלקים).

3. הדובר יאמר אם דבריו הובנו או לא הובנו ויתקן את הדברים, כדי שיובנו.

4. המקשיב יתקן את השיקוף, עד שהדובר ירגיש שדבריו הובנו.

ב. רק לאחר שהדובר יאמר שדבריו הובנו, מתחלפים בתפקידים.

• הדובר ידבר על נושא אחר, כדי שזה לא יהיה תגובה על דברי הדובר הקודם.

ג. דיווח למליאה – כל זוג ישתף את הקבוצה בתהליך שעבר, בעזרת השאלות הבאות:

1. מה גיליתם?

2. מה חשבתם?

3. מה למדתם?

4. האם את/ה יודע/ת להקשיב?

5. האם הרגשתם מובנים?

6. איך הרגשתם כשדיברתם?

7. איך הרגשתם כשהקשבתם?

8. מה קשה יותר? לדבר או להקשיב?

כדי להכיר כלי נוסף המקדם תקשורת בין-אישית, על פי מכון אדלר, היכנסו להפעלה:

מסר "אני" מסר "אתה"