תוכן
בתי הספר, כמו ארגונים אחרים, פועלים על פי המודל הייעוצי המבוסס על ריכוזיות וסמכותיות המאפיינים את התקופה המסורתית-מודרנית. בבתי ספר אלה, נמצא בקרב המורים, תופעה של עייפות נפשית וגופנית מן העבודה, המלמדת על קיומה של שחיקה (burnout) בתחום ההוראה. מתוך מחקר חברתי שערכתי עולה שלא רק התנהגות התלמידים ועומס העבודה גורמים לשחיקתו של המורה אלא גם, ההורים המתערבים בחינוך ילדיהם בבית הספר מתוך תקווה להשפיע על החלטות המורים בנושאים, כגון: השמת הילדים במסלולים, במגמות ובהקבצות, ומניעת הרחקתם מבית הספר (1).
והשאלה הנשאלת היא: כיצד מבטיחה המערכת הבית ספרית שיעדי הלמידה יביאו לידי ביטוי מאוזן ואפקטיבי את נקודות המבט של הצדדים השונים –מורים, תלמידים והורים?
COACHING- פרדיגמה חדשה במערכת החינוך בעידן הפוסט-מודרני
על מנת להתמודד עם המצב הבעייתי השורר כרגע יש צורך בפיתוחה של פרדיגמה חדשה שתאפשר לבני האדם להתנהל לאור ערכים של מימוש עצמי שמקורו באינדיבידואליזם אשר הפך לערך המרכזי של החברות הדמוקרטיות הפוסט-מודרניות. ערך מרכזי זה מתייחס לילדים כאל בוגרים, ושוחק את יחסי הסמכות בין מבוגרים לילדים שהתקיימו בתקופה המודרנית. עמדה זו קובעת כי צריך לאפשר לפרט להיות פעיל בחברה בכלל, ובבית הספר בפרט, תוך הימנעות ממנגנונים של כפייה, וזאת על מנת לעצב את התנהגותו ולחזק את הצלחותיו. אמונה זו נשענת על תפיסת הפרט כבעל זכות בחירה על בסיס ערכיו, אמונותיו ורצונותיו (2). תפיסה זאת עומדת בבסיס הפרדיגמה החדשה- אימון אישי-LIFE COACHING הנותנת מענה לצרכים של הפרט ושל מערכת החינוך כאחד.
המפתח למניעת השחיקה נעוץ במידת המוטיבציה שנעורר אצל המורים. המטרה היא להניע את המורים ולעודד אותם לבצע פעילות פרודוקטיבית באמצעות אימוץ הפרדיגמה החדשה בחינוך- ברוח התקופה הפוסט-מודרנית שבה אנו חיים.
גישת האימון דוגלת באמונה כי האדם הוא המומחה לחייו. במילים אחרות, האימון במערכת הבית ספרית מאפשר לקדם את האפקטיביות של העשייה החינוכית בשיתוף מורים, תלמידים והורים, המאמינים בערכיהם האותנטיים, בכוחות ובחוזקות הטמונים בהם. כל אלה יחדיו, יש בהם למנוע את השחיקה ולשמש כמפתח להצלחה, באמצעות דיאלוג משמעותי שיקדם את האקלים הבית ספרי.
בשנים האחרונות האימון זוכה להכרה במערכת החינוך ע"י הנהגת בית הספר שרואה את תפקידה המרכזי בעידן הפוסט-מודרני בהובלת התלמידים להצלחה. וזאת בעקבות פרסום נייר העמדה(2010)- "מתווה מדיניות להתפתחות מקצועית של עובדי הוראה" ע"י משרד החינוך במסגרת רפורמת "אופק חדש". בנייר העמדה נכתב שמערכת החינוך שואפת לקידום ההישגים הלימודיים ולשיפור האקלים החינוכי בבתי הספר. המשימה מוטלת על כוחות ההוראה במוסדות החינוך. מינוף המסוגלות האישית והמקצועית של המורים באמצעות רכישה מתמדת של ידע ושל מיומנויות מקצועיות, לאורך החיים המקצועיים (Life Long Learning), תאפשר להם לתת מענה אפקטיבי לתלמידים, להורים ולשותפי התפקיד, למימוש המטרות והיעדים, שהוגדרו בהלימה לצרכים האישיים ולצורכי המערכת. יתרה מזאת, משרד החינוך מעודד את שילובן של מסגרות ומתודולוגיות חדשניות, שיאפשרו את מימוש המדיניות במיטבה ולהתאימה למאה ה- 21.
לאחרונה האימון החינוכי תפס את מקומו במסגרות ההשתלמויות השונות במערכת החינוך, באוניברסיטאות ובמכללות ובאיגודים השונים לאימון, והוא מיושם במסגרת שעת חינוך, בקבוצות של תלמידים וגם ברמה הפרטנית.
תחום החניכה: קואוצ'ינג-אימון אישי-LIFE COACHING
על פי הפילוסופיה ועקרונות האימון, כפי שאלה נוסחו על-ידי ה- I.C.Fהאיגוד הבינלאומי לקואוצ'ינג, האימון מתייחס למתאמן על פי תפיסה הוליסטית, כ"מומחה לחייו ולעבודתו, כ'שלם' בעל תושייה ויצירתי"(3). לפיכך, באימון האישי-“מומחיותו” של המתאמן- התלמיד/ההורה, היא כלי העבודה העיקרי של המאמן, והמורה "מפעיל" את מומחיותו של המתאמן. תהליך זה שונה מתהליך הייעוץ, שבמסגרתו מומחיותו של היועץ היא כלי העבודה העיקרי והתוצאה שהוא מצפה להשיג נמדדת מנקודת המבט של הארגון.
כ“ץ מדגיש כי תפקידו העיקרי של המאמן, הוא להוביל את המתאמן לגלות את המומחיות שבתוכו, ולתרגם אותה לאסטרטגיה אפקטיבית ככל האפשר, התואמת את ערכיו האישיים ויכולותיו האמיתיות. במהלך האימון מנחה המורה-המאמן את התלמיד/ההורה-המתאמן לדלות מתוך עצמו את הפתרונות הטובים ביותר לבעיות המרכזיות שבהן הוא נתקל, באמצעות דיאלוג משמעותי המציב שאלות שהתשובות להן יעזרו למתאמנים לגבש דרך פעולה שתוביל אותם למימושו שאיפותיהם. המאמן לא “אומר מה לעשות”, אלא מנחה את המתאמן כיצד להיות גורם פועל ופעיל (4).
האימון הוא תהליך של למידה מהצלחות וזיהוי עוצמות. משך האימון תחום בזמן ומחויב לתוצאות. הקשר מאמן-מתאמן הוא קשר מקצועי בין שווים, המתאפיין ביחסים של ידידות ורעות. כיוון שבתהליך האימון הפתרונות נובעים מן המתאמן, רמת ההצלחה שהוא משיג גבוהה יותר, ומתגלה כבעלת טווח ארוך יותר. במילים אחרות, לצורך מימוש הקידום האקלים הבית ספרי- המורה, התלמיד וההורה הם הגורמים הפעילים והמרכזיים המעצבים את האג'נדה של התהליך האימוני.
התנהלות אימונית זאת מתאימה למערכת החינוך בעידן הפוסט-מודרני ויש בכוחה לבסס את הנורמות החברתיות הרצויות והמקדמות את האקלים הבית ספרי על בסיס ערכים דמוקרטיים ופלורליסטיים. כל אלה בשיתוף של קהילה, משרד החינוך, מוסדות אקדמאיים ועוד, הלוקחים חלק פעיל בעיצוב האג'נדה החינוכית ובמימושה.
אימון חינוכי ממוקד תוצאות במגרש האימונים-בית הספר
כדי לממש את הפרדיגמה האימונית במגרש האימונים-בית הספר, על מנהל בית הספר לפתח מנהיגות אישית הנשענת על מכוונות עצמית המעודדת את המורים מתוך הנעה פנימית ומחויבות אישית לעצב פרדיגמה חדשה שבבסיסה עומד האימון האישי ויישומו יהיה כרוך בהכשרה של אנשי חינוך שיתמחו באימון אישי, בליווי הדרכה ותמיכה לאורך פעילותם החינוכית, ובה בעת פרדיגמת האימון האישי תספק תשתית בסיסית לתרבות הארגונית של בית הספר. המורים וגם התלמידים יעצבו את האסטרטגיה שתוביל אותם, בצורה היעילה ביותר, להצלחה בתחומי החיים השונים על פי צורכיהם האינדיבידואליים.
פרדיגמה חדשה זו – הפרדיגמה האימונית – מחייבת שותפות פעילה של ההורים. שיטה זו יכולה לשמש ככלי לדיאלוג מעצים בין בית הספר להורה. מורים יכולים להציג את הפרדיגמה האימונית באסיפות ההורים, בימי ההורים ובמפגשים היזומים שביניהם, וליישם בהם את “ארגז הכלים” של הקואוצ'ינג. כמו כן, ניתן לעודד את ההורים לנסות להפעיל את האסטרטגיה של האימון גם מחוץ לכותלי בית הספר, על פי הצרכים השונים המתגלים, למשל, בזירה המשפחתית.
הקואוצ'ינג החינוכי ימנע את השחיקה של צוותי החינוך, וגם את שחיקתם של התלמידים וההורים. במצב כזה יוכלו כל השותפים לעשייה החינוכית למצות את הפוטנציאל האישי והמקצועי הטמון בהם, ולהפיק את התוצאות הטובות ביותר מבחינתם.
מודל האימון ו"ארגז הכלים היישומי" מוצגים בספרי בהרחבה ומבוססים על המתודולוגיה האימונית-תוצאתית שפיתח כ"ץ. בחרתי במודל זה למגרש האימונים-בית הספר כיוון שהוא ממוקד תוצאות, והולם את ערכי העידן הפוסט-מודרני, המציב את הצורך של הפרט במימוש עצמי כמטרה העליונה של מערכת החינוך (5).
הגישה המקצועית של האימון ממוקד התוצאות שמה דגש על הפעולה ועל שילובה עם גישת ההוויה הקוגניטיבית-ביהביוריסטית, תוך פיתוח הממד התוצאתי, החשיבה התוצאתית והערכים המהווים עקרונות יסוד להצלחה. גישה זאת מאפשרת להתנסות באימון אפקטיבי, המניב תוצאות בטווח הקצר, תוך ביסוס יעדים ברורים לטווח הארוך. יעדים אלה מובילים לבניית חזון ולעיצוב תכנית פעולה, המניבה תפוקות הניתנות למדידה.
האסטרטגיה של החשיבה התוצאתית מתייחסת לשלוש שאלות מרכזיות העומדות בבסיס תהליך האימון, ומאפשרות למתאמן להתקדם מן השלב ההתחלתי אל השלב הסופי באופן ההדרגתי והמתאים לו ביותר. ואלה הן השאלות העומדות בבסיס הדיאלוג המשמעותי:
א. היכן המתאמן נמצא כיום?
ב. לאן המתאמן רוצה להגיע?
ג. מה המתאמן מוכן לעשות על מנת לממש את שאיפותיו, ועל מה הוא מוכן לוותר?
התהליך המרכזי שאמור להתרחש בתהליך הקואוצ'ינג הוא מיקוד תוצאות אשר יביא את המתאמנים למיצוי מקסימלי של הפוטנציאל והמשאבים שלהם. לדוגמה, המורה-המאמן עוזר לתלמידים המתאמנים לבחון את הגורמים והחסמים הפוגעים בהצלחתם, ומוביל אותם לשינוי ומסייע להם לעצב את אסטרטגיית ההצלחה המתאימה להם ביותר. במילים אחרות, זיהוי אבני הדרך- הכוחות והחוזקות מסייעים לתלמידים להסיר את אבני הנגף. ומכאן לגזור תכנית פעולה שתוביל אותם להישגים גבוהים בתחום שאותו הם בוחרים לשינוי במסגרת של פעילות משותפת עם המורה-המאמן. הדרך להשגת היעד היא דיאלוג, שהוא בה בעת, פתוח וממוקד המבוסס על התהליך המתפתח מן הפנים החוצה (inside-out). דיאלוג כזה מאפשר למורה המאמן לגרום לתלמידים-המתאמנים לראות תוצאות תוך פרק זמן קצר, ולהתקרב בצורה המקצועית והאפקטיבית ביותר, אל מימוש חזונם לטווח הארוך. בדרך זו המורה גם מפתח ומקדם את כישוריו כמורה-מאמן ברמה האישית והמקצועית.
כאמור, תפיסת העולם של הקואוצ'ינג רואה במתאמן מומחה לחייו, יצירתי, בעל תושייה ושלם. על בסיס יסודות אלה, תפקידו של המורה-המאמן להיות שותף למה שהתלמיד-המתאמן רוצה להשיג, ולהניע אותו לגילוי עצמי שיאפשר לו להפיק מעצמו פתרונות ואסטרטגיות לטווח הקצר, ולתכנן את עתידו לטווח הרחוק לאור המושג-"שיא ההצלחה", ולראות בו- אחראי ומחויב לשאיפותיו. יחד עם זאת, תהליך זה מתקיים על בסיס המחויבות של המורה-המאמן לקוד האתי של ה- ICF, שעקרונותיו הם אמון, כנות והבטחת חיסיון התלמיד-המתאמן. עקרונות אלה הם תנאי בסיסי להצלחתו של המתאמן (3).
לסיכום, למרות המתחים והקונפליקטים המתקיימים בין המורים להורים, שני הצדדים מעוניינים לקיים תקשורת ושיתוף פעולה ביניהם. המורים זקוקים לתמיכת ההורים בלימוד ילדיהם, גם בתחום הלימודי וגם בתחום המשמעתי, וההורים מצדם מעוניינים בקשר עם המורים, כי יש להם אינטרס לקדם את עניינו של ילדם בבית הספר. כדי שכל אלה יבואו לידי מימוש יש להפוך את התלמיד כשותף וכאחראי להישגיו בכלל תחומי החיים השונים, כגון: אישי- משפחתי, לימודי, חברתי ופנאי. וזאת באמצעות קביעה מסודרת של מסגרות לאימון לתלמידים ברמה כיתתית, קבוצתית ופרטנית וכן אימון להורים במסגרת קבוצתית או פרטנית. היישומים הללו ישנו את התרבות הארגונית הבית ספרית ממקום של יועץ ולקוח למקום של מאמן ומתאמן שהוא מומחה לחייו.
הלכה למעשה במגרש האימונים-בית הספר: על התועלת והאפקטיביות של האימון
במסגרת קורס הכשרה למורים באימון חינוכי תועדו תובנות התלמידים-המתאמנים והמורים-המאמנים בנושא התועלת והאפקטיביות של האימון (1).
להלן דוגמאות לתובנות התלמידים- המתאמנים (אשכנזי, 2011: 171-164):
1. אני מרגיש שהמורה מקשיבה לי ומובילה אותי למקום טוב יותר. האימון חיזק אותי מבחינה אישית וחברתית, והוביל לשיפור בציונים שלי. השגתי את הממוצע שאליו התחייבתי. בעקבות השיחות והמשימות אני מודע יותר לעצמי.
2. אני מקווה שיהיו לי יותר חברים, כי זה הדבר שהכי חשוב לי עכשיו.
3. היום ברור לי יותר מה אני רוצה להשיג ומה עלי לעשות לשם כך.
4. אני מרגיש טוב כי אני יודע שיש עוד מישהו בבית הספר שאליו אני יכול לפנות.
5. לא פעם נשאלתי שאלות קשות, אבל זה עזר לי להבין דברים חדשים על עצמי ולהיות
להלן דוגמאות לתובנות המורות-המאמנות על ההכשרה האימונית (אשכנזי, 2011: 171-164):
1. לשחיקת המורים גורמים רבים, כמו: חוסר אתגר בעבודה, חוסר בכלים, תחושת כישלון, חוסר במערכת תמיכה וכרסום במשאבי המורה. בית הספר עשוי למנוע את תהליך שחיקתם של העושים במלאכת החינוך באמצעות האימון האישי.
2. מתוך הכלים והערכות למדתי להכיר ולהבין את דפוסי החשיבה והפעולה של המתאמנת אשר חוסמים אותה בדרך אל ההצלחה.
3. הגעתי לקורס כמומחית לשאלות סגורות, שאלות של חקירה, שאלות שיפוטיות שמתחילות במילה למה, ולאט-אט למדתי לעבור לשאלות פתוחות, שעזרו למתאמנים להיפתח, להיות כנים ולשתף פעולה.
4. במהלך המפגשים שמתי לב שאני מייעצת למתאמנים, מתוך חוסר אמונה שהם באמת מומחים לחייהם. ואז שוב למדתי לשים את עצמי בצד ולחכות שהפתרונות יגיעו מהמתאמן, פתרונות שמתאימים לו, כי רק הוא יודע מה נכון בעבורו, וזה לא מה שנכון לי, וזה מה שיאפשר לו לעמוד במשימות.
5. רכשתי כלים נוספים, של הקשבה מעמיקה יותר, של התמקדות ושל חיפוש תוצאה על-ידי הכוונה למטרה ברורה ומחודדת יותר. הבנתי מהם הערכים שעל פיהם אני פועלת, אשר תומכים בי בדרכי. אני מאמינה שהכלים האלו יעזרו לי להבין אנשים טוב יותר, לייעל את התפקוד המקצועי שלי כמורה, ולשפר את יחסי עם בני משפחתי וחבריי.
6. התהליך משכלל וממנף את היכולות והכישורים שלנו המורים, להוראה וחניכה איכותית ואפקטיבית ומקדם אותנו ברמה האישית והמקצועית.
7. תפקיד המורה, על פי גישה זו, הוא לשמש כמנחה העוזר לאדם להיפגש עם עצמו, עם ציפיותיו, העדפותיו, שיקוליו ובחירותיו, בצורה נטולת שיפוטיות ומגמתיות. לשם כך נדרשים הכישורים והמיומנויות של האימון האישי.
לסיכום, מתאמנים המאמינים ביכולותיהם יוכלו לממש את שאיפותיהם ולהעצים את יכולת התמודדותם מול אתגרים שהמציאות תציב בפניהם. מורים-מאמנים והורים המודעים למשמעויות השינוי, יוכלו ללוות את התלמידים-המתאמנים ולסייע להם בתהליך זה. שילוב של שני הגורמים יהווה קרקע פורייה להפקת תוצאות מקצועיות, אפקטיביות ויעילות בארגון הבית ספרי.
https://www.opus.co.il/
הכותבת: ד"ר אסתר אשכנזי מרצה וחוקרת בתחום הסוציולוגיה של החינוך, ועוסקת בהכשרה ובהשתלמויות של אנשי חינוך. יועצת ארגונית ומנחת קבוצות, מאמנת בתחום האישי, החינוכי, והארגוני-ניהולי, מנטורית וסופרוויזרית. בעלת הסמכה-Master Coach Israel- E/M.C.I. בעלת ניסיון עשיר במערכת החינוך, בתפקידי- הוראה, ייעוץ, הדרכה וניהול.
מחברת הספר: COACHING במערכת החינוך. מייעוץ לאימון. מהות, רלוונטיות ונחיצות.
