תוכן
כל אחד מאיתנו יודע במה מדובר. כהורים, מורים וחברים אנו יודעים לזהות אנשים, ילדים או מתבגרים בעלי הערכה עצמית גבוהה לעומת מבוגרים או ילדים חסרי בטחון ובעלי הערכה עצמית נמוכה. רובנו יודעים על עצמנו שישנם כישורים, מיומנויות, או דברים שאנו אוהבים, מעריכים בעצמנו וטובים בהם, לעומת מקומות בהם אנו חווים את עצמנו כלא טובים ומרגישים חסרי ביטחון לגביהם. דוגמה טובה לכך הנו דימוי הגוף שיש לנו. יש הגאים בגופם ומרגישים איתו טוב ונוח ויש מי שמתביישים בו ומרגישים לא טוב עם חלקים בגופם. חלקנו גאים ביכולות החברתיות שלנו וביכולתנו ליצור קשרים בין אישיים לעומת אחרים החווים חוסר ביטחון ביצירת קשר.
מכאן שהערכה עצמית הינה חוויה אישית, סובייקטיבית שיש לכל אחד מאיתנו לגבי עצמו. הקשר בינה ובין המציאות יכול להיות מקרי לחלוטין. הערכה עצמית יכולה להיות לגבי תחום מסוים: כך, לדוגמה – "אני לא טוב בדברים טכניים" מאפיין הערכה עצמית בהקשר נתון, לעומת תחושת ערך כללית לגבי עצמי המאופיינת במשפטים כגון : " אני אוהב את עצמי על מי שאני" או: " אני דפוק, אני כשלון".
מיהו ה"עצמי" וכיצד הוא נראה?
העצמי כולל את סך התפיסות שלנו על עצמנו וכולל את המשמעויות שאנו מייחסים להיבטים שונים בחיינו. בין היתר העצמי כולל תפיסות בנושאים כגון: מין, גזע, מעמד סוציו אקונומי,מבנה גוף, מגדר, העדפות ונטייה מינית, משפחה, מקום מגורים, יכולות, מגבלות, ערכים, אידיאולוגיה, דעות ועוד. בקיצור העצמי הוא כל מי שאנו.
מתברר שאנו נוטים לשפוט את עצמנו כמעט על כל דבר שיש או אין לנו. "אני לא אוהבת את המראה שלי", "הייתי רוצה להיות כמו אחי שמצליח בלימודים"," אם הייתי יפה כמו חברה שלי היו מתייחסים אלי אחרת" – אלו רק מעט מהמשפטים המראים לנו כיצד ילדים, כבר בגיל צעיר, שופטים את עצמם על בסיס השוואתי. הם שופטים את עצמם בשל העובדה שהם הפנימו מסרים לגבי מה שווה או לא שווה, מה טוב ומה רע ובוחנים את עצמם על פי אותם קריטריונים חיצוניים. אצל רובנו מתפתח דימוי עצמי אידאלי על בסיס שיפוטים אלו. אותו עצמי שאנו רוצים להיות שלצער רבים מאיתנו כנראה ישאר בגדר שאיפה בלבד.
מראה, מסוגלויות פיזיות ונפשיות ויחסים בין אישיים- כל אלו משתנים לאורך מעגל החיים. הגוף משתנה, היכולות משתנות והלמידה מחזקת דפוסים או משנה אותם. עם זאת, למרות העצמי המשתנה, הדימוי העצמי לרוב ממשיך להיאחז באותה תפיסה ולכן, קיימת חשיבות גדולה להערכה עצמית חיובית יציבה למרות העצמי המשתנה. *
מדוע הערכה עצמית חיובית ויציבה חשובה?
להערכה עצמית יש השפעה כללית על הרווחה האישית שלנו, על האמונה לגבי היכולות שלנו וכתוצאה מכך על הרגשות שלנו כלפי עצמינו. לאור ההערכה העצמית אנחנו אוהבים את עצמנו, שונאים, מתביישים בעצמנו ועוד. הערכה עצמית חיובית מייצגת את היכולת להרגיש אהוב, נחוץ, בעל ערך, בעל יכולות ובעיקר כמסוגל להתמודד עם אתגרי החיים.
על פי מחקרים נמצא שמתבגרים בעלי הערכה עצמית חיובית חווים יותר שליטה בחייהם מאשר מתבגרים בעלי הערכה עצמית שלילית. הם נוטים לבטא עצמם בחופשיות נטולת בושה, מצפוניים יותר ומאופיינים בפתיחות ומוכנות להתנסות בחוויות חדשות. בעלי הערכה עצמית גבוהה מצליחים להחזיק תחושות אלו באופן רציף גם כאשר הם חווים כשלון, אכזבה או דחייה, הם פחות הגנתיים ומתמודדים עם ביקורת ביתר יעילות שכן הם מאופיינים כבעלי יציבות רגשית.
לעומתם, מתבגרים בעלי הערכה עצמית שלילית חווים יותר תחושת דיכאון, חרדה בהתמודדות עם מצבים חדשים, התנהגות הימנעותית, נתונים יותר להשפעת לחץ קבוצתי ומתקשים לקבל ביקורת. כמו כן, נמצא מתאם בין הערכה עצמית שלילית בקרב מתבגרים לדיכאון, הפרעות אכילה, התנהגות אלימה, כשלון לימודי, קיום יחסי מין לא בשלים ושימוש בחומרים פסיכו אקטיביים.
כיצד ניתן לחזק, לתחזק ולשמר הערכה עצמית חיובית בקרב מתבגרים?
הערכה עצמית חיובית תחילתה בגיל הינקות כאשר התינוק מבין שיש "אני" ויש "אחר". תפקידו של האחר המשמעותי לספק את צרכיו הבסיסיים של הרך הנולד שבין היתר כוללים טיפוח וחיזוק בטחונו של התינוק בסובבים אותו וביכולותיו והפגנת גאווה במעשיו. היכולת של המבוגר המשמעותי: הורים, מטפלים ומחנכים, לחוש ולבטא גאווה כלפי הילד, תורמים באופן משמעותי לתחושת הביטחון ולהערכה עצמית חיובית. כהורים, תלינו על המקרר את התמונה שילדנו בן השלוש הביא מהגן (ליתר דיוק קשקוש) בגאווה גדולה. בכך, לא רק שאמרנו לו שהוא צייר מוכשר אלא גם השכלנו לתלות את התמונה במקום בולט וחלקנו אף שומרים את ציורי הילדות של ילדינו שנים רבות. כך בדיוק אנו מחזקים את תחושת הערך שלהם. הורים המתביישים בציור, משווים את הציורים לציורים של ילדים אחרים או מבטלים את כישרונו של "הצייר המחונן" בן השלוש, פוגעים בתחושת הערך של ילדם וקיים סיכוי שהוא יפסיק לצייר ויפתח התנהגות הימנעותית.
מתבגרים לעומת ילדים, נוטים להפחית מערכם של מסרים הוריים. קבוצת השווים הופכת להיות משמעותית יותר ויותר והדרך בה החברים תופסים את המתבגר הופכת למשמעותית לתחושת הערך שלו. בגיל זה קיים צורך ביצירת הגדרה מחודשת של העצמי ולעיתים השאלה "מי אני" תיבחן תוך דחייה של הדרך בה ההורים מנסים להגדיר אותי ואת הצרכים שלי. משפטים כגון: "אני אחליט על עצמי", "אל תגידו לי מה לעשות" ו"אני בחיים לא אתנהג כמו ההורים שלי", הנם שכיחים בגיל זה. עם זאת, הצורך בתחושת עצמאות וריחוק מההורים מחזק את תחושת הבלבול של המתבגרים לגבי מי הם או ליתר דיוק מה ה"עצמי" שלהם מכיל. זאת גם הסיבה שלוואקום הנפשי חודרים ביתר שאת מסרים תרבותיים ומסרים של קבוצת השווים. אנו ההורים נבהלים ולעיתים נפגעים מהצורך של ילדינו לבטל אותנו ולעיתים אף להתבייש בנו. הדבר עלול להוביל לקונפליקטים המאופיינים ברצף שבין צעקות לשתיקה רועמת.
חיזוק הערכה עצמית בקרב מתבגרים
המשימה הראשונה שלנו כהורים למתבגרים הינה, להבין ולנסות לקבל את העובדה שאופי היחסים שלנו עם ילדינו המתבגרים משתנה. כעס ושיפוטיות או ניסיונות אחיזה נואשים בדפוסי הקשר שהיו כאשר הם היו ילדים, אינו תורם לתחושת הערך העצמי של ילדינו. בכך, אנו שופטים אותם ומתקשים לקבל אותם על מי שהם.
לאחר שהשכלנו לקבל את השלב ההתפתחותי של ילדינו המתבגרים, להלן מספר רעיונות כיצד ניתן לעזור לילדינו לתחזק הערכה עצמית חיובית (לתחזק מכוון שתפקידינו בביסוס ערך עצמי חיובי החל הרבה לפני גיל הנעורים)
יצירת אווירה מקבלת ואוהבת. הערכה עצמית חיובית מתפתחת על בסיס הידיעה שאני שווה על מי שאני. חשוב שהנער/ה יחוו עצמם נאהבים על ידי האחרים המשמעותיים להם על מי שהם. עלינו לתחזק את התחושה הפנימית של ילדינו שהם שווים בדיוק כפי שהם ולעזור להם להאמין בעצמם וביכולותיהם על אף הסערות המאפיינות את הגיל.
לאפשר התנסויות חדשות: סביבה שיפוטית מקשה על ילדים ומתבגרים להתנסות בחוויות חדשות. עודדו את ילדיכם להתנסות גם אם הסיכוי להצליח במשימה נמוך. המסר הוא: "ככל שננסה יותר נצליח יותר". כאשר מנסים יותר חווים יותר הצלחות ברמה המספרית ובכך תחושת המסוגלות מתגברת. הדגישו בפני ילדיכם את אמונתכם בהם ובכך שהם יכולים להתגבר על מכשולים ושתפו אותם בקשיים עמם אתם התמודדתם בהצלחה למרות שחשבתם שלא תצליחו לעמוד בהם.
התמקדות ב"יש" במקום ב"אין": בשל הנטייה האנושית לביקורת והשוואתיות, אנו נוטים לעיתים לראות את מה שילדינו אינם: "היית יכולה לקבל יותר", "אין סיבה שאחיך יצליח בחמש יחידות מתמטיקה ואת לא". יש מקום לעודד את ילדינו לשפר הישגים אך חשוב גם שהישגיהם לא יגדירו אותם ואת ערכם. חפשו בהם את אותם תכונות חיוביות המאפיינות אותם ואת תחומי החוזק העיקריים שלהם, הדגישו והעצימו אותם.
לאפשר לילדינו לטעות וללמוד מכישלונות: כשלון זו רק תחנה בדרך להצלחה. כשלון מהווה כלי מצוין ללמידה ולא לשיפוטיות. חלקנו חוטאים בכך שאנו מפגינים אכזבה וכעס על כשלון ילדינו אולם הם אינם זקוקים לכעס שלנו ולחוסר האמון שלנו בהם. הם זקוקים לעידוד שלנו, לכלים ללמידה מהחוויה ולציפייה.
לחזק ניסיון ומאמץ ולא תוצאות: אנו חיים בעולם תוצאתי שבו הציון בבגרות בהיסטוריה חשוב יותר מתהליך הלמידה או הדרך להשגת הציון. תוצאות לא יחזקו את הערך העצמי אלה אם כן מתלווה לתוצאה תהליך משמעותי. חשוב לחזק את הילדים על המאמץ, ההתמדה והעקביות ועל האופן שבו פעלו ילדינו בדרך להשגת המטרה. הדגישו את הדרך והלמידה שעשה הילד ולא את התוצאה שקיבל.
מתן חיזוקים ומחמאות: החמיאו לילדיכם על מי שהם וחזקו אותם על היכולת שלהם. חיזוקים ומחמאות הם כוח מצמיח ומעודד.
ריצ'ארד לאבוי, בהרצאתו "כשהאסימונים נגמרים"**, מתאר את ההערכה העצמית של הילד כערימה של אסימונים איתם נכנס שחקן פוקר למשחק. במידה ולילד אסימונים רבים הוא ייכנס למשחק ויתנסה גם כשאינו בטוח שייצליח. ככל שההערכה העצמית נמוכה יותר (כלומר יש בידיו מעט אסימונים) הוא ימעט לנסות ולהתנסות בשל החשש להפסיד עוד אסימונים, מה שיקטין את הסיכוי שלו לצבור הצלחות וחיזוקים שישמשו עבורו לאסימונים נוספים, או שישחק משחק פזיז וחסר אחריות מתוך התחושה שכבר אין לו מה להפסיד. בהרצאתו, מדגיש לאבוי כי אחריותנו כאנשי חינוך לדאוג שילדינו ילכו לישון בכל ערב עם יותר אסימונים ממה שהיה בידם כשחזרו הביתה. במילים אחרות, יש מספיק אנשים בחוץ שיערערו את ההערכה העצמית של ילדינו, תפקידנו למלא עבורם את מצברי האסימונים ולעזור להם להרגיש טוב לגבי עצמם.
לצמצם דרוג והשוואה: השתדלו להשוות את ילדיכם ביחס לעצמם ולא ביחס לאחרים. בסופו של דבר הם לעולם לא יהיו אחרים, הם יכולים להיות רק הם עצמם. השוואתיות מפחיתה ערך כיוון שגם כאשר אני טוב מהאחר תמיד יהיה מי שטוב ממני. עודדו את הילדים לאהוב את מי שהם גם אם הם לא כמו….
חיזוק גאווה ואהבה עצמית: היו גאים בילדיכם גם כשהם מכעיסים, מביישים או מביכים אתכם. חוש הומור בהחלט יכול לעזור להתגבר על רגשות קשים שמתעוררים ביחסים שלנו עם ילדינו ובמיוחד בגיל הנעורים.
לסיום, קבלו את עצמכם כהורים. נכון, גם אתם לא מושלמים, אתם לא בני עשרים וכנראה שגם לא תהיו. חזקו את עצמכם על מי שאתם, היו גאים בעצמכם ובעיקר תאהבו את עצמכם על מי שאתם. יש מספיק אנשים שם בחוץ שיעזרו לכם להרגיש לא טוב לגבי משקל הגוף שלכם או לגבי דברים שיש או אין לכם. אל תשתפו פעולה עם מסרים אלו. החזיקו וטפחו עמדה חיובית לגבי עצמכם. הדבר בהחלט יכול לעזור לילדיכם לתחזק את התחושה הבסיסית שהם שווים ובעלי ערך.
* על אף שפעמים רבות מתייחסים לדימוי עצמי והערכה עצמית כאל מונחים זהים, קיים ביניהם הבדל משמעותי: דימוי עצמי ניתן לראות כמכלול התכונות והאפיונים שהאדם מייחס לעצמו, בעוד שהערכה עצמית מתייחסת לערך שמקנה האדם למאפיינים אלו. כלומר, דימויו העצמי של אדם עשוי לכלול את היותו עקשן אך תכונה זו עשויה להתפס על ידו כחיובית או שלילית.
