תשובתה של יעל שלף זאבי, מנחת הורים, בוגרת מכון אדלר ומוסמכת משרד החינוך, מומחית בפורטל "עשר פלוס" להורים ומתבגרים.

אמא יקרה,
המעבר מבי”ס יסודי לחט”ב הינו מעבר מורכב ולמרות ההתרגשות הגדולה, הוא טומן בחובו מספר זירות הדורשות התמודדות בו זמנית: בחט”ב יש דרישות התנהגותיות חדשות ושונות מאלו שהתלמידים הכירו בעבר, הם נתקלים בשיטות לימוד חדשות ומורכבות יותר, הם צריכים להתרגל למערכת חדשה שמאופיינת בריבוי מורים למקצועות השונים ולהתאים עצמם לכל מורה, הם הופכים להיות הצעירים ביותר בביה”ס וכו’.

ביתך בחרה ללכת ללמוד בבי”ס לאומנויות, שחברי הילדות שלה לא לומדים בו, אבל ששם תוכל לממש את הכישרון האמנותי שלה, כך שלמעשה היא מתמודדת גם עם מציאת מעגל חברתי חדש, גם עם לחץ מקצועי חדש וגם עם לקיחת אחריות על הבחירה שהיא עשתה. זה לא פשוט לשאת את כל זה בגילה. יחד עם זאת, גיל ההתבגרות נועד כדי לאפשר להם בדיוק משימות שכאלו- לשכלל, ללמוד ולתרגל מיומנויות ויכולות שיידרשו להם כמבוגרים עצמאיים ואחראיים, וחלק מזה כרוך בתירגול של קבלת החלטות, הפעלת שיקול דעת, התמודדות עם אכזבות וכו’. זו למעשה הזדמנות עבור ביתך להתחיל להכיר מה סגנון קבלת ההחלטות שלה, איך היא מתמודדת עם תוצאות של בחירה בכלל, ובמיוחד כשלא תמיד מרוצה ממנה (מה לעשות, ככה לומדים. אין קיצורי דרך) ובכלל איך היא מסתגלת למצבים חדשים.

חשוב לשים זרקור ולהאיר לה על התהליך שעשתה בבחירה (שוב, בלי קשר כרגע לתוצאה ובהתחשב במגבלות גילה הצעיר ויכולת שעדיין לא בשלה במלואה לקבלת החלטות) – כדי שתדע שהיא בעלת אומץ, יכולת לראייה רחבה, יסודית בבדיקת נתונים וקבלת מידע לצורך קבלת ההחלטה, וכל מה שנדרש ממנה בתהליך הבחירה. ככל שהיא תדע שיש בה מן הטוב הזה- כך תחושת הערך העצמי שלה תהיה חזקה ויציבה יותר.

זה הזמן להזכיר לה על מצבים חדשים שהתמודדה איתם בעבר (חוג שהצטרפה אליו, קבוצת חברים חדשה, מורה שהתחלפה לה וכו’) ולהדגיש בפניה מה יש בה שעזר לה להתמודד עם מצבים אלו, כך שתוכל להיעזר בכך גם עתה. היות שציינת שישנו חשש (טבעי) מצידה שטעתה בבחירה, אני ממליצה לשתף אותה בבחירות שעשית בעצמך במהלך חייך- חלקן הצליחו יותר וחלקן פחות. איך הרגשת? איך התגברת? מה למדת מזה? מה אפשר לך להתמודד?חשוב להיות אותנטית, ולא להשתמש בשיתוף כדי להעביר “מסר חינוכי”. הרי מניפולציה זה כסדין אדום למתבגרים, שגורם להם לקחת את האמירות של ההורים בחשדנות. מטרת השיתוף הינה ליצור קירבה ולנרמל את התחושות והרגשות שיש לה.

לצד השיתוף שלך, הקשיבי לה- הקשבה נטו- מבלי למהר לתת עצות, פתרונות או לצבוע את המציאות בוורוד. תהיי נוכחת איתה ולצידה בקושי ובהתלבטות שלה. חשוב לשקף מה את מבינה מהדברים שהיא משתפת ולתת תוקף לרגשות שהיא מעלה, גם אם אלו רגשות לא נעימים של תסכול או פחד, אלו רגשות נורמליים והגיוניים במצב של חוסר ודאות, וחשוב שהיא תדע זאת. תשאלי מה היא צריכה ממך? אולי עזרה בארגון ערב כיתתי? אולי עצה כיצד לחבור לילדים חדשים? או אפילו איך לנהל את הזמן בצורה שתאפשר לה לשמור על קשר עם חברי הילדות וגם ליצור קשרים חדשים? בררי והיי שם עבורה.

זכרי שמדובר בתהליך, ותהליך לוקח זמן. ככל שתקבלי זאת, תוכלי להקל על התסכול שהיא חשה מכך שהדברים לא מסתדרים “מיד ועכשיו”. עצם פנייתך מעידה על היותך אמא מסורה ורגישה לביתך, חשוב שתמלאי אותה באומץ מתוך האמונה שלך בה והידיעה שהיא מסוגלת להתמודד. בהזדמנות זו, מציעה שתבדקי בינך לבין עצמך האם עליה להישאר בחט”ב לאומנויות בכל מחיר? במידה שלא, חשוב שהיא תדע שמבחינתך הכל יכול להיות גם אחרת, ויש לה את האופציה לעבור בי”ס. לפעמים הידיעה שיש חלופה מקלה על ההתמודדות ומשחררת אותנו מהתעסקות בעצם הבחירה (או במה שוויתרנו עליו) ועוזרת לנו לעבור לשלב הבא- שלב ההתמודדות עם הבחירה. בהצלחה!