שאלה ותשובה
בן שלא נשאר בבית

שאלה בנושא יחסים של בני נוער עם ההורים בתקופת הצבא.

פרופסור אליעזר יריב פסיכולוג חינוכי, מרצה ומנחה סדנאות לבתי-ספר, מרצה אורח באוניברסיטאות, במכללות ובמכון מופ"ת.
שאלה

אמא:

האם אני צריכה להתיחס לכך שבני בן 21 חוזר לחופשה לשישי שבת. מלבד לאכול איתנו ארוחה של שישי הוא לא נשאר בבית. מיום שישי אחרי הארוחה הוא הולך לקרובי משפחה ושם נשאר עד מוצאי שבת חוזר להתקלח או לקחת משהו ומיד יוצא חזרה לפמים עד הבוקר ולפעמים חוזר בשעות הקטנות של הלילה.
הדבר מכאיב לנו כי הוא לא נשאר בבית ומעדיף אחרים מאשר אותנו. יש לציין שאנו שומרים שבת ואצל הקרובים לא! מובן לנו שהוא מעוניין לטלויזיה ונסיעות בשבת.
כבר השלמנו שהוא לא שומר שבת. אבל האם להתיחס לכך שהוא כל הזמן לא בבית והמעט שהוא נמצא הוא לא מתחבר אלינו בכלל! האם כדאי לדבר איתו על כך?
אני לא רוצה להיות נודניקית רוצה שזה יבוא מרצוני ולא בגלל שאני מבקשת. כיצד עליי לנהוג עימו?

תשובה

לאימא לבן חייל בן 21,
המחשבה הראשונה שחלפה בראשי כשקראתי את מכתבך הייתה 'האין זה מקרה פשוט בו שיחה אחת כנה תחולל מפנה?'
במחשבה שניה עלה בדעתי שאולי הפניה שלך לייעוץ ממחישה שכאן בדיוק טמון הקושי – לפתוח את הלב ולנהל שיחה פתוחה וכנה, לבטא רגשות, דאגות ובקשות. יתכן שכבר חודשים ושנים לא ערכתם שיחה כזו ובנכם 'התרגל' להתחמק ממפגש ישיר.
את הסיבה להתרחקות את תולה בהחלטה שלו להתנתק מאורח החיים הדתי. יתכן שישנן סיבות נוספות, במיוחד כאלה שקשורות לטיב היחסים ביניכם ואולי גם לעבר המשפחתי, שעליו לא הרחבת. תהיינה הסיבות אשר תהיינה, זה הזמן למפגש ושיחה. יתכן שיקל עליו וגם עליכם אם תתאמו זאת בטלפון; יתכן שנוכחות אדם נוסף שמקובל על כולכם עשויה לרכך את המתח והחששות. זה עשוי להיות קרוב משפחה או איש מקצוע. מכל מקום כדאי לתאם גם את זה.
אני מאחל לך שהשיחה הזו תסיר את המכשולים הרבים שגבהו ביניכם,
שתחל שנה חדשה וברכותיה.

לחצו להמשך קריאה
הקטן