שלום רב,
מדובר בתלמידי כיתה א', שלגביהם אנחנו קובעים בשלב זה דפוסים, הרגלים והתנהגויות, שיכתיבו את המשך התנהלותם בשנים הבאות, ואת האופן בו יתפסו מהו בית ספר ומהי למידה.
לכן, צריך לשים דגש על התהליך החינוכי ופחות על דרכי ענישה.
גם את השפה בה נוקטים צריך לשנות: לחלוק יותר מחמאות, לתת יותר חיזוקים ולדבר על חוזקות.
צריך להכיר לעומק כל תלמיד ותלמידה ואת משפחתם. לבנות תכנית לכל אחד מהם בסיוע היועצת.
לעבוד בשלב הראשון על חיזוק התנהגויות חיוביות ומתן תגמול עליהן, וקיימות דרכים רבות ותכניות רבות בנושא.
ממליצה לבנות תכנית לכיתה בסיוע היועצת של ביה"ס.
להיעזר בתכניות הקיימות באתר "אוח" של משרד החינוך ובאתר שפ"י.
כדאי שפסיכולוגית או גורם נוסף מביה"ס יקיימו תצפיות בכיתה, לצורך זיהוי מוקדי החוזק ומוקדי הקושי, ולחשיבה משותפת עם המחנכת.
מומלץ לנסות לרתום את ההורים ומורים נוספים מביה"ס.
כאשר יש קושי בהתמודדות עם כיתה – צריך לנסות לגייס שותפים נוספים, אשר יסייעו אם בחשיבה ואם בפעולה.
ניתן להסתייע בחונכות של תלמידים מהכיתות הגבוהות יותר.
צריך לשדר לתלמידים שהם אהובים ורצויים, לתת להם לחוות הצלחה, ליצור עבורם חווית למידה, ולהאמין בהם.
זו לא קלישאה וזה בוודאי לא פשוט. זה לוקח זמן, דורש עבודה קשה, אבל בדרך הזאת אנחנו מצליחים להגיע אליהם.
להוציא מקרי קיצון, שבהם צריך להיות מעורב הצוות הטיפולי בצורה אינטנסיבית ולראות מה ניתן לעשות.

בהצלחה,
יפה בן עמי