שלום,
אני קוראת את שאלתך וממש שומעת את המצוקה ואת התסכול שלך. אכן המצב שלך, וגם של הילד, בכלל לא פשוט.
העובדה שאנחנו מתקרבים לסוף השנה רק מקשה על העניין, כי ברור שלא ניתן להתחיל עכשיו תהליך חינוכי ארוך טווח, שדורש הרבה זמן, שאינו עומד לרשותך. לא ברור לי האם היה משבר כלשהו בבית והוא גרם להידרדרות, או שאולי ההפסקות התכופות ברצף הביקורים בגן (חגים) הוא זה שתרם להחרפה בהתנהגות, או שאולי הילד איבד את הייראה מהסמכותיות שהיתה לך כלפיו קודם. בכל מקרה, ברור שאת צריכה לטפל בו ולו כדי לשפר את התיפקוד היומיומי שלך כמנהלת גן. כמו כן ברור שצריך לשמור עליו כדי שלא יפגע בילדי הגן.
לטווח המיידי אני מציעה לך לנסות לפעול עם הילד בשיטת "כלכלת אסימונים".
בנוסף, אני מציעה לך לבנות עבודת צוות הדוקה עם הסייעת. ברור שאי אפשר לתת לילד לרוץ, להשתולל ולפגוע בילדים. זה מצב מסוכן שיש להפסיקו באופן מיידי. שוחחי עם הסייעת והחליטו על חלוקת תפקידים ברורה ומוגדרת ביניכן ביחס לשמירה על הילד. כאשר את עסוקה עם כל הילדים (לדוגמא במפגש) היא חייבת לשמור על הילד. המשמעות היא שכאשר היא שומרת היא לא עושה שום דבר אחר אלא שומרת. רצוי כמובן שהיא תנסה לשתף אותו בדרך פרודוקטיבית (בהכנת השולחנות לפעילות, כדוגמא) אבל אם זה לא הולך, והוא שב להתפרע, אז היא רק שומרת עליו ולא מאפשרת לו לזוז ממנה. בשעות בהן את יכולה להתפנות אליו, ואת חייבת להתפנות אליו כדי למנוע ממנו פגיעה באחרים, את תחזיקי אותו והיא תעשה את המשימות שלה בתיאום איתך. נסי כמובן להעסיק אותו בדברים שהוא אוהב, תוך החלפת הפעילויות לעתים קרובות. ערכי איתו שיחה ובררי מה הוא אוהב לעשות, ואפשרי לו לעשות את זה, על מנת שהוא יירגע קצת וייבנה אמון מחודש ביניכם.
לטווח הארוך אני מציעה לך לעיין בתשובות קודמות שלי באתר ביחס לבעיות התנהגות של ילדים, וכן בחוברות: "התמודדות עם בעיות התנהגות בקרב תלמידים" שכתבו לינדה ווגנר ודורית דוד, ובחוברת "ניהול כיתה" שכתבו אורנה מידן וחגית ארי-עם.
בהצלחה רבה,
ד"ר עידית ליוש
