תוכן
זהו מחקר איכותני מסוג מחקר אתנוגרפי, שנערך במשך שנתיים (2010-2009) בגן ילדים קיבוצי שהוכר כגן ניסויי ופיתח מודל יחיד בארץ של עבודה בגישה הדיאלוגית עם ילדים. המחקר כלל תצפיות משתתפות על פעילויות הילדים בגן. ממצאיו העיקריים מלמדים, כי ילדים המתחנכים בגן המחנך בגישה הדיאלוגית לומדים להקשיב, להיות במשא ומתן עם חבריהם, לפתור קונפליקטים הנוצרים ביניהם ללא עזרת מבוגר, לשוחח תוך כדי שמירה על תרבות השיח, לתת ולקבל משוב, להתחשב באחר ולראות את האחר, ליזום, להנהיג ולנהל דיאלוג. דפוסים אלו נובעים ככל הנראה מההקשבה של המבוגרים לילדים ומדרכי ההוראה הייחודיות, המתבססות על רעיונות של הילדים. מסקנת המחקר העיקרית היא, שכדי לזמן ולטפח דפוסים חברתיים תקשורתיים אצל ילדים יש לטפל בשלושה תחומים: תפקיד הגננת ורמת ההקשבה שלה לילדים, המקום שניתן לילדים בגן להביע את עצמם ויחסי הגומלין בין הגננת לילדים. ביחסי גומלין המושתתים על הקשבה, רעיונותיהם של הילדים לחקירה, ללמידה וליוזמה בסביבתם החינוכית זורמים בשפע, ומזומנים לילדים דפוסים חברתיים-תקשורתיים ייחודיים.
בשנים האחרונות פועלים בישראל כמה בתי ספר בגישת החינוך הדיאלוגי. הגן הראשון מסוג זה התחיל לפעול ביוזמת הגננת באחד הקיבוצים לפני כארבע שנים, והוכר על ידי משרד החינוך כגן ניסויי. הניסוי המתנהל בו נקרא דע"ת – דיאלוג, עצמאות, תקשורת. בגן זה נקבעת תכנית הלימודים באמצעות דיאלוג עם הילד, במשא ומתן ובשיתוף פעולה עם הילדים. הגננת, המקיימת דיאלוג עם כל אחד מילדי הגן, מזהה את תחומי העניין שלהם ומסייעת להם לפתח אוטונומיה, יכולת רפלקטיבית, כושר המנהיגות ופתיחות לדעות שונות (אבנון, 2008 ; אלוני, 2008 ; הולט, 2004; הכט ורם, 2008 ; טאובר, 2008 ; רינדלי, 1999). מכיוון שבארץ עדיין אין גנים נוספים העובדים בגישת החינוך הדיאלוגי, אפשר לראות בגני רג'יו אמיליה מודל שישמש בסיס להשוואה. גם בגישה זו יש דגש על הקשבה לרעיונות של ילדים כדי שיפתחו תאוריות משלהם להבנת העולם, והילדים בהם מעורבים במשא ומתן על תכנית הלימודים, הנבנית לכל ילד לפי צרכיו בעקבות ההקשבה של המחנכים לילד. לגישה הדיאלוגית יש השלכה על מערכות היחסים בין הילדים לגננת ובינם לבין עצמם: כישורים חברתיים שבאים לידי ביטוי בשיתוף פעולה ביניהם תוך ניהול משא ומתן, בניסיון לפתור בעיות וקונפליקטים בצורה עצמאית, ברצון לעזור לחבר שקשה לו, ובהקשבה לדעות של אחרים ותגובה אליהם בתרבות של שיח. כישורים אלו זוכים להבלטה בגן הדיאלוגי בשל יכולתו לזמן אינטראקציות חברתיות, יוזמות משותפות, בחירה והכוונה עצמית של פעילויות, ואף את השותפים להן.
הצורך לקיים משא ומתן ולפתור קונפליקטים ללא התערבות הגננת וההבנה שיש להתחשב באחר נמנים עם עקרונותיה של גישה זו. ההנחה היא, כי בהיות הגן מסגרת חינוכית חוץ-ביתית ראשונה של הילד, הוא מפתח הניעה (מוטיבציה) ללמידה וגם מיומנויות חברתיות הנחוצות בגישה חינוכית זו.
מטרת המחקר הנוכחי לבדוק את תרומתה של הגישה הדיאלוגית, שבמרכזה קיום דיאלוג בין הילד למחנך, לזימון ולפיתוח של דפוסי ההתנהגות החברתית והתקשורת הבין-אישית של ילדי הגן. ייחודיותו וראשוניותו של הגן הפועל בגישה זו כיוונה את החוקרים למחקר חלוץ שאינו מנסה לאשש תיאוריה כלשהי, והבחירה בגישה האיכותנית אפשרה לבחון מושגים ראשוניים בלבד בתחום זה.
