רקע
הכנסת אורחים היא אחד הערכים החשובים ביהדות וערך מרכזי העולה מחג הסוכות שעליו נאמר בתורה כי מצווה לשמוח בו: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" (ספר דברים, פרק טז, פסוק יד). השמחה נעשית יחד עם בני משפחה, עם חברים ואפילו עם אנשים שקשה להם כמו גֵר, יתום ואלמנה.
בזמן שבית המקדש היה קיים, הייתה הכנסת האורחים אחד המנהגים המרכזיים בחג הסוכות. המוני ישראל – לוויים, אלמנות, יתומים ואחרים – היו עולים לרגל לבית המקדש בירושלים, ואנשי ירושלים נהגו לפתוח להם את דלתות בתיהם ולשתפם בסעודתם. התושבים אף היו תולים מטפחת בפתח הבית, כסימן המודיע לעולים לרגל כי הם מוזמנים להצטרף לסעודות החג.
גם בתקופתנו נהוג לארח אושפיזין בסוכה. אושפיזין (מילה ארמית שפירושה – אורחים) הם אורחים רוחניים שבאים לבקר בסוכה במהלך שבעת ימי חג הסוכות. על פי המסורת היהודית, בכל יום מגיע לסוכה "אורח" אחר מאבותינו הקדמוניים: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודוד.
את מנהג האושפיזין נהוג לתרגם למפגש אנושי בסוכה ולהזמין אורחים שונים: בני משפחה, שכנים וחברים לצד אנשים שמעולם לא התארחו בביתנו ואנו רוצים להזמין. יש הנוהגים להזמין גם אנשים שקשה להם ושניתן לסייע להם.
הישיבה המשותפת בסוכה יוצרת בצד הקרבה הפיזית גם קרבה נפשית, מחנכת לאכפתיות ולרגישות חברתית ומקנה ערכים של אחדות וקבלת האחר.
אחד מסמלי החג, המתקשר אף הוא לאחדות וקבלה, הוא נטילת ארבעת המינים – אתרוג, לולב, הדס וערבה. נהוג לאגד את ארבעת המינים ולשאת אותם במהלך החג. כמו שלכל אחד מארבעת המינים יש תכונות ייחודיות, כך גם לכל אחד מאיתנו יש תכונות המאפיינות אותו ומבדילות אותו מאחרים. מכלול התכונות שלנו יוצר את התמונה השלמה של מי שאנחנו. קבלת התכונות השונות שלנו ושל אחרים מסייעת לנו להכיר בחוזקות ובייחודיות ויכולה לחזק גם העצמה אישית וגם את היכולת לקבל את האחר.
