תוכן
לפי מילר, לילד המחונן יש הורים נרקיסיסטיים שציפיותיהם מילדם נוקשות, והקבלה שלהם את ילדם מותנית בכך שיספק את צרכיהם. יש רגשות שמותר לילד להרגיש כמו: אהבה, שמחה ומוטיבציה, ויש רגשות שאסור לו להרגיש כמו: כעס, קנאה ודחיה. יש התנהגויות ונטיות 'נכונות' )להיות אח אוהב, ללמוד היטב( ויש שלא (להתנהג 'לא יפה' לאחאים שלך, לעסוק בתחומים לא נחשבים- אומנות למשל).
הדרמה של הילד המחונן היא שהוא אינו מרשה לעצמו להיות 'כפי שהוא' אלא מנסה להיות 'כפי שמצפים ממנו'. עם הזמן הוא משלם מחיר כבד של איבוד זהות וקושי רגשי. הוא מאבד את עצמו בתהליך בו הוא מעצב את העצמי שלו בדפוסי התובענות כלפיו. הוא לא מסוגל לאכזב את ההורים, להיכשל בהגשמת התובענות הנרקיסיסטית שלהם. הוא חש צורך להיות אהוב ומוערך על ידי ההורים ומשעבד להם את נשמתו, את זהותו. הילד המחונן הופך להיות שלוחה של הוריו ומאבד בכך את האוטונומיה שלו ואת יכולתו לזהות את צרכיו שלו. פוחתת היכולת שלו להגיע למימוש עצמי ולשביעות רצון מחייו.
בעבודתי עם הורים שמתי לב שעל חלק מהם ניתן לומר שהם 'בדרמה של ההורה המחונן'. לפי מאפייני 'הדרמה של הילד המחונן' אותם תארה אליס מילר, כך גם ההורים המחוננים מנסים לעמוד בציפיות חיצוניות נוקשות של המשפחה או התרבות שלחווייתם נדרש מהם לציית להן. הם מגייסים לשם כך את הכישרון המחונן שלהם לקלוט ברגישות ציפיות ולעמוד בהם במלא כוחותיהם. כ שהם מצליחים להיות כפי שמצופה הם חשים שווי ערך ושבעי רצון. כשהם לא מצליחים לעמוד בשבלונות ההצלחה המצופה מהם – ירגישו אשמה, בושה, כעס וחרדה. המחיר לתופעת 'הדרמה של ההורים המחוננים' הוא שההורים מאבדים את סגנון ההורות האוטונומי והסובי יקטיבי שלהם, ואין להם חופש פנימי להיות 'מי שהם' מול ילדם 'שהוא מי שהוא'. הם מחושקים על ידי הציפיות ומאבדים את עצמם. כאב נוסף אותו חווים הורים מחוננים קיים כשהם נאלצים להתמודד עם אחד מילדיהם שאינו משתלב בדפוס הטוטלי התובע תפקוד גבוה והצלחה. כאשר למרות מאמציהם ההורים אינם מצליחים לשנות את מהותו של הילד שלהם.
בקליניקה פגשתי הורים רבים שהם מצליחנים מקצוע ית, כלכלית וגם אישית וחברתית. הם מגיעים להורות עם שאיפה לאותה רמת הצלחה של ילדיהם כמו שלהם עצמם. ההורים מקדישים לילדיהם את מיטב מודעותם ותשומת ליבם, משקיעים בהם זמן, כסף, ואת כל תבונתם וליבם. בתמורה, הם זקוקים שהילד יהיה בדיוק כפי שעיצבו אותו להיות.
'להורים המחוננים' יש תפיסת עולם מגובשת, הם דעתניים. יודעים מה נכון ולא נכון. איך 'צריך' הורה טוב להתנהג, איך צריכה המשפחה להיות, איך אמורים היחסים עם הילדים להיות, וכמובן גם איך אמורים הילדים להתנהג ולהרגיש כדי שכולם יהיו מצליחים ומרוצים. ההורים פועלים על פי נורמות חברתיות של הצטיינות, ופעמים רבות הם אף מתווים נורמות כאלו בעצמם. בחלק מהמקרים ההורים הגיעו עם תבניות ברורות של ציפיות להצלחה עוד מילדותם. הם היו 'ילדים מחוננים', ומצפים שגם הדור הבא יהיה כזה. רף הדרישה להצלחה מדרבן מחד גיסא ומכשיל מאידך גיסא.
בגיל הרך ההורים מקפידים על הרגלי תזונה (אוכל בריא, מועדים קבועים), על לוח זמנים מתוכנן ועל פעילויות העשרה לילדים בתחומים נרחבים ככל שניתן. ההורים מעניקים שפע תשומת לב ואכפתיות כדי
לתת לילדיהם את המיטב. יש להם 'דרך נכונה' כיצד לגדל את הילדים, תפיסת עולם, דעה חינוכית ברורה והם מתאמצים לפעול לפיה. בבית הספר ישקיעו רבות בלמידה של הילדים ויתנו לילדים כל עזרה שיצטרכו. גם היחסים החברתיים חשובים, ולכן יושקע מאמץ כדי שהילדים יהיו חברותיים ומקושרים.
הורים מחוננים רגילים להשקיע מאמץ בכל שיעשו, רגילים להשיג בהצלחה את היעדים שהם מציבים לעצמם. הם תופסים את עצמם מוצלחים, וכך גם את הזוגיות והמשפחה שלהם. למה שלא ייצפו שגם
הילדים שלהם יהיו מוצלחים כמותם? כשהילד מוצלח, ההורה ממשיך להחזיק בתפיסה המוצלחת שלו את עצמו כהורה. כשלילד יש קשיים, ההורה חווה התקפה על תחושת הערך שלו.
כשעולה קושי אצל אחד הילדים )פיזי, לימודי, רגשי, חברתי( הם מגיבים אליו ביעילות הרגילה:
מתייעצים, לומדים איך להתמודד וחותרים לשיפור משמעותי ומהיר. הם אינם חוסכים בזמן או משאבים כדי לפתור בעיות. זו הגישה שהם מכירים להתמודדות עם החיים- הגיונית, אפקטיבית ומצליחה.
כשהבעיה אצל הילד אינה נפתרת בקלות או בהצלחה – הדברים מסתבכים. לעיתים הקושי של הילד קשור למאפיינים כרוניים שלו, לעיתים הטמפרמנט שלו אינו בהלימה עם הטמפרמנט המצליח של המשפחה. כך למשל, ילד עם לקויות למידה במשפחה של מצליחנות לימודית, ילד עם בעיות בוויסות רגשי או חושי במשפחה ששליטה עצמית חשובה לה. ילד, שיש לו התפרצויות זעם, או ביטויי חרדה במשפחה מאורגנת ומוקפדת ברגשותיה, ילד פאסיבי עם הורים שהם מצליחנים ואקטיביים בהשגת מטרותיהם.
ילד מסוגר חברתית עם הורים המשקיעים ביחסים בינאישיים כחלק מצורך אישי וכחלק מאינטרס לקידום אישי. או ילד שהמוטיבציה שלו נמוכה בסביבה משפחתית המעריכה מוטיבציה ככלי מרכזי להצלחה
אישית. ילדים שיש להם בעיות להסתגל למשמעת בבית, עומדים על דעתם וזהותם בנוקשות (כמו הוריהם( מגיל צעיר או בגיל מתבגר. ילדים שדורשים 'תחזוקה גבוהה', ילדים 'שלא מספקים את הסחורה' של להיות 'ילדים טובים'. לא נותנים להוריהם להרגיש 'טובים, יעילים ומצליחים' כמו שהם רגילים.
כשההורים נתקלים בקושי כרוני אצל ילדם, הם מנסים לפעול בדרכם היעילה לשיפור המצב, אבל במקרה הזה הם נכשלים וסובלים. הם כועסים, מתוסכלים, עצובים, אשמים, מבוישים ומאוכזבים. הם חווים לחץ רב, תחושת חוסר אונים ושחיקה. הם נמצאים במקום פחות מוכר להם של תקיעות, והקטסטרופה של הכשלון ומשמעויותיו השליליות זרה להם. קשה להורים לקבל שיש מצבים בהם עשייה לא מקדמת שיפור. הם מכירים פחות את רזי ההכלה של התנהגות רגשית קשה העוזרת 'לחיות עם קושי', להרגיש משמעותיים ומסוגלים גם כשהבעיה אינה נעלמת למרות המאמץ.
