תוכן
תופעה של אלימות בבתי-הספר היסודיים והתיכוניים ההולכת ומתגברת בשנים האחרונות נובעת מגורמים חברתיים, נפשיים ופיזיים. המערכת החינוכית נושאת באחריות של הצבת אזרחי העתיד בחברה, ועליה לפעול ברצינות למזעור התופעה. הסביבה החינוכית אמורה להקנות לתלמידים נורמות חברתיות בסיסיות וחיוביות, ועליה לשמש להם דוגמה ומופת. תפיסת בית-הספר כמקום מסוכן או כמקום שהילד מגיע אליו בבוקר עם סכין להגנה עצמית צריכה להדליק "נורה אדומה" לנו כחברה. בית-הספר אמור להיות מקום בטוח, המשדר אווירה חיובית, מקום המשמש "בית" למספר רב של ילדים במשך שעות רבות ביממה. כיצד יוצרים אפוא את ה"מקום" והופכים את בתי-הספר לסביבות מזמינות, היכולות לפתח בקרב התלמידים תחושת הזדהות מקומית?
אלימות בבתי-הספר נחלקת לשתי קטגוריות עיקריות: פגיעות בבני אדם ופגיעות ברכוש.
כל אחת מהן מתחלקות בין –
1. אלימות חיצונית, של חלק מבני הקהילה כלפי התלמידים או מבנה בית-הספר;
2. אלימות פנים בית-ספרית של תלמידים כלפי תלמידים אחרים או המבנה או הציוד.
פגיעה בבני אדם וברכוש מבטאת יחס מדאיג של זלזול הן באדם והן בסביבה.
הפוגעים נחלקים לכמה קבוצות אופייניות:
§ הפרט הבודד הפועל ממניעים אישיים ונפשיים;
§ קבוצת תלמידים המבקשת להביע מחאה כלפי צוות בית-הספר או חלקו;
§ בני הקהילה המבקשים להביע מחאה חברתית כלפי הממסד המיוצג על ידי בית-הספר.
כתוצאה מן הפגיעות המערכת החינוכית חייבת להתמודד עם בעיות בכמה תחומים:
1. נגד האלימות מבחינה חינוכית וערכית:
א. קביעת נורמות התנהגותיות ברורות והקנייתן לתלמידים;
ב. פיתוח תכנית חינוכית להקניית ערכים בסיסיים של כבוד האדם, חירותו וזכויותיו;
ג. שילוב התלמידים במערכת קבלת ההחלטות והביצוע של הטיפוח הסביבה.
2. נגד האלימות מבחינה פיזית:
א. יצירת מערכת ארגונית להפעלת תחזוקה יעילה;
ב. השגת משאבים כלכליים לחידוש ולתיקון שוטפים;
ג. מניעת פגיעות הנובעות מהשחתת ציוד והקפדה על הבטיחות;
ד. הפעלת המערכת למרות אי השמישות של אבזרים שנפגעים.
הנושא הערכי טמון בתכניות חינוכית, חברתיות ופסיכולוגיות. הנושא הפיזי מתבטא בתכנון ובעיצוב של הסביבה הפיזית של בית-הספר. כאדריכלים עלינו לנסות לאתר את נקודות התורפה ולחפש להן מענה בכל השלבים של רמות התכנון והעיצוב האדריכלי, החל מן ההעמדה בסביבה ועד לפרטי העבודה.
הפגיעות במבנה וברכוש מתחלקות לכמה סוגים:
א. פגיעות ביודעין, כביטוי לכעס, למחאה, לנקמה או לחיפוש תשומת לב, כגון שבירה, השחתה, מריחה, קילוף וכד';
ב. פגיעות בהיסח הדעת, כתוצאה מזלזול בסביבה וברכוש, כגון שריטות, עיקום, טריקה וכד';
ג. פגיעות בלתי מכוונות, הנגרמות בגלל איכות ירודה של חומר גימור ושל ציוד ובלאי גבוה.
הגורמים הבאים מגבירים את האלימות בבתי-הספר:
§ קיום מקומות נסתרים ללא אפשרות צפייה ופיקוח;
§ ריכוז רב של תלמידים, כגון ילדי חטיבות הביניים, הזקוקים למרחבים גדולים לצורך פריקת אנרגיה והשתובבות, במרחב קטן מדי;
§ צפיפות גבוהה של תלמידים בשעת ההפסקות במקומות סגורים, חסר במרחבים פתוחים;
§ חוסר התאמה של הסביבה הפיזית המתוכננת לצורכי הילדים, הן מבחינת הממדים והן מבחינת הפעילויות.
הסביבה הפיזית צריכה להתאים לגילאים השונים, למטלות ההתפתחותיות המתלוות לגילאים אלו ולאופי התנהגותם. לסביבה הפיזית חלק משמעותי בתחושת התסכול, הכעס והאי-צדק. סביבה פיזית המאפשרת להשיג מטרות אישיות ולקיים פעילויות חשובות ורצויות, סביבה המתחשבת בצורכי הילדים ובסדרי העדיפויות שלהם, תעודד פיתוח יחס של כבוד לעולם הילדים ועשויה למתן התפתחות של רגשות שליליים כלפי הסביבה.
ההתמודדות עם הבעיה עשויה לבוא משני תחומים:
§ חינוך: הקניית ערכים ופיתוח רגש של אחריות אישית לרכוש הציבורי;
§ תחזוקה: שיתוף התלמידים בתחזוקה ובתיקון, טיפול מיידי למניעת הזנחה העלולה להביא לפגיעות נוספות.
הבעיה מורכבת ודורשת היערכות משולבת של הקהילה ובית-הספר – הצוות והתלמידים – ליצירת אווירה חינוכית חיובית, אווירה המתאימה לצורכי התלמידים, אווירה שתעודד מחויבות והזדהות, אווירה לא מוסדית.
המלצות
המלצות לתכנון פיזי
אוכלוסיית בית-הספר מורכבת מהרבה ילדים וממבוגרים מעטים, הפועלים יחד כמערכת ארגונית משותפת בחסות ממלכתית. המערכת מופעלת על בסיס ערכים, נורמות וציפיות חברתיות ותחת אילוצים כלכליים וטכנולוגיים. הסביבה הפיזית מתבטאת במרחבים הפנימיים, במבנים ובתכולתם, ובמרחבים החיצוניים, כמו החצר והסביבה. הסביבה הפיזית אמורה לשרת את הצרכים הפדגוגיים, החברתיים והרגשיים של הילדים. סביבה המתוכננת בהתאמה לצורכי המשתמשים בה מבחינת הממדים, החללים, הנפחים והחומרים משדרת מסר של כבוד והערכה. סביבה חיובית, המקדמת את המטרות והנעימה לשהייה, מקטינה את סיכויי הפגיעה בה. סביבה מתוחזקת, מטופחת ונקייה משדרת כבוד למשתמש ולרכוש, ונשמרת כך לאורך יותר זמן. האחריות על התחזוקה ועל הטיפוח מוטלת בראש ובראשונה על המבוגרים. עליהם לשמש דוגמה ומופת לתלמידים ולעודד את השתתפותם בעשייה. במקביל נדרשת השקעה ראשונית בחומרים, בציוד ובאבזרים עמידים ובאיכות טובה, שלא יתבלו במהירות.
התכנון המרחבי מתייחס לציר הנע בין שטחים ציבוריים לשטחים פרטיים ולדרישות התפקיד המשתנות לאורכו. הגדרת אזורים לפי טריטוריות ספציפיות שלש קבוצות תלמידים עשויה להקנות להם תחושת אחריות, הזדהות וביטחון. שטחים שאינם מיועדים לשימושן של קבוצות ייעודיות מועדים יותר ליחס של זלזול מצד הכלל. מומלץ אפוא להוסיף ייעודים לשטחים כאלו כדי להגביר את השימוש בהם ואת שימורם.
מערך תנועה ברור והגיוני בבניין, הכולל כניסות מבוקרות, שילוט והכוונה, עשוי לסייע לתלמידים בזיהוי מרכיבי הבניין ולהקנות להם תחושת שליטה וביטחון. ביטויים ארכיטקטוניים לחללים יכולים להדגיש את אופיו המשתנה של המרחב בין אזור פרטי לאזור ציבורי, בין אזור מעבר לאזור שהייה, בין אזור פעילות פסיבית לבין אזור פעילות אקטיבית, הן בזמן הלמידה והן בזמן ההפסקה.
איזון כמות התנועה במרחבים הציבוריים עשוי למנוע חיכוך יתר. תנועה צפופה במעברים הציבוריים היא גורם מרכזי לפגיעות בלתי מכוונות בקירות ובציוד. באזורים הציבוריים מומלץ להשקיע בתצוגות קבע מקצועיות ובאזורים הפרטיים בתצוגות מתחלפות ואישיות המבטאות את הישגיות התלמידים. גם מבחינת חומרים אפשר לנוע על הרצף של חומרים קשים באזורים הציבוריים וחומרים רכים באזורים הפרטיים.
תכנון תרמי נכון, אוורור טבעי ותאורה טבעית מבוקרת, התקנת מזגנים וטיפול אקוסטי ומבט לנוף, יסייעו לתחושת הנוחות הפיזית של התלמידים משך כל חודשי השנה ויסייעו להרגעתם.
לכל קבוצת גיל נקודות תורפה אופייניות משלה שיש להתחשב בהן:
בחטיבה הצעירה חשוב לטפח את הקשר בין הפנים לחוץ תוך שמירה על אזור ביניים שישמש כעין פילטר להאטת הקצב בעת הכניסה מן החצר לכיתה.
בבית-הספר היסודי מומלץ לטפח פינות עבודה מחד גיסא ותצוגות במעברים מאידך גיסא כדי לנצל את המרחבים המשותפים להקניית ידע ולפיתוח אחריות אסתטית.
בחטיבת הביניים חשוב למצוא את הדרך לסייע לבני הנוער לפרוק מתחים כגון באמצעות הקמת חדרי כושר, הקצאת שטחים לביטויי מחאה גרפיים וטיפוח מרחבים חיצוניים פתוחים ומבוקרים.
לעומת זאת החטיבה העליונה מיועדת לאנשים בוגרים יחסית הן מבחינת הממדים והן מבחינת הממדים והן מבחינה התנהגותית ויש להתאים את התכנון לנתונים אלו ולאופי הפעילויות המתרחשות בחללים הפנימיים וחיצוניים, תוך מתן כבוד והערכה לבוגרים.
שטחי חוץ
ההפסקה היא מרכיב חשוב בתהליך הלמידה, והיא חשובה באותה מידה כמו שיעור. יצירת מרחבים לריצה ולהשתובבות פיזית מבוקרת חיונית להתפתחות החברתית והפיזית כאחד.
שטחי החוץ של בית-הספר כוללים מגרש ספורט, חצרות משחק, גינות נוי, חצרות מקצוע ועוד. שילוב של טבע וצמחייה בתחום בית-הספר תורם לבריאות הפיזית והנפשית של התלמידים. נוכחותו של הטבע בחצר בית-הספר מוסיפה לתחושת הביטחון האישי של התלמידים. חשוב לייחד שטחים למשחקי כדור תוך הגנה הן על המבנה והן על הילדים שבחצר.
מומלץ לדאוג לתצפית רחבה של מורים על הפעילות בחצר ולמניעת פינות נסתרות ובלתי מבוקרות.
רמת הביצוע
איכות בנייה גבוהה תביא להאטת הבלאי, לתנאי תחזוקה נוחים יותר ולצורך בתיקונים קלים ונדירים יותר. שימוש בחומרים עמידים במקומות מועדים לפגיעה כמו אסלות תלויות בשירותים, תקרות אקוסטיות איכותיות ופסי הגנה על קירות וכן עיצוב גרפי מתוכנן מראש יסייעו למתחזקים. שמירה על מפגשים נקיים בין חומרים שונים תמנע יצירת נקודות תורפה לפירוק, לקילוף וכד'. הגנה על אלמנטים מועדים לפגיעה כמו ארונות הידרנט וחשמל, הפעלת מזגנים על ידי שלט והתקנת זיגוג עמיד והולם יסייעו במניעת השחתה.
בית-הספר והקהילה
שימוש קהילתי בבניין בית-הספר ובשטחי החוץ יכול להתאפשר כאשר קיימת התאמה בשימושים או הפרדה מוגדרת בין אזורים המיועדים רק לבית-הספר וכן אזורים המיועדים גם לשימוש הקהילה.
המיקום בשכונה
חשיבות רבה ניתנת למקומו של מגרש בית-הספר. מומלץ להימנע מסביבה רועשת וסואנת ולהתמקם בתוך מרקם המגורים תוך טיפוח הדרך אל בית-הספר, הכניסה אליו והמבטים ממנו ואליו. בניין ידידותי לסביבה הוא בניין ידידותי גם לבני האדם. תכנון בר קיימא מעבירה מסר של חשיבה לעתיד, התחשבות בדור העתיד, התלמידים של היום.
גמישות בתכנון
בית-הספר מתפקד כחלל רב-תכליתי. אפשר לראות בו כעין סדנה או מרכז תקשורת המתאים לייעודים שונים, בזמנים שונים, עכשוויים ועתידיים. לכן מתבקש להקפיד על פתיחות, על גמישות ועל נוחות בהתאמת שינויים עתידיים.
אסתטיקה
סביבה אסתטית ומטופחת מזמינה התנהגות מאופקת יותר מסביבה מוזנחת. טיפוח שייווצר על ידי הילדים עצמם יעורר בהם מעורבות ואחריות כלפי הסביבה הבנויה שלהם.
שיתוף הילדים בתחזוקה, בניקיון, בגינון, בתכנון ובתהליך קבלת ההחלטות ייטע בהם רגשות של אחריות והזדהות עם סביבת בית-הספר. לצורך זה נדרשת היערכות משולבת של צוות בית-הספר, ההורים, הקהילה, התלמידים, המתכננים, המתחזקים והרשויות.
פיתוח אווירה של יצירה אסתטית, חינוכית וחיובית במסגרת בית-ספרית תעודד את התלמידים לראות את בית-הספר כביתם ולהתגאות בו.
יצירת הזדהות של ילדים עם בית-ספרם יכולה לשמש בסיס למניעת תופעות של אלימות כלפי רכוש ומבנה בבתי-הספר. שמירה על קנה מידה המתאים לעולם הילד בתכנון, הקפדה על חזות ביתית, קבועה ולא ארעית, ליצירת תחושת ביטחון בקרב התלמידים והתייחסות אישית, אנושית וחמה מצד צוות המורים כלפי התלמידים עשויה להוריד את רמת האלימות הכללית.
מקורות
גוזס, ע' ונוסבאום, ג' (1998). הפחתה של פגיעות במבני חינוך וברכוש – הנחיות לעיצוב הסביבה פיזית, המכון למחקר ופיתוח מבני חינוך ורווחה.
הורביץ, ת' ופרנקל, ח' (1990). דפוסי אלימות של בני נוער, מכון הנריאטה סאלד.
פרידמן, י', הורוביץ, ת' ושליב, ר' (1998). אפקטיביות, תרבות ואקלים של בתי ספר, מכון הנריאטה סאלד.
פרידמן, מירטה (1994). ילדות כמרקחה, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
כל זכויות היוצרים שמורות למשרד החינוך והתרבות
