הנחיות
רקע
יש מקרים בהם רק מחאה חריפה על דבר המפריע לנו יכולה להיות מועילה. אולם, אלימות חותרת תחת יסודות החברה, החוק והסדר. בהפעלה זאת נבדוק מהי מחאה לגיטימית ומהם גבולות המחאה.
הפעילות
בפעילות זאת ארבעה שלבים:
שלב א: סיפור
יותר אנחנו לא יכולים / מאת שירה גודמן
אולי אפשר היה לצפות את זה מראש. אולי אפשר היה להיות יותר רגישים למה שקורה. בדיעבד, כולם חכמים. אבל האמת היא שכולנו הופתענו. הפתעה רעה מאוד. ועכשיו כולם די נבוכים, לא כל כך יודעים מה לעשות, מי צודק, איך לצאת מהמצב הזה. אין פתרון קסם, זה בטוח!
אני מתכוון למה שקרה אצלנו בבית-הספר בקשר לתחנת השידור. אבל התחנה זה לא העיקר. היא הייתה רק הגורם שהצית את כל העניין – הקש ששבר את גב הגמל.
אתחיל מהתחלה. בבית-הספר שלנו יש ארבע כיתות מקבילות, ובאחת מהן לומדים יחד ילדים רגילים עם ילדים עם לקויי למידה. מההתחלה נתנו להם שם אחר: כיתה משולבת. כך כבר סימנו אותם: הם שונים! ומאז ועד היום, אף פעם לא התייחסו אליהם באופן שווה – גם המורים, וגם שאר הילדים בבית-הספר. הם תמיד נשארו מהצד, בשוליים. הכיתה ההיא…
ועכשיו הם בכיתה ה, אבל רק עכשיו פרץ הכול החוצה. כשהמנהל הודיע לכל בית-הספר על הקמת תחנת רדיו בית-ספרית, שתשדר לבית-הספר וגם מחוצה לו, ממש התלהבנו. אבל אז התברר לכיתה המשולבת שהיא שוב מחוץ לעניינים. היו כל מיני תירוצים. התחמקויות. כאילו שהם לא מספיק טובים… כאילו שאי אפשר לתת לכיתה "ההיא" לעשות משהו שישמעו אותו בכל העיר… בסוף עשו להם טובה והסכימו לתת להם חצי שעת שידור בשעה מוקדמת בבוקר, כשאף אחד ממילא לא מקשיב לרדיו…
ואז הכול התפוצץ! הם כבר היו מנוסים. אחרי כל השיחות והתחנונים והבטחות שלא מולאו, שחשבו שישכחו אותן, כבר לא האמינו לאף אחד ולא רצו לחכות יותר! הם הגיעו לתחנת השידור ביום שישי בשעות אחר הצהריים, כשלא היה שם אף אחד, וקלקלו כל מה שיכלו. את השומר שעמד שם בחוץ, ילד מכיתה ד', סילקו משם בכוח, כדי שלא יפריע להם. עד שהוא הספיק להזעיק עזרה, הנזק הגדול כבר נעשה; על הרצפה נותרו שברים של מכשיר שידור, מיקרופונים, זגוגיות של חלונות ורגליים של כיסאות. השמועה התפשטה מהר, והרבה ילדים מבית-הספר הגיעו. חלק פשוט עמדו והסתכלו עליהם מזועזעים. אחרים ניסו לשכנע אותם שיפסיקו. בסוף היו אלה כמה חבר'ה מכיתה ו, שהשתלטו עליהם ודחפו אותם החוצה בכוח.
הם התגודדו בחוץ, נרגשים ומשולהבים. אבל גם החבר'ה מכיתה ו היו נסערים והיה להם הרבה מה להגיד על כל הסיפור הזה… וגם לילדי הכיתה המשולבת, וכך התנהל הדו-שיח:
– "אתם חבורה של פראי אדם, שיודעים להתבטא רק באלימות ולא מסוגלים לשלוט בעצמם, ולהרוס הכול לכולם!"
– "אנחנו לא חבורה של פראי אדם, אנחנו ילדים עם רגשות שנמאס להם שמתעלמים מהם!"
– "בסדר, אז תעשו משהו – אבל אל תהרסו לנו את התחנה!"
– "הבעיה שכבר עשינו הכול, ולאף אחד זה לא מזיז! עד שלא עשינו את זה, לא שמו לב שאנחנו קיימים."
– "זה לא נותן לכם הצדקה להרוס ולקלקל. גם אם אתם צודקים, זה לא נותן לכם זכות להשתמש באלימות!"
– "במקום לדקלם כל הזמן סיסמאות נגד אלימות, אולי תנסו להבין למה הגענו למצב הזה…"
– "במקום להסביר כל הזמן כמה אתם מסכנים, אולי תנסו לחשוב איך אתם הייתם מרגישים אם כלפיכם היו נוהגים באלימות!"
– "ההתנהגות שלכם כלפינו לא הייתה בדיוק שיא העדינות!"
– "כי אי אפשר היה לעצור אתכם בלי קצת כוח!"
– "אז מותר לפעמים להשתמש בכוח, כשאין בררה?? זה מה שאתם אומרים…?"
– "לא חשוב מה אנחנו אומרים, לא הייתה שום הצדקה להרוס את התחנה. ועכשיו בכלל לא בטוח שתהיה כבר תחנה, וזה פוגע גם בכם וגם בנו!"
שלב א: נקודות לבירור אישי
1. מה ילדי הכיתה המשולבת מרגישים?
2. מה הם עושים כאשר גם בנושא הרדיו הבית-ספרי לא מתייחסים אליהם, כפי שהיו רוצים שיתייחסו אליהם?
3. איך הגיבו תלמידי כיתה ו' למעשי האלימות של הכיתה המשולבת? האם גם הם נוקטים אלימות?
4. מהם הנימוקים של הכיתה המשולבת למעשיהם?
5. מהן התשובות של כיתה ו לתלמידי הכיתה המשולבת?
נקודות לעבודה קבוצתית:
1. "ואז הכול התפוצץ!…"
- האם, לדעתכם, התגובה של תלמידי הכיתה המשולבת הייתה מתוכננת ושקולה, או ספונטאנית ורגשית?
_________________________________________________________________
_________________________________________________________________
2. ילדי כיתה ו אמרו לילדי הכיתה המשולבת שהם חבורה של פראי אדם שיודעים להתבטא רק באלימות ואינם מסוגלים לשלוט בעצמם.
- האם אתם חושבים שהם צודקים?
_________________________________________________________________
_________________________________________________________________
- "עד שלא עשינו את זה, לא שמו לב שאנחנו קיימים…" אומרים תלמידי הכיתה המשולבת. האם אתם מסכימים אתם?
_________________________________________________________________
_________________________________________________________________
3. האם אתם חושבים שעכשיו המורים יתחשבו יותר בכיתה המשולבת?
האם התלמידים ישפרו את היחס אל תלמידי הכיתה המשולבת?
_________________________________________________________________
_________________________________________________________________
שלב ג: הצעות הפעלה לדיון כיתתי
1. מונח במקום:
לקראת ההפעלה יש לבקש מן התלמידים לבדוק (בביתם או בספריית בית-הספר) את ההגדרות של המונחים הבאים; ולנסות למצוא גם מילים נרדפות או דומות במשמעותן:
מחאה נקמה הסלמה קיפוח
2. תרגיל: המשך הסיפור:
א. הציעו לכיתה המשולבת דרכים אחרות להביע את מחאתם. נסו לחשוב על דרכים, גם חריפות, אשר יצליחו להשפיע ואפילו לשבש את סדר היום בבית-הספר, אך מבלי להרוס את תחנת השידור, לעצמם ולאחרים.
ב. לאחר שהעליתם הצעות שונות, חשבו על הדוגמאות הבאות. אילו מהן נראות לכם רצויות (לא פוגעות באחרים, לא נוקטות באלימות), ואילו אסורות ופסולות (מנוגדות לחוק, אלימות, פוגעות באחרים)? מדוע?
1. הפגנה של כל הכיתה מול חדר המנהל.
2. שביתה של תלמידי המשולבת. הם לא יופיעו ללימודים עד שיתקבלו דרישותיהם.
3. כל הכיתה תנעל את עצמה בחדר הכיתה ותסרב לצאת עד שדרישותיהם יתמלאו.
4. התלמידים יחסמו את הכניסה לבית-הספר בגופם, יבעירו צמיגים ויזרקו אבנים על כל מי שינסה להיכנס.
5. בהפסקה כשהמורים בחדר המורים, יתמקמו התלמידים ליד הפתח, ינעלו את הדלת ויחסמו את הכניסה והיציאה.
6. התלמידים ישתמשו בערוץ השידור שלהם וישדרו נאומי כעס ושנאה כלפי בית-הספר וכלפי ההנהלה.
- אילו מן הדרכים שהועלו יהיו היעילות ביותר, לדעתכם? מדוע?
3. פתגם ואיור
שברו את הכלים ולא משחקים
כיצד הפתגם הזה קשור לנושא שלנו? – זהו משפט שילדים אומרים, כשהם רוצים להפסיק לשחק (לפי הכללים). אך חשבו על המשמעות בהקשר שלנו:
מי ששובר את כל הכלים של הדמוקרטיה –
כלומר, מי שלא רוצה להמשיך להשתתף במשחק הדמוקרטי הבנוי על חוקים – מרשה לעצמו לפעול באלימות.
הצעה: איירו את הפתגם הזה בהקשר של הנושא שלנו. הכינו ציור בסגנון קומיקס, קריקטורה, או בכל סגנון שאתם אוהבים.
הביעו את הרעיון:
- מה קורה כששוברים את כללי הדמוקרטיה?
4. טיעון
במדינת חוק צריך להילחם במי שמפר את החוק באלימות, ולהעניש אותו בחומרה.
5. תגובה
במקרים מסוימים אפשר להבין את מי שהשתמש באלימות ואפילו לסלוח לו. רק כך נרגיע את הרוחות.
6. תרגיל
לפניכם שלושה אירועים דמיוניים. לאילו אירועים ניתן, לדעתכם, להתייחס בהבנה ואולי גם בסלחנות ולהקל בעונשם של המבצעים אותם? מדוע?
אירוע א: בעיירת פיתוח בדרום הארץ סוגרים מפעל גדול. במפעל הזה רוב תושבי העיר עובדים, ובלעדיו הם יהיו מובטלים. כל ההפגנות, המכתבים והשביתות לא עזרו, וההחלטה לסגור לא שונתה.
כאשר התייאשו, חטפו הפועלים את בתו של בעלי המפעל ואיימו שלא ישחררו אותה עד שיתחייב שלא לסגור את המפעל.
אירוע ב: יוני תלמיד חדש. בכיתה יש חבורה שכל הזמן מתנכלת ומציקה לו. הוא כבר דיבר עם היועצת, עם המחנכת ואפילו עם הכיתה – וביקש שיפסיקו. והם לא מפסיקים.
בייאושו, פנה יוני לבן דודו וביקש ממנו שירביץ לכמה חבר'ה מהכיתה.
אירוע ג: למושב בצפון החליטו להפקיע אדמות משדותיו, כדי לסלול כביש. חברי המושב כועסים מאוד: הכביש יפגע בגידולים שלהם וגם יגרום רעש וזיהום. למרות כל מה שעשו, לא הצליחו לשנות את ההחלטה.
הם יצאו לשטח, בנו עליו מאהל והחליטו לא לזוז משם. אותם יצטרכו לפנות רק בכוח!
