שלום לך,

בתהליך ההתפתחות ילדים לומדים מה מותר ומה אסור. במילים אחרות, הם לומדים את הגבולות שהם יכולים לפעול בהם ביעילות. ההורים הם אלה שעוזרים לילדים בשלבים הראשונים של ההתפתחות על-ידי הצבת גבולות ברורים. אולם בימינו הורים מתקשים מאד בהצבת גבולות לילדים. לחלק מההורים לא נעים להגיד "לא". הורים אחרים חוששים שמא ה"לא" יפגע בילדים ויזיק להתפתחותם. ויש גם הורים, כמו במקרה של שלומית, שאמנם הם אומרים "לא", אך הם מתעייפים במלחמת ההתשה…

הצבת גבולות עוזרת לילדים!
חשוב להבין: הצבת גבולות עוזרת לילדים! גבול ברור והחלטי מבהיר להם מה מותר ומה אסור. הגבולות עוזרים לילדים (וגם למבוגרים) לעשות סדר בעולם. כאשר תופעות והתנהגויות נהיות מאורגנות ומסודרות, קל יותר להסתדר עמן.

ילדים שגדלים בסביבה שמציבה גבולות – מרגישים ביטחון. הם יכולים להמשיך לחקור את הסביבה מתוך ידיעה שיש מי שישמור עליהם ושיעצור אותם, אם הם יעשו משהו לא נכון, לא רצוי או מסוכן.

לעומת זאת, ילדים שאין להם גבולות, וגם ילדים שחשים שהם "מנהלים את הוריהם", גדלים בהרגשה של אנרכיה ובתחושות של חרדה עזה, בבחינת: "אם אני הכי חזק, ולא שומרים עליי ולא מציבים לי גבולות – מה יקרה לי אם אעשה משהו לא טוב? ואם אקלע למצב של סכנה – מי ישמור עליי?". ילדים ללא גבולות יבדקו כל הזמן "איפה הגבול?". הם יקצינו את התנהגותם עד שיגיעו אל הגבול.

במקרה שתיארת נראה שבתך בודקת מהו הגבול שלך. על מנת לשנות את ההתנהגות שלה ולהציב גבול ברור, כדאי להתכונן מראש למצב הזה:

1. כאשר שלומית מתחילה בהתנהגות שבודקת גבולות (במקרה זה ההתנהגות היא שאילת שאלות), מומלץ לערוך חישוב עצמי מהיר. עלייך לשאול את עצמך: האם יש לי זמן עכשיו? האם אוכל להקדיש לילדה 10 דקות? החישוב הזה מאפשר לך לשלוט במצב, וכך לא תיגררי למצב שאינך מעוניינת בו.
2. אם התשובה חיובית – יש לענות מיד, ובשמחה. כך שיתוף הפעולה יהיה שלם ומידי, ותרגישי שאת תורמת להרגשה הטובה של הילדה. אפשר אפילו להוסיף משפט, כגון: "איזה יופי ששאלת! יש לי עכשיו 10 דקות/ קצת זמן, בואי נשב ונשוחח". לאחר הזמן שהוקצב אפשר להפסיק (או לא – בהתאם לנסיבות). הרעיון המרכזי כאן הוא שהמבוגרים יהיו בשליטה במצב, ולא שהילדים ישלטו ויפעילו את ההורה. כאשר ההורים בשליטה הם אינם חשים שהם נכנעים.
3. אם אינך יכולה לענות עכשיו – יש להגיד זאת בקול ברור וחד-משמעי (אבל ללא כעס). אפשר (אם כי לא חובה) להסביר את הסיבה, ומיד לנסות לתאם זמן אחר לשיחה (בעוד 10 דקות, כשנאכל ארוחת ערב וכדומה). יש לשער שהילדה תפרוץ בבכי. במקרה כזה מומלץ לא לוותר, ולא לענות לה על השאלות, כי אחרת האמירה הראשונית "אינני יכול/ה עכשיו" תיתפס כשקר. בנוסף, כאשר ההורים אינם בטוחים בהחלטתם, חוסר ההחלטיות הזה ישודר לשלומית.
היא תקבל מסר לא חד-משמעי ולא החלטי, והתוצאה: היא תמשיך להיאבק וללחוץ.

קישורים

להעשרה בנושא הצבת גבולות אני ממליצה לעיין בספריו של חיים עמית:

א. הורים כמנהיגים
ב. הורים כבני אדם