שלום לימור,

התנהגות ממוקדת במטלה – On Task Behavior היא אחד המרכיבים של יכולת קשב ומהווה תנאי מקדים ללמידה. התנהגות שאינה ממוקדת במטלה היא התנהגות הכוללת את המרכיבים הבאים: מיקוד הקשב על כל דבר שאינו קשור במטלה האקדמית הרלוונטית, שימוש לא תואם בחומרי למידה ועזיבת איזור העבודה ללא רשות. דוגמה להתנהגות שאיננה ממוקדת במטלה במהלך עבודה עצמית בשיעור היא של ילד המפטפט עם ילדים אחרים, משחק עם עפרונו או מפיל את מחברתו. התנהגות זו מלווה, לעתים קרובות, בהפרעה לתלמידים אחרים בסביבה.
ניצול של כ-70% מזמן השיעור להוראה אקדמית, יגביר את הלמידה של התלמידים ובמקביל, יפחית בעיות התנהגות.

ישנן מספר אסטרטגיות שאפשר לפעול על-פיהן:

אסטרטגיה 1: הקפדה על מבנה שיעור מאורגן

פתיחה וסיום של שיעור

מיקוד נכון של שיעורים מגביר את מיקוד התלמידים בלמידה. הוא כולל פתיחה מיידית של השיעור במליאה (אפילו אם המשך השיעור כולל עבודה עצמית או קבוצתית). כדאי מאוד להתחיל בפעילות מעניינת, אפילו קצרה, שתסקרן את התלמידים ותגרום להם עניין בשיעור ובמקביל, תכין אותם להתמודדות עם חומר חדש או תרגול של החומר הנלמד.

בשלב הבא חשוב לפרט לתלמידים מהן מטרות השיעור והמבנה שלו (כדאי לכתוב על הלוח נקודות בקצרה).

בסיום השיעור חשוב לסכם אותו (יש להשאיר לכך זמן לפני הצלצול), תוך התייחסות למטרות השיעור ולהתנהגויות הנאותות של תלמידי הכיתה. לבסוף, כדאי לרמוז על תכנים מעניינים לשיעור הבא.

מתן הוראות ברורות

חשוב מאוד שההוראות למטלה תהיינה ברורות. יש לוודא שהתלמידים הבינו את ההוראות ולבדוק האם הרמה של המטלה מתאימה לכל התלמידים. על מנת להבהיר את המטלה לתלמידים ולהתאים לרמות השונות, כדאי לבצע פירוק מטלה. פירוק מטלה הנו תהליך בו אנו מפרקים התנהגות מורכבת למרכיביה.

אסטרטגיה 2 – ארגון פיזי

ארגון הסביבה הנו גורם משמעותי בהגברה או בהפחתה של התנהגות ממוקדת במטלה:

1. למורה צריכה להיות תצפית טובה על כל התלמידים ולתלמידים צריך להיות קשר עין עם המורה. חשוב שהמורה יוכל להבחין אם כל תלמיד ממוקד במטלה. סידור הכיתה צריך לאפשר תנועה חופשית של המורה ושל התלמידים בין השולחנות.

2. חשוב לוודא שלכל תלמיד יש מרחב מספיק ונוח לעבודה, מה שמגביר את יעילות העבודה ומפחית בעיות התנהגות.

3. עלינו לתכנן בקפדנות את מיקום וגודל מרחב העבודה של ילדים המוסחים בקלות מכל גירוי ( בדרך כלל אלו ילדים עם בעיות קשב וריכוז).

אסטרטגיה 3: נהלים המסייעים למורה בניווט הכיתה

א. הסתובבות של המורה בכיתה (פיקוח אקטיבי)

    יש קשר בין קרבה של המורה לתלמידים ובין התנהגות נאותה שלהם. מצב זה נקרא "השגחה אקטיבית" ומנוגד למצב בו מורה יושב מאחורי שולחנו ואינו קרוב באופן פיזי לתלמידיו.

ב. שימוש בטיימר

    אם המורה עובד בקבוצות קטנות הוא יכול להשתמש בטיימר, דיגיטלי או מטבחי פשוט. כל זמן קצוב (או משתנה), ישמע צפצוף. הצפצוף יופיע בלי שהתלמידים יוכלו לנבא מתי. בזמן הצפצוף המורה יסקור את הכיתה ויבדוק האם כולם עסוקים בעבודה. הוא יאשר את ההתנהגות הרצויה באמצעות הצהרה מילולית או שבח, חיוך או אסימון, שיינתן לכיתה כמחזק.

ג. סריקה

   כשהמורה עובד בקבוצות קטנות, אחת למספר דקות הוא מסתכל על הכיתה וסורק את התלמידים שעובדים באופן עצמאי. כאשר הוא מבחין בתלמיד שעובד כראוי הוא מקדיש רגע לזיהוי התנהגותו הטובה: "דור עובד בשקט בחשבון. תודה דור". התלמיד יעריך את זה שהמורה הבחין בו וימשיך בעבודה עצמית. תלמידים אחרים יקבלו את המסר שהמורה מודע למה שקורה בחדר, מה שעשוי להניע אותם להישאר ממוקדים במטלה.

ד. מבט וקירבה פיזית

    מבט וקירבה פיזית מעבירים מסר לתלמיד שהמורה מודע להתנהגות הלא ממוקדת במטלה.

ה. ציון שמו של תלמיד

    לעתים, אזכור שם התלמיד שאינו ממוקד במטלה, בעוד המורה ממשיך ללמד, הנו מספיק כדי לכוון את הקשב של התלמיד לשיעור.

   לדוגמה: בשיעור תורה על פרשת יהושוע והמרגלים, המורה שמה לב שטליה ומיכאל אינם ממוקדים במטלה. היא ממשיכה את השיעור בדרך עניינית ואומרת "נניח שיהושוע שלח את טליה, מיכאל ויובל כמרגלים לארץ כנען. מה, לדעתכם, המידע שיהושוע רוצה שהם יביאו לו?". מיד כשהוזכרו השמות, מיכאל וטליה התחילו להקשיב.

ו. שבח מקרי

   אחת הדרכים להחזרת תלמיד למיקוד היא דווקא לשבח תלמיד אחר, סמוך אליו, אשר עובד על המטלה ובדרך זו למשוך את תשומת הלב של התלמיד שלא היה ממוקד במטלה. לאחר שהתלמיד חזר למסלול והמורה מזהה שהוא מפגין התנהגות נאותה, חשוב מאוד לנצל את ההזדמנות ולשבח את התנהגותו.

אסטרטגיה 4: שיתוף אקטיבי של מרבית התלמידים בשיעור

עלינו לדאוג שסביבת הכיתה תהיה סביבה בטוחה עבור התלמידים, סביבה חופשית מכישלון. המורה צריך לעודד תגובות נכונות של התלמידים, להביא אותם לחוות הצלחות ולאשר אותן. ניהול נכון של כיתה הוא מצב בו התלמידים חווים הצלחות. חשוב שתגובת התלמיד לא תהווה סיכון עבורו ושלא ייווצר מצב בו כישלונות עבר יגרמו לכך שהוא לא יעז להשתתף בדיון בעתיד.

המורה יכול להפעיל נהלים שונים שיסייעו במניעה של היווצרות מעגל כישלונות וחרדה מכישלונות עתידיים (הימנעות של התלמיד) בכמה דרכים:

• הכוונת התלמיד לתשובה (המובלעת בתוך השאלה)
• מתן רמז על התשובה הנכונה
• פנייה לתלמיד שיש סיכוי רב שידע את התשובה
• פנייה אקראית יזומה של המורה לתלמידים, לאוו דווקא לתלמידים המצביעים, בצורה שאיננה מאיימת.
• שימוש בטכניקה משחקית – לרשום את שמות כל התלמידים על פתקים ולשים בתוך כלי, ולהודיע מראש שהמורה יוציא פתק מהכלי ויפנה שאלה לתלמיד ששמו נרשם בפתק.

לסיכום:

כאשר תלמיד אינו מבצע את המטלה חשוב לבדוק את הסיבה לכך. אם נמצא שרמת המטלה נמצאת מחוץ לתחום הידע של התלמיד נצטרך להתאים לו את חומרי הלמידה או להפנות אליו שאלות מתאימות בעת דיון. כאשר נמצא שהתלמיד מסוגל לבצע את המטלה אך למרות זאת אינו מבצע אותה, נצטרך להמשיך ולבדוק בכמה כיוונים. ראשית, עלינו לבחון את הסביבה הפיזית של התלמיד ולוודא שיש לתלמיד תנאים טובים לביצוע המטלה. שנית, יש לבדוק את המטלה עצמה. לבסוף, עלינו להפעיל אסטרטגיות של פיקוח ושל חיזוק על ביצוע יעיל ומיקוד במטלה.

חשוב לזכור שרוב התלמידים לא יפגינו התנהגות ממוקדת במטלה אם לא נלמד אותם לעשות זאת, לכן כדאי מאוד להקדיש זמן ותכנון ללימוד התנהגות זו בכיתות הנמוכות ולשמר את ההתנהגות אצל תלמידים לאורך כל שנות בית הספר.

תודה,

ארנה מידן