תוכן
הנסיבות:
אירועים אלימים ותגרה פיזית (ׂמכות") מתרחשים מפעם לפעם בבתי ספר. אירועים כאלה משבשים את סדר היום, מסיטים את התלמידים והמורים משגרת הלימודים ומחייבים התערבות מידית של הצוות. לעתים התגרה מסתיימת בפציעה שמחייבת התערבות רפואית (של אחות בית הספר או שליחת התלמיד למרפאה). האירוע הזה מעורר גלים גם מחוץ לבית הספר. ההורים מתקשרים בזעם ובדאגה. לעתים הפיקוח מתבקש להתערב ובמקרים קיצוניים מוגשת תלונה למשטרה שנכנסת לעובי הקורה. למרות הנטייה של מורים להאשים תלמידים יחידים באחריות להתרחשות אירועים כאלה, רוב הגורמים שמציתים את האש הם סביבתיים באופיים והם גם צפויים למדי. מריבות פיזיות מתרחשות יותר בחוץ, בחצר, מבתוך הכיתה. כאשר ההתנהגות חופשית, עם פחות השגחה, תחרותית, מסעירה ומרגשת יותר (כמו משחק כדורגל), הסיכויים שתפרוץ מריבה גדלים.
מריבות אלימות מתרחשות יותר במצבים מתסכלים ולא נוחים – בצפיפות, בטמפרטורות גבוהות. ישראל היא מדינה חמה ובמרבית חודשי השנה השמש קופחת על הראש. בתי ספר וגני ילדים רבים אינם בנויים בהתאמה לרמות הקרינה הגבוהות (החלונות פונים כלפי דרום), לא תמיד הווילונות מספקים הגנה מושלמת ולפעמים גם אין מזגנים ואין מתקני שתייה. גם החצר המרכזית לרוב אינה מוצלת די הצורך ורוב ההפסקות נערכות בשעות החום, מה שעושה את הילדים למשולהבים ועצבניים. אי-נוחות פיזית מגבירה תסכול ותסכול מגביר את הנטייה לייחס את העצבנות למעשיו של מישהו אחר. וכעת, אם התרחשה פרובוקציה כבר קצרה הדרך להתלקחות של מעשי אלימות. השלב הראשון בהתערבות הוא השבת האיזון הפיזיולוגי, הגופני. הדרך המהירה ביותר היא באמצעות שתייה, שטיפת פנים והליכה לשירותים. רק לאחר שהתלמידים נרגעו אפשר להמשיך את הטיפול, לברר מה קרה ולהחליט כיצד להתערב.
מתכונת ההתערבות:
לאחר שהמורה מפריד בין הנצים (ראו כלי הפרדה) הוא (א) בוחר את אחד התלמידים; (ב) אוחז בידו, אם נחוץ בכוח; (ג) מסביר שהוא לוקח אותו לחדר מורים או לשירותים כדי שהתלמיד ישתה מים, ישטוף פנים ויירגע; (ד) בדרך אל השירותים, כאשר התלמיד מבין לאן מוליכים אותו ומתחיל להירגע, המורה מרפה בהדרגה את אחיזת ידו; (ה) בשירותים המורה מציע לתלמיד לשתות מים; (ו) לשטוף פנים; (ז) לעשות פיפי; (ח) בתום שלוש הפעולות המורה שואל את התלמיד אם נרגע; (ט) מחזיר אותו לכיתה.
מטרות הכלי:
להרגעה הפיזית חמש מטרות (ויתרונות): ראשית, היא מחזירה במהירות הרבה ביותר את התלמיד אל שיווי המשקל הפיזיולוגי, דבר שמשפר את ההרגשה האישית שלו; שנית, היא מאפשרת למורה להחזיר את התלמיד לכיתה מהר ככל האפשר (בתוך כמה דקות) כדי שישוב ללמוד; שלישית, הכלי מונע הסלמה, במיוחד כאשר הרוחות עדיין לוהטות ויש ׂנשמות טובות" שמדרבנות את הנצים לשוב ולהתקוטט מחדש; רביעית, הכלי מסייע ללמד את התלמידים דרך אפקטיבית להרגיע את עצמם בפעמים הבאות; חמישית, במצב הרגוע שיקול הדעת חוזר לכל הצדדים ואפשר לברר את נסיבות המקרה.
רקע תאורטי
מתן ידע – המסרים שהמורה מעביר לתלמיד ולכיתה כולה מתבהרים במהלך האירוע – ׂהאלימות הייתה חמורה והיא לא מקובלת עליי. אני נחוש לסיים את האירוע מהר ככל האפשר בלי להתעמת אתך כעת. קודם אדאג שתירגע ואחר כך נברר מה קרה".
הכוונה להתנהגות – דברי המורה מכוונים את התלמיד ומבהירים לו מה עומד להתרחש. התנהגותו הנחושה של המורה מגבירה את הסיכוי שהתלמיד ישתף פעולה ויסכים ללכת לשתות מים ולשטוף פנים. מכיוון שמדובר בהתנהגות נלמדת שמלווה בהכוונה, יש סיכוי שבפעמים הבאות התהליך יהיה מהיר ורצוני יותר. התלמיד כבר לא יזדקק להכוונה פיזית ויסתפק בהנחיה מילולית (ׂאתה זוכר מה לעשות עכשיו, נכון?"). רצוי שהמורה יסביר לכיתה בתחילת השנה שזו תהיה מתכונת ההתערבות במקרים כאלה. אם יצרף לכך גם הסבר פיזיולוגי ויעודד את התלמידים לשמור על ׂמאזן הנוזלים" שלהם יגבר הסיכוי שבפעמים הבאות התלמידים ישתפו פעולה. דברי המורה גם מכוונים את הכיתה ומאפשרים למורה לסיים במהירות את האירוע ולהמשיך ללמד.
הנעה לפעולה – הרגעה נעזרת בכמה אמצעים לדרבן את התלמיד. ראשית, הניסיון והמחקר מלמדים שהתנהגות רגשית ׂמידבקת" (emotional contagion),3 כלומר ילדים מחקים את תנועותיהם ומצב רוחם של המורים. כדי שהכלי ימלא את תפקידו על המורה לשדר קור רוח, שליטה מלאה בגופו, לדבר בטון מאופק (צעקות משדרות לחץ ואיבוד שליטה). התנהגות כזאת תרגיע את הרוחות. שנית, כאשר המורה מחזיק בידו של התלמיד ולוקח אותו לשירותים הוא פועל בסמכותיות.4 במצב כזה של התנהגות חריפה התלמיד עלול לחשוש שבכוונת המורה לפגוע בו. לכן על המורה ללוות את מעשיו במסר ברור שנאמר בקול רגוע (ׂאל תדאג, אנחנו הולכים עכשיו לחדר מורים כדי שתשתה מים ותשטוף פנים"). כאשר המורה חש שהתלמיד מסכים ללכת הוא משחרר בהדרגה את אחיזתו והתלמיד מבין שהמורה אינו מעוניין לפגוע בו אלא לעזור לו. שלישית, הכלי מניע לא רק את התלמיד אלא גם את המורה. לא קל לטפל בקור רוח באירוע מלחיץ. יכולתו של המורה לסיים בתוך דקות מעטות עניין שהיה עלול להתמשך כמה שעות מסמנת לשאר התלמידים עד כמה המורה מקצועי וענייני בגישתו. תרגול מוקדם של מצבים מסוג זה והתכוננות אליהם עשויים להקנות למורה אמצעי שיגביר את שליטתו ואת שיקול דעתו.
חסרונות ומגבלות (ואם זה לא עוזר)
מאמצי המורה להרגיע תלמידים מתרחשים בנסיבות הכי מלחיצות ומסוכנות שמורים חווים בבית הספר. תגרה אלימה, במיוחד תגרה שמעורבים בה מתבגרים, עלולה להיגמר בפגיעות של כל המעורבים בה, גם של המורה. ואם זו במקרה מורה הרה מדובר בסכנה אמתית לשלומה. אירועים כאלה הם לא רק מסוכנים, אלא גם מקשים על המורה להישאר קר רוח ולשקול באופן ענייני כיצד לפעול. זאת ועוד: באירועים אלימים יש נטייה לתלמידים בריונים או תלמידים עם הפרעת קשב ועם קשיי ויסות 5 . להתפרץ ולאבד שליטה. הם מתקשים להירגע וממשיכים להפריע. במקרה כזה הם עלולים להתנגד למאמצי המורה לשלוח אותם להירגע.
לאחר שהמורה החליט להתערב (וגם הביא בחשבון את הסכנות האפשריות בדרך) עליו להיות ממוקד ונחוש לממש את תכניתו. ברגעים הראשונים, במיוחד כאשר הנצים עדין ממשיכים להכות איש ברעהו, קשה לדעת כיצד הדברים יתפתחו. אם נחוץ, כדאי לבקש מהנוכחים לסייע בהתערבות ולהפריד ביניהם. קל יותר לטפל בילדים קטנים שנענים יותר לסמכות של מבוגרים מלמתבגרים שעלולים לפרש את הניסיון של המורה לאחוז בידם כסממן של תקיפה. לכן מוטב במקרה כזה להסתפק בהנחיה מילולית. האם מותר למורה להתערב? משרד החינוך מתיר במצבים כאלה לנקוט כל צעד סביר שיוביל להפסקת האירוע.6. במישור המוסרי האין זו חובתם של המורים לדאוג שכל תלמיד ישוב לביתו בריא בגופו ובנפשו?
