אמא יקרה, אנסה להגיב למכתב, כי יש בו הרבה:

לגבי המחנה, חשוב שתסעו, שתגידו לה שאתם שמעתם את מה שאמרה, ובכל זאת רציתם לראות אותה, ואתם לא מוותרים עליה בכזאת קלות , וכשתחזור תדברו.
מה שמטריד אותי זה המשפט בסוגריים – וברור שאנחנו הורים מצוינים. אין לי ספק שזו התחושה שלכם, ואני שומעת שאתם ביקורתיים 'על הנסיכה שאין לה גבולות'. אבל מה שכנראה קורה, זה שמציק לילדה שיש לה כעסים וביקורת, ואולי תחושה שלא מבינים אותה, ולא עוזרים לה, תחושות שמותר לה להרגיש, בודאי בגיל שלה. והיא מרגישה שאתם לא מקשיבים, שאתם כל כך בטוחים באמת שלכם, שאין לה סיכוי להגיע אליכם ולשכנע אתכם. לכן אולי באופן בלתי מודע היא מייצרת קשיים בבית ספר, גם בגלל המצוקה, וגם בגלל שהיא מנסה שאולי אחרים, בית הספר, יגידו לכם שיש בעיה וצריך התערבות.

המלצתי, לכו להתייעץ עם פסיכולוג ילדים, שמתמחה בנוער, לכו פעם ראשונה לבד ופעם נוספת איתה. הקשיבו להתרשמות שלו, זו דעה של אדם אוביקטיבי ומקצועי. אם הוא יגיד שזו רק בעית גבולות, אז צריך לטפל בזה, ואולי יש עוד. אין מה להפסיד מלהתייעץ, לדעתי זה מתבקש וזה יעזור, להבין יותר, ולטפל בתקשורת ביניכם ובכל בעיה שאולי יש.

בהצלחה,
בברכה
חלי ברק שטיין