הנחיות
רקע
מהי ביישנות? התנהגות המבטאת חרדה ונטייה להסתגרות לנוכח מצבים חברתיים הנתפסים כמאיימים. הביישנות עשויה להופיע במינונים שונים, החל במבוכה וכלה בהסתגרות ובהימנעות ממגע חברתי. במקרה של הימנעות, הביישנות תוגדר כחרדה חברתית.
כל אחד מאיתנו יכול לחוש נבוך או מתבייש במצבים שונים ובשלבים שונים בחייו, אך לעתים הביישנות היא "תכונת אישיות קבועה ודומיננטית, המופיעה בעוצמה ובתדירות קבועה" (מתוך "המדריך הישראלי להורים" מאת הילי כוכבי ופרופ' עמירם רביב).
ממה נובעת הביישנות? כ-10% מבני האדם נולדים ביישנים, טוען הפסיכולוג החינוכי ד"ר אליעזר יריב. מחקרים אחרים טוענים כי אצל 20%-15% מהתינוקות ניתן לראות קשר הדוק בין מאפייני מזג מסוימים, המופיעים כבר בינקות המוקדמת, לבין פיתוח תכונת הביישנות בהמשך, בהם: הסתגרות של התינוק בתוך עצמו, דריכות ביחס לסביבה, וביטויי מצוקה בסיטואציות חדשות ובחברת אנשים רבים.
גם הסביבה היא גורם רב-משמעות בפיתוח תכונת הביישנות בקרב הילדים. בין השאר ניתן לציין את השפעתם של הגורמים האלה: מיעוט קשרים חברתיים; דפוס התקשרות לא יציב בין הילד להוריו; ביקורת שהילד חשוף אליה מצד בני משפחתו או אנשים אחרים שחשיבותם לגביו גדולה – ביקורת העלולה לפגוע בביטחונם העצמי של הילד או הילדה; והיעדרן של מיומנויות חברתיות אצל הילד (מתוך "המדריך הישראלי להורים").
האם הביישנות היא תכונת אופי נתונה או מחסום ומגבלה שניתן להתגבר עליהם?
ד"ר לימור בשן, יועצת משפחתית ומנחת הורים, טוענת כי רבים מתייחסים להתנהגות מופנמת וביישנית כאל תכונת אופי של הילד. אלה סבורים כי כמו שיש ילדים שמעדיפים פעלתנות וחברה, כך יש ילדים שמעדיפים בדידות ושקט, וכי יש לקבל את נטייתם הטבעית. עם זאת, צפייה ברבים מהילדים הביישנים מראָה שהם אינם מסופקים והם אינם מאושרים במצבם. ילדים אלה צופים מהצד על המתרחש בקבוצה, אך מהססים להצטרף אליה. הם מביעים עניין בפעילות היצירתית או החברתית, אבל הם לא לוקחים בה חלק. חלקם מנסים להצטרף, אך נסוגים אחורה בתסכול ובאומללות. לעומת זאת, הם כן יקחו חלק בפעילות דומה שנערכת במסגרת שהם שייכים אליה – כלומר בביתם. לעומת זאת, בעת היותם בקבוצה, חלקם מביעים חרדה עצומה. כלומר, לא מדובר בהעדפה בלבד אלא בקושי אמיתי […] במקרים רבים הביישנות היא מגבלה שמונעת מהילד לפעול כרצונו, ולא העדפה רצונית וחופשית, ולכן נראה שיש כאן מעין מחסום שיש להתגבר עליו, ולא תכונת אופי. בגלל ביישנותו, לילד תכונות אופי רבות שאינן באות לידי ביטוי. חיזוק נוסף לכך הוא שחלק מהילדים שהתנהגו בביישנות בגיל צעיר, לא יַראו ביישנות בגיל בוגר יותר. קשה להניח שהם שינו את אישיותם באופן קיצוני, והסבר מתאים יותר הוא שהם התגברו על קושי מסוים והתנהגותם השתנתה בהתאם.
ראו מאמרה המלא של ד"ר בשן "ביישנות, ערך עצמי ורגישות יתר".
אם כך, המשמעות המעשית העולה מכל אלה היא שככל שנקדים לעזור לילדים ביישנים להשתחרר מהקושי, כן תפחת מידת ביישנותם וייטב להם !
מהם ביטוייה של הביישנות? הביישנות יכולה לבוא לידי ביטוי בהססנות, במופנמות, בחוסר ביטחון. אצל ילדים יכולים להיות לביישנות מופעים שונים: הסמקה, השפלת מבט, היצמדות להורה, השתתקות כאשר פונים אליהם, עמידה בצד, גמגום והצטרפות אטית לפעילות קבוצתית, ולעתים אי הצטרפות כלל.
יחס הסביבה לביישנים – הבעיה ביצירת תיוג: כאמור, לאינטראקציה בין הילד הביישן לסביבתו יש משקל רב. הן מנקודת מבטו של הילד הביישן, שנראה כי ביישנותו קשורה גם לעובדה שהוא יודע שהוא ביישן, ולבושה ולאשמה הכרוכות בכך. השפעה נוספת יש לעין הביקורתית של הסביבה הצופה בביישן, העלולה למהר ולתייגו ככזה. "הקושי בביישנות, ובכל תכונה אחרת, הוא כשהיא הופכת ל'תווית'," טוענת אילנה סטרובינסקי, סמנכ"לית תוכן בלייף סנטר, המרכז להורות מקושרת, "ברגע שתכונת אופי נהיית 'תווית' – הסביבה רואה את הילד ככזה, הוא רואה את עצמו ככזה, ונשללת ממנו האפשרות להתנהג אחרת."
ראו "עצה לאם של ילד ביישן", מתוך שאלות ותשובות באתר הסתדרות המורים בשיתוף מטח
מה אפשר לעשות?
הספרות העוסקת בביישנות מצביעה על כמה כיוונים אפשריים לשימת לב ולפעולה בנושא:
- מודעות לתופעה ומתן לגיטימציה –להציף את המודעות אל התופעה ולהבין שמדובר בתחושות שכולנו יכולים לחוש בהן מעת לעת, וכי הבושה היא רגש טבעי ולגיטימי, שאין בו שום רע ואין להעביר עליו ביקורת ולגנותו.
- להבין כי הביישנות היא עניין יחסי ומשתנה ולא תכונה קבועה ומוחלטת – חשוב לומר לתלמידים שהביישנותאינהבהכרח תכונה קבועה. היא מתקיימת על רצף – יש מי שהוא ביישן יותר, ויש מי שהוא ביישן פחות. כמו כן, יש מי שהוא ביישן בילדותו, אך לא בהכרח בבגרותו. הביישנות היא תכונה שניתנת לשינוי באמצעות המודעות לקיומה ותרגול כיצד להרגיש נוח אִתה.
- הימנעות מתיוג–יש להימנע מלתייג ילד שמתבייש כ"ביישן". תיוג קבוע עלול להפוך למלכודת. אפשר שהילד יתבייש לעתים, אך אם ייתפס ככזה תמיד, זו עלולה להיות החמצה – גם של הסביבה לגביו, וגם שלו לגבי עצמו. הילד עלול לתפוס עצמו באופן קבוע ככזה, להגדיר עצמו כך, ולבלום באופן לא-מודע אפשרויות התנהגות אחרות.
- לחזק, להחמיא ולעודד ילד ביישן-חשוב למצוא אצלו נקודות חוזק, ולהבליטן.
- לעודד תחושות שיתוף והזדהות–לשתף את הילד הביישן בדוגמאות אישיות משלנו, שבהן גם אנו חשנו כמותו.
- ללמד את הילד הביישן מיומנויות התמודדותשיקלו על נטייתו לביישנות– כך, למשל, פיתוח מיומנות הסמול-טוק עשויה להגביר את יכולתו ליזום קשר, לסייע לו לרכוש תחושת ביטחון במצב חדש, וכדומה.
קריאה נוספת בנושא הביישנות: הספר "הילד הביישן" מאת רבקה גורן ומיה גנדל.
המורה כמקור לדוגמה אישית: נסו לחשוב – האם זכורים לכם מצב או תקופה בחיים שבהם לא לקחתם חלק בפעילות חברתית כי התביישתם? האם תויגתם אז כ"ביישנים"? מדוע דווקא באותה תקופה או באותו מצב מצאתם עצמכם מתקשים לקחת חלק בפעילות החברתית ומתביישים? אילו תחושות חשתם באותה תקופה? האם מישהו או משהו סייע לכם, בסופו של דבר, להיחלץ מהמצוקה?
שיתוף אותנטי של התלמידים בחוויות שחוויתם/ן יכול לסייע להם ליצור דוגמה אישית להתמודדות עם התופעה בעת התרחשותה אצלם, ולהבנה מה חשים כשמתביישים, מדוע זה קורה לנו, ומה ניתן לעשות. (השתדלו להביא דוגמה שהשיתוף בה לא יגרום לכם/ן לחוש לא נוח מול התלמידים).
לפני המשחק
שאלו את התלמידים:
– כיצד הייתם מגדירים ביישנות?
– על מה אנחנו חושבים כשאנחנו שומעים את המילה "ביישנות"?
– האם אתם מכירים ילדים ביישנים מתוך סרטים או ספרים שקראתם?
להעמיק את הדיאלוג במהלך המשחק
הקבוצה תתכנס למעגל, שבו ישתפו המשתתפים בתחושות שעלו בהם במהלך המשחק.
כבר בשלב זה כדאי לפתוח את הדיון בנושא הביישנות לשאלות שיסייעו להעמיק את הדיון בנושא.
שאלו את התלמידים:
- איך הרגשתם/ן בכל מצב? האם היו מצבים מסוימים שעוררו בכם/ן תחושות קשות יותר ממצבים אחרים? מדוע?
- בואו נבדוק: האם בכל המצבים כולם/ן חשו אותו הדבר? אם לא – מדוע?
- מה יכול לעזור בהתמודדות עם המצבים האלה? שתפו ברעיון או בעצה!
- האם קרה לכם/ן או שמעתם/ן על מקרים אחרים שעוררו ביישנות או מבוכה?
- האם כל אחד מאיתנו יכול למצוא עצמו לעתים במצב שבו הוא/היא מתבייש/ת?
בנקודה זאת המורה מוסיף/ה ומעשיר/ה את הגדרת הביישנות של התלמידים, באמצעות חומר הרקע שצורף.
טיפים להעמקת הדיון הרגשי במהלך המשחק:
נצלו את הדיון כהזדמנות להעמקת השיח ובירור עמדות ותחושות של התלמידים לגבי סוגיית הביישנות:
א. שיקוף אמפתי – אם אתם/ן רואים/ות כי השיתוף במצבים שעלו במהלך המשחק קשה לילד/ה, נסו לשקף לו/לה את זאת תוך הבנה ומתן לגיטימציה לתחושותיו, אך גם באופן המזמין להרחיב את הדיבור על תחושותיו. שיקוף אמפתי כזה יאפשר לתלמידים הזדמנות לשתף בקושי שלהם בגלוי. לדוגמה: "אני רואה כי המצב שאנו מדברים עליו מעורר בך תחושות לא פשוטות. היית רוצה לשתף אותנו בתחושות שלך?".
ב. הבנת הגלוי והסמוי – אם אחד הילדים לא שיתף פעולה בעת הקראת המצבים, אפשר לנסות לברר בעדינות אם קרה משהו והאם ניתן לעזור. ייתכן כי הנושא רגיש עבור אחד הילדים, מסיבות שונות. חשוב לא ללחוץ אלא לשאול ולאפשר הזדמנות להצטרף בכל אחד משלבי המשחק והדיון השונים.
ג. הכאן והעכשיו הקבוצתי – נצלו את ההזדמנות של הכאן והעכשיו והעבודה הקבוצתית כדי להמחיש לילדים את כוחה של קבוצה בשיתוף ובהתמודדות עם נושא הביישנות. מאחר שילדים ביישנים סובלים ממעמדם זה ומתיוגם ככאלה, והיו רוצים להשתלב יותר, חשוב שלקבוצה תהיה מודעות לכך ולאפשרותה לעזור לילד הביישן. הקבוצה גם יכולה לשקף לחברים בה עד כמה הנושא משותף לכולם, שכן כל אחד יכול למצוא עצמו מתבייש וחסר ביטחון לעתים.
ד. הזמנה לשיתוף – חשוב לעודד את הילדים לשתף בדוגמאות נוספות מניסיונם האישי, ובתחושות שליוו אותם בעת המצבים ובעת הדוגמאות האישיות שיביאו. ככל שהדוגמאות יהיו קרובות יותר לחייו של התלמיד, כך הוא יחוש יותר ברלוונטיות של הדיון לעמדותיו האישיות. כמו כן, חשוב לשבח ילדים המשתפים על אומץ לבם מעצם השיתוף. השיתוף בנושא רגיש זה יכול לסייע להסיר את מחסום הבושה מעל הביישנות.
ה. עידוד הידברות ישירה בין המשתתפים – כדאי לעודד הידברות ישירה בין התלמידים בעת המשחק וגם במהלך הדיון. במציאות המורה הרי לא תמיד יהיה/תהיה נוכח/ת במצבים שבהם ילדים חשים בושה או מבוכה. לכן רצוי לתת לתלמידים לשאול זה את זה שאלות, להתייעץ, להתווכח, להעלות רעיונות והצעות לפתרונות, כאשר המורה מנחה את הדיון, משקף ומתווה את מהלכו. לדוגמה: "מישהו רוצה לשאול תלמיד/ה אחר משהו בנושא? יש משהו שמעניין אתכם בנושא והייתם רוצים לדבר עליו עוד? הייתם רוצים לעודד מישהו? כיצד?"
ו. עידוד לחיפוש פתרונות: כדאי לכוון את התלמידים לחפש בעצמם פתרונות מעשיים לבעיות שהם מעלים בהקשר של תחושת הביישנות. דוגמאות לשאלות הכוונה כאלה: "מה אתם מציעים?", "מה יכול לעזור?".
לרעיונות נוספים להעמקת הדיון הרגשי בקבוצה – ראו:
טיפים לניהול דיון רגשי בשעה הפרטנית מאת חלי ברק באתר "בין הצלצולים"
להעשיר את הדיאלוג אחרי המשחק
שאלו את הילדים:
- דיברנו על הקשיים הכרוכים בלחוש מבוכה, חוסר ביטחון או ביישנות, אך האם לביישנות יש גם יתרונות, לדעתכם?
למורה: הביישנות קשורה גם לאיפוק ולצניעות. היא מאפשרת לביישן/ית זמן להתבוננות על הסיטואציה החברתית שלפניו לפני ש"קופצים למים ותופסים מקום". הביישנים נותנים מקום לאחרים, לא משתלטים. כלומר: כשהביישנות היא במידה – זוהי מידה טובה.
- מה דעתכם: האם הביישנות קיימת רק אצל הילדים או גם אצל המבוגרים?
למורה: זוהי נקודה חשובה, היכולה לגלות לילדים שגם המבוגרים מתביישים לעתים, ממש כמותם. יש אפילו פורומים באינטרנט לביישנים, ובהם אנשים משתפים זה את זה בתחושותיהם, מחזקים זה את זה ומתייעצים כיצד ניתן להתגבר על הביישנות.
- האם לדעתכם הביישנות היא תכונה קבועה, שאי אפשר לשנותה? האם הביישן או הביישנית יישארו בהכרח ביישן/ית לתמיד?
למורה: גם אם חלק מאיתנו ביישנים יותר מהאחרים, חשוב לדעת שאפשר להתמודד עם הביישנות ולהתאמן ולהיות ביישנים פחות. אפשר ללמוד כיצד להגיב במצבים מביכים או חדשים או כיצד ליזום שיחה. כלומר, לא חייבים להישאר לנצח ביישנים באותה המידה. אפשר ללמוד להתבייש פחות ולהשתלב יותר.
- האם יש משהו שאפשר לעשות? האם יש לכם טיפים שיעזרו לכם להתמודד עם תחושות הביישנות, חוסר הביטחון או המבוכה שאתם חשים לעתים? שתפו אלה את אלה בטיפים שלכם.
