הנחיות
רקע
הפעילות מעודדת את התלמידים לעמוד על שלהם באסרטיביות, מבלי לקלקל את מערכות היחסים עם החברים. אסרטיביות – משמעה לעמוד על הרצונות שלך בנחישות וללא ויתור.
הפעילות עוסקת בשאלות כיצד ניתן להגיד "לא" באופן ברור ומוחלט, אך גם מכבד, לשני הצדדים, ואיך אומרים "לא" בחיי היומיום כחלק ממערכות יחסים חבריות, ולא במצבים קיצוניים (אלימות, ונדליזם, חרם חברתי), שברור שצריך להוקיע.
כשאנחנו אומרים "לא", למעשה, אנו מציבים גבול: אנו מצהירים על עמדתנו אך גם מתנגדים לעמדה, לבקשה או לדרישה, שאחרים מציבים לנו. לרובנו משימה זאת אינה פשוטה, בייחוד, קשה לנו להגיד "לא" לחברים. במקרה כזה אנו חוששים לריב, להכעיס או לאכזב, ואולי אף חוששים שלא יאהבו אותנו. ה"לא" עלול לקלקל הרמוניה במערכת היחסים.
החשש מתוצאות הסירוב עלול לגרום לנו לעשות משהו, שאנחנו מתנגדים לו. כדי לא להרגיש "רעים" או "אשמים", אנו נוטים לוותר ויתורים גדולים על עקרונות חשובים לנו. אולם יש לכך מחיר: בטווח הארוך אנחנו עלולים לכעוס על עצמנו וגם על החברים, ש"גרמו" לנו לעשות משהו בניגוד לרצוננו. אם מקרים כאלה חוזרים, הכעס הזה יצטבר בתוכנו, ובמצב של חוסר שליטה הוא יתפרץ ויגרום למה שרצינו להימנע ממנו – קלקול היחסים.
אם כך, הפעילות נועדה לעודד את התלמידים להתבונן פנימה, במטרה לזהות את הרגשות, את המחשבות ואת דפוסי ההתנהגות שלהם ביחס לאמירת "לא". מטרה נוספת היא לגרום להם להבין מה המחיר של אמירת "כן", רק כי "לא נעים לי", ולהדגיש שאפשר לומר "לא" ולהישאר בחיים.
לפני המשחק
א. שאלו:
1. האם קרה לכם שנעניתם לבקשה של חבר או של חברה, על אף שלא רציתם בכך?
2. האם קרה לכם שרציתם מאוד לומר "לא", אבל לא יכולתם?
ב. לאחר שמתנדבים ישתפו באירועים מחייהם האישיים, שאלו אותם איך הרגישו במצבים אלה, ואיך היו נוהגים היום, אילו יכלו להחזיר את הגלגל לאחור.
ג. הסבירו:
קורה לנו שאנחנו רוצים להגיד "לא", אבל לא עושים את זה, כי אנחנו חוששים לריב, להכעיס או לאכזב, ואולי אף חוששים שלא יאהבו אותנו. היום נעסוק באמירת "לא". נחשוב יחד איך אפשר להגיד לא, בלי להרגיש "לא נעים".
ד. חלקו לתלמידים את הכרטיסים, ובקשו משני תלמידים להתנדב ל"משחק תפקידים".
1. עודדו את השתתפות התלמידים על-ידי הצגת הפעילות כהתנסות מהנה וחווייתית. הדגישו שאין צורך להצטיין בהצגה. אין תשובה צודקת או שגויה. הכול נכון! במהלך המשחק אפשרו למשתתפים להציג באווירה נעימה, מקבלת ולא שיפוטית. עשו זאת במחוות שלכם (חיוך, הנהון) או בהדיפת תגובות פוגעניות, אם יהיו כאלה.
2. הבהירו לשחקנים כי מלבד ההוראות הכלליות של המשחק, הם יכולים להגיב כפי שהם מוצאים לנכון, וכל תגובותיהם לגיטימיות. המטרה: לאפשר להם לחקור את הדפוסים שלהם באופן אותנטי וטבעי ככל האפשר. אם יעלו תגובות פוגעניות (צעקות, קללות), דברו על כך בדיון הקבוצתי, במקום לשלול זאת על הסף באמירה, כגון: "כאן לא מדברים כך". באופן זה תלמידים, שרגילים לקלל במצבי לחץ ותסכול, יוכלו לקבל משוב מהקבוצה לגבי ההרגשה שזה מעורר בהם. יש להניח שיהיה לכך אפקט משמעותי יותר מאשר נזיפה של מורה.
להעמיק את הדיאלוג במהלך המשחק
א. העמיקו את השיח באמצעות דיון בתכנים, שעלו במשחק התפקידים:
1. אחרי כל הצגה התלמידים ששיחקו יספרו על מה חשבו וכיצד הרגישו.
2. שאלו את הקבוצה:
1. למה רוני, גילי, סיון, אדם ורותם רצו להגיד "לא"?
2. מדוע היה להם קשה לומר זאת?
3. איך, לדעתכם, הרגישו הדמויות בתוך האירוע?
4. האם הרגשתם הזדהות עם הדמויות? עם מי?
5. איך, לדעתכם, הרגישו הדמויות עם התגובות שקיבלו?
(שאלו זאת גם לגבי המסרבים וגם לגבי המסורבים.)
6. האם קרה לכם פעם משהו דומה? ספרו על כך. כיצד הגבתם במהלך האירוע ואיך חשתם אחריו?
ב. רב שיח – נהלו את הדיון הכיתתי כרב-שיח, שהתלמידים שואלים בו שאלות זה את זה. השתדלו לא להפוך את הדיון לשיעור פרונטאלי או לדיאלוג עם תלמידים. הדיון יהיה יעיל, אם התלמידים יוכלו להציע לחבריהם הצעות לפתרון דילמות דומות. לדוגמה, תוכלו לומר למשתתף/ת: האם יש משהו שהייתם רוצים לשאול את סיון? האם מישהו מעוניין להציע לה דרך פעולה יותר יעילה במצב הזה?
ג. החליפו שחקנים – בשלב מסוים במהלך כל הצגה הכריזו "cut", ובקשו מתלמיד/ה אחר/ת להיכנס לנעליים של הקודמים, כדי להדגים תגובה אחרת. לחלופין, תוכלו לבקש מתלמיד/ה אחר/ת להמשיך את ההצגה ולהדגים שיחה בין הצד "המסרב" (רוני, גילי, סיון, אדם ורותם) לבין דמות של מבוגר (אימא / אבא / מורה וכדומה).
ד. אתם הדוגמה – השתמשו בחשיפה אישית
שתפו את התלמידים בחוויה אישית, שהרגשתם קושי לומר "לא", ובסופו של דבר הבעתם את עמדתכם בצורה אסרטיבית, מבלי לפגוע במסורב/ת. לחלופין, ספרו על מקרה שלא אמרתם "לא", על אף שרציתם בכך, ועל המחיר האישי ששילמתם, משום שלא הייתם נאמנים לעצמכם.
להעשיר את הדיאלוג אחרי המשחק
א. דיון מסכם
– אספו את מגוון נקודות המבט שעלו בדיון, וסכמו אותן. למשל: "הילה חששה להגיד 'לא' לרעות, כי לא ידעה איך היא תגיב, ואילו רז חשבה שגם אם תהיה לה מחלוקת עם עמית, בסופו של דבר הן ישלימו".
2. שאלו:
– מה אפשר ללמוד ממשחקי התפקידים שעשינו?
– האם למדתם משהו חדש על עצמכם או על חברי הקבוצה?
3. הדגישו: ללמוד להגיד "לא" לאחרים זה גם ללמוד להגיד "כן" לעצמנו – להיות נאמנים לרגשות שלנו, ולא לחשוש לסרב, כשמשהו לא מתאים לנו. במקום לפעול מתוך דאגה למה שהאחרים יחשבו עלינו או יגידו עלינו, אם נסרב, כדאי שנחשוב על עצמנו, ושנהיה מחוברים לרצונות שלנו. במקרים רבים אנחנו אומרים "כן", רק כדי לרצות את האחרים, כדי שיאהבו אותנו ושיעריכו אותנו. במקום זאת נאהב אנחנו את עצמנו, ונאפשר לעצמנו להיות כנים. הרי אלה שאוהבים אותנו, לא ירצו שנעשה משהו שאיננו רוצים לעשות, ושאינו טוב לנו, רק כדי לרצות אותם.
ב. 'כאן ועכשיו' כהזדמנות להעמקת השיח
1. שאלו:
– חשבו על החיים שלכם: האם לוקח לכם זמן רב להבין שאתם רוצים להגיד "לא"?
– האם קשה לכם להגיד "לא", או שזה בא לכם בקלות?
2. הדגישו: הקושי לומר "לא" הוא טבעי, אנושי ולגיטימי. זה קורה לכולנו בחיי היומיום שלנו.
3. שאלו:
– האם אתם מרוצים מאופן התגובה שלכם, או שהייתם רוצים לשנות אותו?
– מה דעתכם: איזה מחיר תשלמו על אי-אמירת "לא", כאשר אינכם רוצים לעשות משהו?
– האם יש מצבים שלדעתכם צריך להיענות לבקשה, גם אם לא רוצים? באילו מקרים?
– איך אתם מגיבים כשאומרים לכם "לא"?
4. הדגישו: לא כולנו אותו הדבר – יש כאלה שקשה להם יותר להגיד "לא" מאשר לאחרים.
5. במהלך הדיון חשוב לתת לגיטימציה למגוון העמדות, ואף לציין את השוני, אם הוא קיים. אם למיה יותר קשה להגיד "לא" מאשר ליואב, אין זה אומר שהיא חלשה יותר. כדאי לעודד את התלמידים לשתף ברגשותיהם בפתיחות, מבלי להעביר להם את המסר שצריך להשתנות.
ג. סיפורים אישיים
1. חלקו לתלמידים פתקים, ובקשו מהם לכתוב בקצרה על מקרה שנתקלו בקושי לומר "לא", אם הם מרגישים בנוח לחשוף זאת בפני הקבוצה. (אין צורך לכתוב שמות על הפתקים.)
2. אספו את הפתקים, ובקשו מתלמיד או מתלמידה לבחור פתק, להקריא את המקרה שמתואר בו, ולשער כיצד הם היו מגיבים, אילו קרה להם במקרה דומה. אם בחרו פתק, שהם עצמם כתבו, בקשו מהם לתאר מה קרה, ומה היו התגובות של כל המעורבים.
3. הדגישו: במפגש זה כולנו מרגישים בנוח להגיד "לא". אם תלמיד או תלמידה אינם מעוניינים לחשוף פרטים אישיים מחייהם, זאת זכותם, ואנחנו נכבד אותה.
