שלום רב
אמא יקרה, בנך מתחיל לגלות את הגוף שלו, וזה בסדר. לא צריך להיבהל ולא להיכנס ללחץ.
עד גיל 3 (בערך) אברי המין מכוסים בחיתול, ומבוגר אחראי מנקה אותם, ולכן הילדים כמעט לא מודעים אליהם. בסביבות גיל 4 האיברים האלו נהיים חשופים יותר. הם מכוסים רק בתחתונים וקל יותר לילד להגיע אליהם ולגעת בהם. בנוסף, בגיל הזה הילדים מתרחצים בעצמם, כמו שעושה הילד שלך, ורק טבעי שהם מגלים את כל אברי גופם, ולא רק את אלו שנוח לנו לדבר עליהם.
אבל: דווקא אם נדבר על האיברים הללו, ונתייחס אליהם כמו אל איברים רגילים (אם כי כאלה שנשארים מכוסים בחברה, בגלל הערך של צניעות) כך ההתייחסות של הילד לגוף שלו, וגם לגוף של אחרים, ילדים ומבוגרים, תהיה מובנת, בוגרת ואחראית יותר.
איני יודעת איך את רוצה שהילד שלך יקרא לאיברי המין: "פיפי", בולבול", "טוסיק", "ישבן", או בכל שם אחר, אבל ברור שהוא צריך לקרוא להם בשם. אחרת איך הוא ידבר עליהם? וחשוב שהוא ידבר עליהם, וחשוב שהוא יעשה זאת איתך. בצורה גלויה. הילד צריך להרגיש שמותר לו לדבר איתך על נושאי הגוף והמין. הרי ממך הוא יכול לקבל מידע מדויק ואמין, וכך הוא ילמד לבוא אלייך, ולהתייעץ איתך, ולא יחפש את המידע במקומות מפוקפקים.
ילד לומד על החיים בעיקר תוך כדי שיחה ודיבור, ולא רק מתוך ספר. טוב מאוד שקראת לילד שלך ספר, אבל זה לא מספיק. הרי על אוכל, או על האהבה שלך אליו, או על יחסים עם החברים שלו, לא הסברת לו מתוך ספר. הוא דיבר איתך, או עם ילדים אחרים, וכך הוא למד. גם על הגוף, ועל מיניות באופן כללי, הוא צריך ללמוד כך, אפילו שלעתים לא נוח לנו לשוחח על זה.
גם הרצון לסבן את החבר הוא רצון טבעי ובריא, והוא לא מעיד על סטייה מינית כלשהי, או על חוסר חינוך או חוסר צניעות. ילדים צעירים, שגדלים באופן תקין, נוגעים אחד בשני, בודקים, שואלים ומשוחחים וכך הם לומדים. לא צריך להיבהל. רוב רובם לא מקיימים יחסי מין בגיל הזה.
כמובן שחייבים לגדיר ולשמור בנושא הזה על גבולות וכללים ברורים, כמו: מתפשטים רק באמבטיה, כשההורה בבית; לא מורידים בגדים אפילו אם החברים מבקשים; לא מורידים בגדים לחברים וכו'. חשוב גם לדבר על ההתנהגות בחברה. אבל הכול מתוך הבנה שהילד לא "רע". הוא לומד.
הפיכת השיחה בנושא המיני ל"סוד" הופכת את ההתעניינות בגוף, ובמין, למשהו אסור, לא טהור, בעייתי. וחבל. כי כאשר יש משהו "אסור" – אז ברור שהעניין שהילד יגלה בו רק יתעורר יותר. בבחינת "מים גנובים ימתקו". קחי בחשבון שהנושא הזה יעלה שוב ושוב, כי הוא מעניין והוא יסוד החיים. זה יעלה אם הילד יראה (במציאות או בסרט) אנשים נותנים נשיקה זה לזו, או חיבוק, או מישהי בהריון, או שישוחחו בבית על לידה ועוד.
אני מציעה לך לפעול בדרך הבאה:
– תני לילד להתרחץ שוב עם חבר. בלי שום אזהרות מראש. עמדי מאחורי הדלת, בלי שהילדים יראו, והקשיבי לשיחה. נסי לעשות זאת לא מתוך דריכות ולחץ אלא ברגיעה. תני לילדים לשוחח והקשיבי לשיחה. אני מקווה שתגלי שהם משוחחים בתמימות, כמו ילדים בני 4. במקרה כזה אל תתערבי בשיחה.
אם את רואה שהשיחה גולשת למקומות בעייתיים – תיכנסי ותשוחחי איתם, אבל לא מתוך בהלה, ולחץ ו"אוי ואבוי", אלא מתוך רצון לבדוק מה הילדים יודעים ומה כדאי עוד להדגיש וללמד אותם. במתינות. חשבי על כל מילה שאת מוציאה מהפה.
– זכרי: ילדים בגיל הזה מתרגשים מעצם אמירת מלים כמו "קקי", "פיפי" ועוד. וזה בסדר. הם מבינים שהמלים האלו נושאת מסר שונה ממילים סתמיות כמו "לחם" או "סוודר", ואי אפשר להגיד אתן בצורה חופשית, למשל ליד סבא וסבתא, וכך מתפתחת התפיסה המוסרית שלהם.
– הקשיבי לילד שלך, ובמקום להגיד מיד "אסור" או "לא יפה", נסי לבדוק איתו מה הוא רוצה לדעת. למשל, אם הוא שוב יגיד לך משפט כמו: "ילדה בגן אמרה לי לגעת לילד אחר בגן באיברים אלו ואמרה לי שזה סוד", לא כדאי לומר לו "אבל אתה יודע שזה אסור". זה משפט שחוסם את השיחה. במקום זה חכי רגע, תנשמי עמוק ותשאלי: "ומה אתה עשית"? בצורה כזו תראי איך הילד שלך חושב על הדברים, ומה התובנות שלו, ואז אולי תראי שהוא מתנהג בדיוק לפי מה שלימדת אותו. ואם לא – אז חזרי שוב על הדברים שנראים לך חשובים ונכונים. בדיוק כמו שחינכת אותו לעשות, או לא לעשות, כל מיני דברים בנושאים אחרים.
– קחי בחשבון שחינוך מיני נמשך הרבה שנים, עם הדגשים שונים בגילאים שונים. את רק בתחילת הדרך. אני מאחלת לך הצלחה בחינוך בנושא המורכב הזה.

ד"ר עידית ליוש