תוכן
אחרי ההפסקה התפרץ יגאל, כשהוא צורח ומאיים באגרופיו. משחק כדורגל סוער שוב הלהיט את יצריו. הוא פנה אל מורתו בהאשמות:
"שוקי מרמה! הם אמרו שאני אשם, אבל זה לא נכון! זה היה שוקי! הוא בעט את הכדור החוצה… לא אני! המורה שולמית הכריחה אותי לשבת על הספסל, כי הכיתי את שוקי, אבל לא אני התחלתי את זה! שוקי התחיל! עכשיו נחומי לא מרשה לי לשחק בקבוצה שלו! אני שונא את בית-הספר הזה!" צעק והוסיף קללה עסיסית.
1. מה עושים במקרה כזה?
2. איך אתם הייתם מגיבים?
הגישה
על-פי הספר איך לדבר כך שהילדים ילמדו, בניית יחסים טובים יותר עם התלמידים, פיתוח מיומנויות התקשורת בין מורים והורים לילדים והעצמת הקשר בין הבית לבית-הספר מאפשרים אווירה של כבוד, שיתוף פעולה ואפילו אהבה ללימודים.
הורים ומורים צריכים להתלכד ולפעול במשותף. שני הצדדים צריכים להכיר את ההבדל בין מילים המנפצות את המורל, לבין מילים המעניקות אומץ; בין מילים הגוררות עימות לבין מילים המזמינות שיתוף פעולה; בין מילים המבטלות כל אפשרות שהילדים יחשבו או יתרכזו לבין מילים המעוררות את הרצון הטבעי ללמוד.
הענישה… בסך הכול עושה את העבריין זהיר יותר בבצוע פשעו, זריז יותר בהסתרת עקבותיו, מיומן יותר בחמיקה מפני גילוי. כשהילד מוענש הוא מחליט להיות יותר זהיר, לא יותר הוגן ואחראי ( ד"ר חיים גינות, בתוך: אדל פייבר ואליין מייזליש, עמ' 84).
לענישה יש חלופות, המקדמות הבנה, שיתוף פעולה ודו-שיח במהירות ויעילות.
עקרונות הפעולה
מלכודת הענישה
האפשרות הראשונה לפתור את הבעיה היא להשתמש במלכודת הענישה:
המורה: מספיק! נמאס לי ממך, יגאל! אתה נכנס לכיתה ומתנהג כמו תינוק, אז אתה מתפלא למה אף אחד לא רוצה לשחק אתך?
יגאל: אבל…
המורה: בלי אבל! אני לא רוצה לשמוע יותר על זה. נמאסו התירוצים שלך.
יגאל: אבל אני לא…
המורה: אני לא רוצה לשמוע ממך אפילו מילה אחת. בהפסקה הבאה אתה תשב בכיתה א ותחשוב איך אתה צריך להתנהג בהתאם לגילך!
חלופות לענישה
במקום לאיים בעונש אתם יכולים:
1. להצביע על דרך טובה יותר.
המורה: "אני שומעת שאתה כועס. יהיה טוב יותר אם תוכל להתבטא בלי לקלל."
2. לבטא את הסתייגותכם הנמרצת (מבלי לתקוף את אופיו).
המורה: "אני לא אוהבת שמתפרצים באמצע השיעור, ושפה כזו לא מקובלת עליי."
3. להכריז על ציפיותיכם.
"אני מצפה ממך שתמצא דרך אחרת להודיע לי כמה אתה כועס."
4. להראות לילד איך לתקן את המעוות.
"אחרי השיעור הייתי רוצה לשמוע מה קרה."
5. להציע ברירה.
"אתה יכול להצטרף אלינו עכשיו, או להירגע מספר דקות בחוץ ואז להצטרף אלינו."
ואם הילד ממשיך בהתנהגותו השלילית?
נקט פעולה וניתן להניח לו להתנסות בתוצאות התנהגותו:
מורה: "יגאל, אני רואה שהחלטת להצטרף אלינו עכשיו. שב במקומך. אני רוצה לפגוש אותך בהפסקה הבאה בחדר המורים."
בחדר המורים ניתן להשתמש בגישת פתרון הבעיות המופיעה בעמודים 93-99 בספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו", ובעמודים 108-126 בספר "איך לדבר כך שהילדים ילמדו".
לדוגמא:
מורה: לא היה לך קל בחצר היום.
לאחר שיגאל פורק את רגשותיו ולדבר על מה שקרה, המורה מקבלת את רגשותיו.
מורה: הרגשת שזה באמת לא היה הוגן להאשים אותך, ובנוסף לכך, חבר שלך לא הרשה לך לשחק בקבוצה שלו!
בהמשך השיחה המורה יכולה לדון עם יגאל באפשרויות השונות למניעת התפתחות מצב כזה בעתיד. ישנו מקום בשיחה זו לדון בערכים, אותם אנו רוצים שיגאל ישתמש בהם.
מורה: כשיש חילוקי דעות בחצר, יהיה טוב יותר אם תוכלו לדון יחד בחוקי המשחק. איך לדעתך ניתן ליישם זאת בפועל תוך כדי משחק?
אנו רוצים, ככל האפשר, לנצל הזדמנויות כאלה, לעודד את תלמידינו להעלות בעצמם את הערכים אותם אנו רוצים שיפנימו. אם מאפשרים לתלמידינו לדון במה שהפריע להם, ולהעניק להם הקשבה וקבלה, אז הם פנויים רגשית להתמודד עם הבעיה האמיתית ולבחון דרכים משלהם למנוע מצבים דומים ולבטא את אותם הערכים שאנו מעונינים שירכשו ויבטאו בהתנהגותם.
***
שאלה: במה התנסות בתוצאות ההתנהגות שונה מענישה?
תשובה: הכוונה של המורה לא הייתה לפגוע ביגאל, לגזול ממנו דבר מה, להתנקם בו או ללמד אותו לקח. כוונת המורה הייתה להתחיל את
השיעור ולאפשר לשאר התלמידים ללמוד. עם זאת, היא עזרה ליגאל להבין את מעשיו ולשנות את התנהגותו.
כלומר, באמצעות החלופות לענישה הפכה המורה את הרצון להתנהגות לא נאותה לרצון להתנהג כיאות. המורה יצאה מ"מלכודת הענישה" ועודדה את יגאל למשמעת עצמית. כל עימות מציג
בפנינו הזדמנות לדון עם ילדינו ותלמידינו בערכים עליהם מושתתת החברה כולה. לא ע"י כעס ולא ע"י הטפת מוסר, אלא ע"י רצון כנה לקרב את הילד ע"י אהבה, קבלה ואיכפתיות.
שימו לב!
כדי ליישם את המיומנויות האלו יש להכיר את כולן, להתמצא בהן וללמוד מתי וכיצד להשתמש בהן. מידע נוסף ליישום מיומנויות אלה ולמיומנויות נוספות ניתן למצוא בספרים ובסדנאות.
