הנחיות
הפעילות עוסקת בשוֹנוּת הנובעת משוני ביולוגי, ובוחנת דרכים לקבלת השונה בכבוד ובשוויון, באמצעים הבאים:
1. דיון בכיתה
2. ביקור בתערוכה או שיחה על אירועים המתנהלים בחושך, כגון:
– בית קפה חשוך, שהמלצרים שלו הם חירשים
– תיאטרון, שהשחקנים שלו הם חירשים או עיוורים או חירשים-עיוורים
– בית קפה, שמציע תפריט בכתב ברייל לכבדי-ראייה ולעיוורים
3. מדרש תמונה
4. כתיבה אישית
הפעילות
הפעילות מתמקדת באנשים כבדי-ראייה ועיוורים.
א. התחילו את הפעילות בהצגת הנושא.
תוכלו לספר על אחת הפעילויות הנעשות בעזרת אנשים שיש להם מגבלה, כגון: דיאלוג בחשֵׁכה (ראו מידע על כך בהמשך), בית קפה, שהמלצרים שלו הם חירשים, והם עובדים בחושך מוחלט, או תיאטרון, שהשחקנים שלו הם חירשים-עיוורים.
(לקבלת מידע לחצו על הקישורים).
השונות הביולוגית היא נושא רחב ורגיש. ייתכן שיש בכיתתכם תלמידים כבדי-ראייה או כאלה שבמשפחתם יש כבדי-ראייה או עיוורים. כדאי לברר זאת לפני השיעור, ולהתייחס לכך ברגישות.
ב. 1. חלקו לתלמידים את הדף לתלמידים.
משך הפעילות: כ-20 דקות
2. שוחחו בכיתה על הנושא בעזרת השאלות לדיון.
משך הדיון: כ-15 דקות
השאלות לדיון:
א. האם אתם מכירים אנשים כבדי-ראייה או עיוורים?
אם כן – כיצד אתם מתנהגים אליהם?
ב. האם, לדעתכם, ניתן לשלב ילדים כבדי-ראייה ועיוורים בכיתות רגילות?
ג. מה ניתן לעשות כדי להקל על השילוב שלהם בכיתות רגילות?
3. לאחר שהתלמידים יתבוננו בתמונה, בקשו מהם:
א. לתת לה כותרת ולהביע את דעתם על התמונה.
ב. לכתוב חיבור קצר על יום בחיים של ילד עיוור או של ילדה עיוורת.
ג. להציג בכיתה את החיבור שכתבו.
מידע: דיאלוג בחשֵׁכה
לפניכם מידע על התערוכה דיאלוג בחשֵׁכה, שמתקיימת כבר מספר שנים במוזיאון הילדים בחולון. הוגה התערוכה הוא ד"ר אנדריאס היינקה. אל הרעיון הזה הוא הגיע במהלך עבודתו כעיתונאי, כאשר ליווה עמית עיוור.
התערוכה עוסקת בעולם העיוורים וכבדי-הראייה. המפגש של רואים עם כבדי-ראייה פותח דו-שיח כן וללא דעות קדומות, ויוצר אפשרות ללמידה על חייהם של אנשים מוגבלים – בתקווה להבנה ולקבלה כשווים בחברה. אם כן, התערוכה היא קודם כול חוויה חושית מיוחדת, אך היא גם מעניקה למבקרים בה ערך חברתי.
בכניסה אל מסלול התערוכה הוזהרנו מראש:
החושך הוא מוחלט ולא נראה דבר!
מוזר! הרי תערוכה מעצם טיבה היא התבוננות במשהו שמוצג עבורנו.
קיבלנו מקלות הליכה של עיוורים, ונכנסנו למסע קסום בן שעה ורבע…
צעדנו בטבע, מיששנו ענפים ועלים, הרחנו דשא, והרגשנו את האדמה הלחה תחת רגלינו. טיילנו ברחובות העיר הסואנים, לצלילי מכוניות צופרות, קולות אנשים משוחחים וכלבים. הכלבים קפצו לעומתנו על גדרות הבית. ביקרנו בבקתה ליד הים, שטנו בסירה, הקשבנו לצלילי מוזיקה וביקרנו בשוק. שם מיששנו פירות וירקות, הקשבנו, הרחנו, נגענו וטעמנו.
והכול בעלטה מוחלטת!
במהלך התערוכה גילינו שכאשר לא ניתן להיעזר בחוש הראייה, חושים אחרים מתחדדים: חוש הריח, חוש המישוש וחוש השמיעה.
במסלול החשוך והלא-ידוע הובילה אותנו מנאל, מדריכה כבדת-ראייה, והודות לה חשנו בטוחים. מנאל הצליחה לזהות את קולנו ואת שמותינו תוך זמן קצר ביותר, והושיטה יד מכוונת ומובילה.
ובסוף המפגש היא הזמינה אותנו לשאול אותה שאלות על חייה כאדם כבד-ראייה.
נקודות למחשבה:
א. התערוכה יוצרת מצב הפוך למצב הקיים: כאן המוגבלות היא מקור של עוצמה, כאן עיוורים מובילים את הרואים.
ב. המבקרים בתערוכה נאלצים להתמודד עם מצבים חדשים – לעתים תוך מצוקה, ולעתים בתחושת חוסר ישע לחלוטין – ולבקש עזרה.
ג. המבקרים בתערוכה נחשפים למפגש נטול דעות קדומות – כאן אדם מוגבל בראייתו הוא בעל הידע.
ד. המבקרים בתערוכה חווים מפגש חווייתי של התבוננות אחרת בשונים, באחרים, כשלב לקראת קבלתם כשווים בחברה.
