שלום אמא יקרה.
האמת, ברגע הראשון חייכתי, ואחר כך חשבתי: הרי כל ההורים והמחנכים היו רוצים ילדה כזו. לרגע הצטערתי שאיני מקבלת יותר מכתבים כאלה.
אבל אחרי שתי שניות הבנתי בדיוק למה את מתכוונת. הילדה שלך נראית לך וותרנית מדי, ואולי את אפילו חוששת באיזה מקום שינצלו את טוב ליבה. ובינינו, מי רוצה לגדל ילדה פראיירית?
אז את צודקת כשאת תופסת בחושים הבריאים שלך שיש כאן אולי, ואני מדגישה אולי, בעיה. לפני שנחשוב שיש בעיה כדאי שתבדקי מספר היבטים:
בואי נצא מנקודת ההנחה שהבת שלך נולדה עם אופי נוח ויש לה טמפרמנט רגוע. בנוסף, היא כנראה שייכת לקבוצת האופטימיים. כאלה שנולדו עם משקפיים וורודים, והיא ככל הנראה רואה רק את הטוב והיפה. איזה כייף לה! אני מבינה ממכתבך שיש לה גם ביטחון עצמי ואגו בריא. היא מקבלת את עצמה, ואת הסביבה, ולא נפגעת בקלות מסירוב. זו תכונה נ-ה-ד-ר-ת שמעידה על הרבה עוצמה וחוסן פנימיים. אין לך מושג כמה קשה (עד בלתי אפשרי) לפתח את זה. בדקי עם עצמך אם את, או אבא שלה, לא ניחנתם לפחות בחלק מהתכונות האלה. כמו כן ברור שהיא קיבלה חינוך טוב מאוד (ולא טוב מדי!!!). כנראה שאת מודל ראוי לחיקוי. ועוד: מניסוח השאלה שלה כשהיא נכנסת לגן: "אפשר לשחק שלושה?" ברור לגמרי שהיא הבינה, הפנימה ומיישמת את ההנחיות של הגננת. כלומר יש לה יכולת למידה טובה.
ואנחנו מדברים על ילדה בת 3.5!!!
אז עד כאן הכל טוב ויפה. אבל את צודקת שהתנהגות טובה מדי, מעבר לגבול מסוים – זו בעיה. ילד צריך לקרוא מצבים חברתיים, להבין אותם נכון ולהשתלב בצורה יעילה. הוא לא צריך לוותר תמיד ובוודאי שאינו צריך לאפשר שינצלו אותו.
ד"ר קלודי טל, פסיכולוגית שמתמחה בהתפתחות חברתית בגיל הרך, מציינת שילד לא נולד עם כישורים חברתיים אלא הוא מפתח אותם, בעיקר דרך אינטראקציות נכונות עם מבוגרים ועם ילדים בסביבתו. אם את רוצה לבדוק אם לילדה שלך יש כישורים חברתיים טובים, כדאי שתשימי לב להתנהגויות הבאות:
1. האם היא מרגישה קשר טוב עם ילדים?
2. האם יש לה מפגשים טובים עם ילדים? מפגש טוב זה מפגש שיוויוני, שבו יש חלוקה הוגנת של תפקידים, כך שלפעמים החבר/ה מחליט/ה מה עושים ולפעמים הבת שלך היא המחליטה.
3. האם מדי פעם היא מנהיגה ילדים אחרים?
4. האם היא יוזמת מפגשים או רק מנסה להשתלב באינטראקציות של אחרים?
5. האם האינטראקציה שלה עם ילדים אחרים (וזה יכול להיות עם ילד אחד בלבד) היא יעילה? אינטראקציה יעילה היא כזו שבה הילד צופה בסיטואציה, מבין מה כדאי לעשות כדי להשתלב בה, והוא יודע איך כדאי לו לפנות, ומה כדאי לו להגיד בצורה "חכמה", כדי שישתפו אותו. לדוגמא: אם הוא רואה שהילדים משחקים ב"משפחה", ויש כבר "אמא" ו"אבא", הוא יציע להם שהוא יהיה הילד/כלב/תינוק וכדומה, כך שהוא לא מאיים עליהם, לא "מקלקל" להם את המשחק, ויהיה גם כדאי להם לשתף אותו כי זה יעשיר להם את המשחק.
את כל ההתנהגויות הללו את יכולה לבדוק בבית. הזמיני חבר/ה אחד/ת, או יותר, ובדקי. יכול להיות שרק הנקודה החמישית בעייתית אצל בתך. במקרה כזה את יכולה להיות ה"קול הפנימי" של בתך. בני סיטואציות שבהן את משחקת אתה, ואמרי לה מה כדאי לה להגיד. אחרי שהיא תתנסה בזה מספר פעמים אתך, או עם חברה אחת, תייעצי לה גם מה לה להגיד, או לשאול, כשהיא נכנסת לגן. אולי אם, במקום לשאול את השאלה הרגילה שלה, היא תשאל שאלה טובה יותר – כן ישתפו אותה.
ועוד שלוש נקודות חשובות למחשבה:
1. כדאי שתבררי עם הגננת איך היא רואה את הדברים מבחינה מקצועית. גננות רואות דברים אחרת מאימהות ואולי תהיינה לגננת תובנות שיעשירו אותך.
2. בתך מאוד צעירה. גם אם את מחליטה לעבוד אתה על מיומנויות חברתיות, קחי בחשבון שהיכולות הקוגניטיביות, הלשוניות והחברתיות שלה רק מתפתחות עכשיו. עשי זאת לאט, במתינות, בסבלנות, בלי לחץ. קל להרוס וקשה מאוד לבנות. חבל לקלקל את הטוב שיש בילדתך.
3. בהומור: אין בכוונתי לייעץ לך איך ללמד את בתך להעליב. וברצינות: העצות שנכתבו כאן אמורות להעצים אותך, ואת בתך. אדם עוצמתי – לא נעלב ולא צריך להעליב. הוא מפתח דרכים טובות ויעילות יותר לעמוד על שלו, להשיג את שלו ויש לו גם יכולות לדחות סיפוקים או למצוא סיפוקים אחרים.
אני מאחלת לך שתגדלי את בתך בנחת ובטוב, כך שתגדל בריאה בנפשה, עם שמחת חיים, וגם עם יכולות חברתיות טובות.
עידית
