שלום רב
התמיהה שלך בהחלט במקום. ובשונה ממה שאת מבינה, אין להוציא ילד, בשום גיל, באופן קבוע ממפגש. ניתן לעשות זאת (בכל גיל שהוא) באופן חד פעמי, כצעד של פיתרון זמני למצב מסוים שנוצר, אבל לאחר מכן חובה על איש החינוך לבדוק מה בדיוק קשה לילד ולסייע לו לבנות דפוסי התנהגות אחרים. הבן שלך צודק כשהוא חווה את ההוצאה מהמפגש כמשהו לא נעים, וזה מעיד על שיפוט נכון שלו. זה וודאי גם מה שהגננת רצתה שהוא יחווה, אבל לא כמשהו קבוע, כי אחרת איך יקרה שינוי חינוכי בהתנהגות שלו?
את כותבת שהנושא "הגיע לידיעתך". אני מבינה מהניסוח הזה שהמידע לא הגיע אלייך ישירות מהגננת. לא ברור לי האם שוחחת עם הגננת על הילד? על ההתנהגות שלו המפגש? ועל ה"פיתרון" שלה?
על מנת לברר את הדברים לאשורם, ולבנות דרך נכונה לטיפול בבעיה שנוצרה, אני מציעה שתשוחחי על הנושא עם הגננת. שימי לב: איני מציעה שתשוחחי עם הבן שלך. שיחה כזו עם ילד בגיל כה צעיר עלולה לייצר אצלו רגשי אשמה, שלא בצדק.
בקשי מהגננת להיפגש איתך, בשעה שקטה. צאי מנקודת המחשבה שאכן הילד, כרגע, מהווה גורם מפריע לגננת, לכן אם היא תבקש לדעת מה הנושא אמרי את רוצה לשוחח איתה על הילד שלך וגם על זה ששמעת שהוא מפריע במפגש. המיקוד על ההתנהגות של הילד יבהיר לה שאת "בצד שלה". את לא באה להאשים אותה, או לתקוף אותה. את מכירה בכך שיש בעיה ואת מתכוונת לעזור לה, ולהיעזר בה, במטרה לעזור לילד. ואכן אל תאשימי.
בפתיחת השיחה בקשי ממנה לספר לך על הילד שלך. כך תראי מה הדימוי שלו בעיניה. הדגישי בשיחה את התכונות הטובות שלו, כפי שכתבת אותן כאן, ובדקי אם גם היא רואה את זה כמוך. חשוב שהיא תשמע על הצדדים הטובים והחזקים שלו. לאחר מכן בקשי ממנה לספר לך מה הילד עושה בשעת המפגש, מתי הוא עושה את זה, ומה היא עושה בתגובה. בקשי ממנה שתסביר לך מה הרציונל של הוצאתו מהמפגש. לאחר מכן – חשוב שתספרי לה את ההרגשה של הילד. הקפידי לשוחח בנחת ובלי כעס.
בהמשך, אחרי שאת הראית הזדהות איתה ועם הילד, שתפי אותה בהרגשה שלך, ובדעה שלך, שיש לחשוב איך לא להוציא את הילד מהפעילות אלא לסייע לו להשתלב. בקשי ממנה לחשוב, ולשתף אותך, ברעיונות אחרים שיש לגננת לגבי שילוב של ילד ש"מפריע". אם אין – את יכולה להציע לה, ויש כאלה למכביר:
אפשר להושיב אותו במקום אחר. אולי הילד/ים שעל ידם הוא יושב מפריעים לו? או שהוא יושב על יד חברים טובים שמסיחים את דעתו?
אפשר להושיב אותו בזווית אחרת, כך שהיא תהיה מולו והוא יוכל להתרכז בה. כך היא גם תוכל לרמוז לו, ולסייע לו להישאר מרוכז.
אפשר להושיב אותו על ידה, כך שהיא תוכל להניח עליו את ידה ולהחזיר אותו לקשב ולריכוז.
היא יכולה לערוך עם הילד, כמובן לפני המפגש, הסכם אישי לפיו ברגע שהוא מרגיש שהוא לא רוצה/יכול יותר להשתתף – הוא מסמן לה ואז, בהסכמתה, הוא הולך למטבח, או למקום אחר בגן. בדרך זו הוא לא יפריע לילדים אחרים והכי חשוב: היציאה שלו מהמפגש לא תהווה עונש. היא תבוא מתוך מודעות, ושיקול דעת משותף. יציאה כזו מעידה על לקיחת אחריות. מניסיון שלי: הילד שמקבל אחריות כזו נשאר לשבת יותר זמן.
ו"בקטנה": אולי המפגש שהיא עורכת ארוך מדי? או משעמם? ואולי יש עוד ילדים שקשה להם לשבת? יכול להיות שהשיחה איתך תכוון את הגננת לבדוק עוד היבטים באופני הפעולה שלה, ולערוך שינויים מסוימים שיסייעו לה ולילדים.
בהצלחה
ד"ר עידית ליוש