תוכן
הילד שלכם לעתים תוקפן? אלים? משתמש בכוח ובבריונות כדי לפתור קונפליקטים? חוטף צעצוע או מרביץ כשחוטפים לו ולא יודע לוותר? מתחצף ומסרב לשתף פעולה? שימו לב, יש לכם תפקיד חשוב בהיותכם הורים: ללמד אותו לנהל את הכעסים שלו.
אחת ממטרות העל שלנו כהורים היא ללמד את הילדים שלנו שהם לא לבד בעולם, שעליהם לראות את האחר כדי שיוכלו להשתלב בכל מעגלי החיים. כדי לעשות זאת אנחנו צריכים ללמד אותם דרכי התמודדות אחרות, מכיוון שהיא התוקפנות היא דרך ההתמודדות של הילד, סביר להניח שזה משום שאינו מכיר דרכי התמודדות אחרות.
לפני הכול, אני רוצה להרגיע אתכם. עדיף ילד שיודע להביע זעם, קנאה כעס ורגשות לא פופולאריים אחרים, מאשר שיהיה הילד המרצה. אותו הילד המנומס העצור, החביב והצייתן שמתנהג בדיוק כפי שמצפים ממנו. תפקידנו הראשון כהורים הוא לאפשר לילד לבטא את רגשותיו.
עכשיו אחרי שהסכמנו שכעס הוא רגש לגיטימי, טבעי ואפילו רצוי, כדאי שנבין איך עוזרים לילדים שלנו לנהל ולבטא אותו.
ילד מרביץ – אתגר קשה לפיצוח
אומרים ש"התנהגות היא שפה", ושילדים תוקפניים בסך הכול מנסים להעביר מסרים לסביבה כמו: "לא נעים לי", "אני מרגיש מקופח", "אני מקנא, מתוסכל מתוח או כועס", "אני במאבק כוח" ועוד. תוקפנות יכולה גם להביע חסכים רגשיים, לבטא חוסר בתחושת השייכות, לנבוע מקשיי קשב וריכוז, מפחדים וחרדות, קשיי פרידה, דימוי עצמי נמוך ועוד ועוד.
כדאי גם לדעת שהתנהגות תוקפנית יכולה להתבטא כלפי הסביבה, אבל גם כלפי הילד עצמו (למשל, הטחת הראש בקיר). זהו אחד האתגרים הקשים ביותר בחינוך ילדים, אתגר שגורם לילד עצמו נזק רב ומעוררת בו רגשי אשמה, תסכול וחרטה, ירידה בדימוי העצמי ובהתפתחות הרגשית, וכמובן גם נזק חברתי.
ועכשיו לשאלת מיליון הדולר: איך מונעים את זה ואיך מלמדים את הילדים שלנו לנהל את הכעסים שלהם ולהתמודד נכון יותר עם קונפליקטים?
1. הגדירו גבולות ברורים
ברגע שאנחנו מגדירים גבולות בצורה ברורה, נחושה ועקבית, בבית, ברחוב, בגן ובבית הספר, אנחנו מלמדים את הילד להתאים את עצמו למציאות ולא לצפות שכל המציאות תתיישר כלפיו.
לשם כך, ערכו שיחת הבהרה ותאום צפיות בשעה של נחת ורוגע, ללא הטפות וללא שיפוטיות, כשאנו והילדים רגועים ופנויים להקשבה. בשיחה הסבירו מה אתם מצפים מהילד, מה מערכת החינוך, החברים והאחים מצפים ממנו. ואיך מצופה שיתנהג בלונה פארק, בהצגה, בפסטיבל, בארוחת חג, בסופרמרקט , הליכה לחבר.
המסר שמקבל הילד בשיחה כזאת הוא: "אתה שייך, אתה חלק ממשהו גדול, אנחנו רואים אותך ויודעים שאפשר לסמוך עליך".
ילד שלומד לנהוג לפי דרישות המציאות ולא דורש מהמציאות שתתאים את עצמה אליו, חוסך אכזבות, מאבקים, לומד דחיית סיפוקים, מרגיש שייכות ומועילות ומבטא תחושה שאומרת: "אני מוכן לקחת אחריות על מעשיי ולתרום לכך שהערב הזה יהיה מוצלח…"
2. הבהירו שתוקפנות אינה משתלמת
התנהגות בלתי נאותה מאפשרת הזדמנות ללמד את הילד תוצאות טבעיות ונטילת אחריות על התנהגותו. חשוב שיהיה קשר בין התוצאות להתנהגות הבלתי נאותה וחשוב שרמת הציפיות יתאימו לגילו של הילד ולשלב התפתחותו.
המסר של ההורים הוא: " אף אחד אינו נבהל מהתפרצויות זעם ולא זו הסיבה שתקבל את מה שתרצה". איך עושים את זה? למשל: "זוכר שזרקת את הצעצועים אתמול? אתמול הבהרנו מה יהיו התוצאות והסברנו שאם לא תירגע ותסדר, לא תוכל לשחק איתם היום". כדי להבהיר זאת נדרשת עקביות ונחישות. מציגים את התוצאה לילד בצורה שקטה, ללא כעס או אשמה ועומדים בה עד הסוף.
3. המעיטו בעונשים ואל תיכנסו לאיומים, מאבקים, הפחדה או השפלה
אל תכעסו, אל תנדו ואל תתעלמו מהילד. ההיפך הוא הנכון, ההורים הם דמויות מטפחות, מכילות, רכות ואוהבות, מעורבות ותומכות. על המבוגר לעזור לילד בעזרת סביבה סובלנית ומאפשרת לפתח יכולת וויסות עצמית.
המסר לילד הוא: "אני המבוגר ולכן אהווה דוגמה אישית לתקשורת מעודדת ומקרבת, סבלנית ומכבדת. אנו ההורים לא מגיבים על אש באש. עלינו להגיע אל הסערה בצורה מתונה וללמד אותו לווסת עוצמה רגשית".
4. העניקו כלים ואלטרנטיבות להתמודדות עם קונפליקטים
למשל הציעו לילד מתוסכל או כועס פעילות גופנית המאפשרת פורקן, יציאה מהחדר וקפיצות במקום, תיפוף על תופים, או נשימות עמוקות וספירה עד 100.
דוגמא אחרת, הציעו לו פעילות מילולית, בשימוש בשפה, "ספר לי על הרצונות והכעסים שלך".
אפשרו פורקן רגשות גם אם הדברים נאמרים בכעס ותוך כדי כך למדו את הילדים דרכי ביטוי מעודנות ללא קללות וצעקות .
המסר לילד הוא: "אצלנו בבית מעודדים קשב עצמי וביטוי רגשות. כל אחד יכול להביע את דעתו תסכולו ולהרגיש את כל קשת הרגשות, אבל אי אפשר להתנהג כפי שרוצים" . ככל שיהיו בידי הילד כלים ותגובות אפשריות, כך תתמתן התוקפנות.
בנוסף, התייעצו איתו וחישבו יחד איתו על עוד כיוונים ועודדו אותו לחשוב בעצמו על פתרונות. למשל: "אני מבינה שמאוד כעסת בבית הספר. אולי תוכל להסביר לי למה?", "איך לדעתך אתה יכול לבטא את התסכול שאתה מרגיש, ללא צעקות וקללות? מה יעזור לך להשתלט על הכעס שלך?". סביר להניח שתופתעו כמה יצירתיות התגובות שתקבלו מהילדים.
5. הראו לו זוויות הסתכלות שונות
חשוב לעודד את הילדים שלנו למצוא פרשנויות אחרות לסיטואציות שונות. המסר לילד הוא שעלינו ללמוד לשאול שאלות ולהרחיב את עולם הפרשנויות שלנו. לדוגמה: "מה זה אומר שהמורה לא נותן לי לענות על השאלה? אילו עוד פרשנויות יכולות להיות לזה?"
6. אל תכתיבו פתרונות
הורים רבים נוטים להיות שופטים במצבי תוקפנות, בודקים מי אשם ומפרידים. חשוב ללמד את הילדים דיאלוג ושיח, לשבח ולעודד כל פתרון שאינו תוקפני לבעיה, לעודד אותם למצוא פתרון בעצמם ולא לייצר תלות בפתרונות שאתם מציעים.
לדוגמה: "בואו ונחשוב יחד, איך ניתן לפתור זאת ללא אלימות?", "ניתן להוציא מהבית את הטלביזיה שהיא המקור לסכסוך, מה אתם אומרים?", או: "אולי יש לכם רעיונות לכם אחרים ?" המסר הוא :"אנו סומכים עליכם שאתם יכולים לפתור בעיות בכבוד בשלום ובנועם" .
לאחר שהמעורבים בחרו בדרך שתביא לפתרון הבעיה, עליהם לקחת אחריות על יישומה. כך הילדים לומדים שאנשים שונים בעלי אופי שונה ודעות שונות יכולים לעשות משהו משותף למען מטרה משותפת.
7. ערכו עם הילד הסכם
כדאי מראש לערוך הסכם עם הילד שיושתת על התוצאות הטבעיות וההגיוניות שיחולו אם לא יעמוד בהסכם. למשל רן בן החמש מתפרע ומסרב להתקלח. לאחר שיחה וברור, הוריו הבטיחו לו שיקפידו שהסבון לא ייכנס לעיניו ואביו כבר הבטיח שיסבן את גופו בעדינות. למרות זאת רן מתנגד שוב לניסיון שייכנס למקלחת.
הוריו שיתפו אותו בעובדות, וכן בהרגשה הלא נעימה בכל פעם שעליהם לכפות עליו להתקלח, התייעצו עמו ושאלו אותו איך לדעתו, עליהם להתייחס להתנגדותו להתרחץ? לבסוף הם הציעו לו שלוש אפשרויות: להתקלח בעצמו ולקרוא להם אם הוא זקוק לעזרה, להתקלח בעצמו ללא עזרה, שהם ירחצו אותו וישתדלו לא להכניס לו סבון לעיניים.
8. עודדו וחזקו את הילד
גלו את היכולות והחוזקות של הילד והעצימו אותו. אמרו לו למשל: "אני סומך עליך שיש לך אפשרות להתמודד עם המציאות הקיימת", או: "אתה יכול להיות אחראי על המעשים שלך ועל ההתנהגות שלך".
ודבר אחרון. לא קל להתמודד עם תוקפנות, אבל הבסיס הוא להביט על ילדיכם הנפלאים, לאהוב אותם על מה שהם ללא תנאים וללמד אותם לאהוב את עצמם ולהרגיש בעלי ערך. לעתים זה כבר עושה את העבודה.
בהצלחה!
