שרה  יקרה,

מפנייתך, אני מבינה שאת המורה של שני התלמידים. ואם הבנתי נכון, הרי שיש לך פה שני תלמידים עם קושי: זה שאת מזכירה  "הילד הטוב" וחברו "המציק".
לדעתי , התלמיד ה"מציק "דורש מענה באותה מידה כמו חברו ה"טוב" ואולי אף יותר, המשפט: אין ילד קשה…אלא יש ילד שקשה לו, נראה לי מתאים לסיטואציה שהעלת. הפתרון לא טמון בסיוע לילד הטוב להתרחק מהילד ה"מציק" אלא  בניסיון להבין מה קורה למציק, מדוע הוא משתמש באלימות…מה הוא מרוויח מכך…אולי אפשר לתת לו תשומת לב היכן שאת בוחרת לתת, ולא במקום שהוא דורש…אולי כדאי לתת ל"מציק" תפקידים כדי לאפשר לו להבין שהוא יכול גם לתרום בדרכים מועילות בכיתה.
לדעתי, אין לך פה רק ילד טוב שמפריעים לו להמשיך להיות כזה…אלא יש בכיתה תלמידים שונים שאחדים מהם משיגים את תשומת הלב והשייכות בעזרת התנהגות מועילה ואחרים שלא הצליחו מכל מיני סיבות להשתייך בדרכים מועילות, יעשו זאת בדרך מפריעה…מטרת העל היא להיות שייך ולהרגיש חלק. הדרך לפעמים מוטעית.
מורה יקרה, מציעה לך  לחפש פיתרון שיתן מענה לשני התלמידים בפרט ולכל התלמידים בכלל.
בהצלחה,

אירית מנשה בכר, מומחית במגזין "עשר פלוס", בעלת M.A במנהל החינוך, מדריכת הורים פרטנית במודל קצר טווח, מרצה ומנחה בכירה (סופרווזרית).