תוכן
1. התחשבו בתלמידים – שתפו אותם, במידת האפשר, בהחלטות על התנהלות הכיתה. האצילו להם תחומי אחריות, ותנו להם הרגשה שאתם סומכים עליהם, ושדעתם חשובה לכם.
2. שדרו הקשבה – חשוב שהתלמידים ירגישו שאתם באמת מקשיבים להם: הביטו אליהם במבט ישיר ובמבע פנים מתעניין, הנהנו בראשכם מדי פעם, ואמרו "כן", "אהה". המתינו לפני שתאמרו את דעתכם, ולפני שתיתנו עצות. לפני שתספרו על עצמכם בגוף ראשון ('משפטי אני'), השתמשו בגוף שני כדי להביע את רצונכם להבין את הזולת. למשל:"הִרְגַשְׁתָ עצוב, כשאמרו לך שאתה לא יכול להצטרף לקבוצה?", "היה חשוב לָךְ להיות חלק מהפעילות הזאת?".
3. מסרו לתלמידים מסרים מדויקים 'בגובה העיניים' – השתמשו בשפה ברורה, שהם יוכלו להבין, ונסחו את דבריכם בצורה מכבדת, ללא מילים פוגעות, מאיימות וביקורתיות.
4. עזרו לתלמידים לפתח התנהגות אכפתית – העירו להם בעדינות, שמשו מודל לחיקוי, והציעו דרכי התנהגות חלופיות, כאשר הם בוחרים בהתנהגויות פוגעות.
מיומנויות חשובות לטיפוח במפגשים הכיתתיים הן, למשל: תיאור בעיה בלי האשמת חברים וללא מילים פוגעות; הבעת דעות במסגרת הקבוצה; שימוש במשפטים בגוף ראשון ('משפטי אני') להבעת דעה אישית; התמקדות בדובר/ת; המתנה לתור במקום התפרצות; הקשבה לרעיונות ולתשובות של אחרים; אמירת דברים חיוביים, כדי לתמוך ברעיון שאחרים העלו; בחינת יותר מפתרון אפשרי אחד; בחירה בהתנסות בפתרון אחד.
5. הכינו את התלמידים להצלחה – במפגשים כיתתיים ראשונים כדאי להתמקד בבעיות שהתלמידים יכולים לפתור בקלות. המטרות: חיזוק הביטחון העצמי ותרגול מיומנויות של דיבור ושל הקשבה. למשל, שוחחו על דרכים להתחלק במשאבים כיתתיים או במרחב הכיתתי.
6. מצאו זמן מתאים – על המפגשים להתקיים, כאשר התלמידים רגועים ויכולים להתמודד עם הציפייה שיקשיבו לאחרים, ושידברו בלי לפגוע באחרים.
7. הנחו את הדיון – בתפקידכם כמנחי הדיון עליכם להציג את הבעיה, לסכם את הדעות, לנעול את המפגש ולקבוע יעדים ברורים להמשך.
8. השתמשו במשפטי פתיחה מזמינים – במקום מונולוג ארוך שלכם או מסרים של מתח ושל חוסר סובלנות ("הפרעתם למורה לתנ"ך בשיעור הקודם?" או "שוב רבתם בהפסקה?"), השתמשו במשפטים, כגון: "מה אתם חושבים על…?", "מה דעתכם על…?", "שמעתי ש…, אשמח לדעת מה קורה". משפטים כאלה נותנים לתלמידים את החופש להחליט במה הם מעוניינים לשתף.
9. הימנעו מענישה – הבטיחו לתלמידים שבמפגשים הכיתתיים תלמידים לא ייענשו ולא יידרשו לצאת מהכיתה. יוצאים מן הכלל הם מקרים שתלמיד או תלמידה מְסַכְּנִים במעשיהם את ביטחונם של אחרים. במקרים כאלה קחו את הילד או את הילדה למקום צדדי, ביחידות, שוחחו אִתָם על הבעיה, והם יישאו בהשלכות של מעשיהם.
10. עודדו השתתפות – עודדו תלמידים שקטים או מסויגים לתרום למפגש הכיתתי. שאלו אותם שאלות או בקשו מהם תגובות, כגון: "מה דעתך על…?".
11. בקשו נושאים למפגשים – תלו בכיתה דף, שהתלמידים יוכלו לכתוב בו נושאים לדיון במפגש הכיתתי, ברגע שהם יעלו בדעתם. גם אתם תוכלו להוסיף נושאים לרשימה. בתחילת כל מפגש כיתתי בדקו את הרשימה, כדי לבחור ממנה נושאים לדיון.
12. ציינו לשבח הישגים – נצלו את המפגשים הכיתתיים, כדי לציין אירועים חיוביים בכיתה. שבחו הישגים או תרומה מיוחדת של הקבוצה. אם אתם מחליטים לציין לשבח גם הישגים אישיים, ודאו שכל תלמיד ותלמידה בקבוצה יזכו להערכה בתורם.
