תוכן
מבוא
התפתחות ההבנה הרגשית והחברתית של ילדים חשובה ותורמת להם בהווה ובעתיד.
מטרת המחקר הייתה ללמוד על אודות הכישורים הרגשיים והחברתיים של ילדי גן ולעמוד על הַקְשרים בין שני סוגי הכישורים האלה. במחקר השתתפו 50 ילדי גן בני ארבע וחמש, והוערכו בו כישוריהם הרגשיים (זיהוי רגשות, הבנת רגשות בהקשרים מגוונים, תיאור הסיבות לרגשות, גילויי אמפתיה) והחברתיים (פרו-חברתיוּת, קוהרנטיוּת בזיהוי בעיה חברתית ומציאת פתרון הולם לבעיה זו). ממצאי המחקר מלמדים כי ילדי גן מזהים היטב רגשות. ילדי הגן מבינים רגשות של שמחה ועצב יותר מאשר כעס ופחד, וקיים קשר בין רמת ההבנה לבין רמת האמפתיה שלהם. אשר לפן החברתי נמצא כי בקרב ילדים שמגלים רמה גבוהה יותר של פרו-חברתיוּת, קיימת רמה גבוהה של קוהרנטיות בזיהוי הבעיה החברתית. אשר לקשרים בין שני סוגי הכישורים נמצא כי ככל שהילדים מתארים סיבות רבות יותר לרגשות למיניהם ומביעים אמפתיה רבה יותר, הבנתם החברתית גבוהה יותר. המחקר תורם לשיפור ההבנה של מורכבוּת ההתפתחות הרגשית וההתפתחות החברתית של ילדי גן, כיוון שהוא מאיר את מערך הקשרים בין הכישורים בכל תחום התפתחות ואת מרקם היחסים בין שני תחומי ההתפתחות האלה.
כישורים רגשיים וחברתיים מהווים היבט מרכזי של ההתפתחות בקרב ילדים, והם תורמים לאיכות החוויות והאינטראקציות של הילדים עם הזולת. מחקרים רבים בחנו את הכישורים הרגשיים או החברתיים של ילדים, אולם המחקר אשר מתואר במאמר זה עוסק בשני התחומים ובקשר ביניהם. מחקרים קודמים העריכו חלק מהכישורים הרגשיים או החברתיים באמצעות מבדקים עקיפים, ואילו במחקר הנוכחי הם הוערכו באמצעות מגוון של מדדים ובדרך של הערכה ישירה.
ישנן עדויות לכך שאכן קיימים קשרים בין שני התחומים, וטיבם של יצירת קשרים חברתיים תלוי בהבעת רגשות, בפרשנותם וביכולת "לווסת אותם" (Halberstadt, Denham, & Dunsmore, 2001). לדעת החוקרים, ידע רגשי של הילדים מסייע להם באינטראקציות חברתיות עם בני גילם ובהבנתן, ולכן חשוב להעמיק בהבנת הכישורים הנדרשים בכל אחד מהתחומים האלה. מחקרים קודמים שהעריכו כישורים רגשיים וחברתיים של ילדי גן ובחנו את הקשרים ביניהם, בחנו בדרך כלל רכיב אחד בלבד של כישורים רגשיים (רְאוּ למשל אצל Roberts & Strayer, 1996) או חברתיים (Laible, Carlo, Torquati, & Onati, 2004) באמצעות דיווחים של הורים (Newton & Jenvey, 2011) ואנשי חינוך (Bassett, Denham, Mincic, & Graling, 2012). המחקר הנוכחי מנסה להעמיק בהבנת התפתחות הכישורים הרגשיים והחברתיים של ילדי גן. כפי שצוין לעיל, מטרת המחקר היא לבחון מגוון של כישורים רגשיים (זיהוי רגשות, הבנת רגשות בהקשרים מגוונים, תיאור הסיבות לרגשות, גילויי אמפתיה) וחברתיים (פרו-חברתיוּת, קוהרנטיוּת) בקרב ילדי גן בדרך של הערכה ישירה ולהעריך את הקשרים ביניהם.
כישורים רגשיים
היכולת לזהות רגשות למיניהם מהווה מיומנות רגשית בסיסית. זיהוי של רגשות בסיסיים (שמחה, עצב, כעס, פחד) מאפשר התפתחות של רגשות מורכבים יותר (גאווה, בושה, אשמה, מבוכה) (Saarni, 1999). ילדים לומדים לזהות בהדרגה את הרגשות של עצמם ושל ה'אחֵר'. דנהאם ואחרים (Denham et al., 2003) מצאו כי יכולת של ילדים בני שלוש-ארבע להביע רגשות חיוביים (כמו למשל שמחה) בעת משחק חופשי מנבאת את יכולתם להבין רגשות ולווסת אותם, כשהילדים יהיו בני חמש.
הבנת רגשות בהקשר מסוים היא היכולת להבין רגשות של אחרים לפי רמזים מילוליים ולא מילוליים שהם מספקים. זו מיומנות מורכבת יותר מזיהוי רגשות, והיא מעידה על יכולתם של הילדים להבין את המשוב הרגשי מהסובבים אותם ואת הקשרים בין מצבים מסוימים לבין רגשותיהם (שמחה בעקבות הצלחה, אכזבה בעקבות כישלון וכן הלאה) (Denham, Zoller, & Couchoud, 1994).
רמה גבוהה של הבנת רגשות מתבטאת ביכולת לתאר את הסיבות לרגשות שלי ושל האחרים (Denham, Zoller, & Couchoud, 1994; Saarni, Campos, Camras, & Witherington, 2006), ללמוד על אודות רגשותיו הסמויים של הזולת מתוך התנהגותו (בונשטיין, 2011) ולהבין את המניעים לרגשותיו (Liu, Wellman, Tardif, & Sabbagh, 2008) רכיב חשוב בהתפתחות ההבנה הרגשית הוא ההבנה כי זולתי עשוי להרגיש אחרת ממני (במצב זהה). הבנה זו מהווה את אחד מרכיבי היסוד של תאוריית המיינד (ToM: Theory of Mind), תאוריה המתמקדת בהבנה ובניבוי של התנהגות אנושית בהתבסס על זיהוי מצבים מנטליים – מחשבות, אמונות, רגשות, רצונות וכוונות – של ה'אני' ושל הסובבים (Wellman, 2012).
אמפתיה מוגדרת כיכולת להתנסות ברגשותיו של הזולת ולהגיב תגובה רגשית התואמת את מצבו של הזולת יותר מאשר את מצבו של ה'אני' (Hoffman, 1984). אמפתיה היא תוצר של אינטראקציה בין גורמים רגשיים (זיהוי רגשות והבעתם) לגורמים קוגניטיביים (יכולת להבין את רגשות האחֵר) (Strayer, 1989). הופמן (Hoffman,1984, 2000) הניח כי אמפתיה מתפתחת בתקופת הילדות המוקדמת: ראשיתה באמפתיה גלובלית, המשכה באמפתיה אגוצנטרית וסופה באמפתיה לרגשות הזולת. במהלך תקופת הינקות ניכרת יכולת פרימיטיבית של התינוק לגלות אמפתיה. עדות לכך היא התנהגותו של תינוק בן 24 שעות המגיב בבכי לבכיים של תינוקות אחרים: סטרייר (Strayer, 1989) רואה בבכי זה ביטוי לשיתוף רגשי, "הדבקת רגשות" אשר מתקיימת ללא הבנה וללא תיווך של הקוגניציה. בשלב מאוחר יותר הילד הרך נוקט דרכי סיוע תכליתיות יותר, אך אינו מתחשב בצרכיו של האחר: הוא מודע לרגשות הזולת, אך מצבו המנטלי של האחר נותר בלתי-ידוע עבורו (ייתכן כי הוא מניח שהמצב המנטלי של האחר זהה למצב המנטלי שלו) (Hoffman, 1991). כך למשל פעוטות בני 14 חודשים "סייעו" לחברם בדרך שהייתה יכולה לסייע להם עצמם: הם הביאו את אמם לתינוק אחר אשר בכה, וזאת אף שאמו של אותו התינוק נמצאה בחדר זה (Zahn-Waxler & Radke Yarrow, 1982). בתקופה שהילד הרך נמצא בה בגן, מתפתחת אצלו ההבנה כי לאחרים יש "רגשות משלהם" ומתחזקת יכולתו להבין את הסיבות לרגשותיהם (ואת תוצאותיהם). כך למשל אם ילד בגן בוכה, אזי חברו מסיק כי הלה רוצה את הדובי שלו או את אימא שלו, ובהתאם לכך הוא מנסה לנחם את חברו (באמצעות חיבוק) וחש עצב. אמפתיה מתפתחת לאורך החיים (Hoffman, 1984, 2000). סטרייר (Strayer, 1989) בדקה את תגובותיהם של 74 ילדים קנדים לסרטים אשר הציגו מצבים רגשיים למיניהם. הילדים השתייכו לשלוש קבוצות גיל (בני חמש, בני שמונה ובני שלוש-עשרה). נמצא כי ככל שהילדים גדולים יותר, הם מתמקדים יותר ברגשות של הזולת ופחות ברגשות שלהם (באותו הרגע או במצב דומה). רוברטס וסטרייר (Roberts & Strayer, 1996) בחנו את הקשר שבין הבעת רגשות לבין אמפתיה בקרב ילדים משלוש קבוצות גיל – בני חמש, בני תשע ובני שלוש-עשרה. הם מצאו כי ילדים המביעים יותר רגשות (שמחה, פחד, עצב) ומזהים רגשות כאלה, נוטים להיות אמפתיים יותר.
כישורים חברתיים
כישורים חברתיים פירושם שימוש במשאבים אישיים וסביבתיים כדי להשיג רווח (אישי או הדדי) בתחומי החיים. יכולת חברתית מאפשרת ליחיד להשיג מטרות אישיות באינטראקציות חברתיות (באופן המקובל באותה החברה) ולקיים יחסים הדדים ומספקים עם החברים בקבוצת השווים (Katz & McClellan, 1997). התנהגות פרו-חברתית תקינה, כזו המסייעת לזולת, מאפשרת לילדים לקיים אינטראקציה נעימה ומוצלחת עם ילדים ומבוגרים כאחד. אינטראקציה כזו מצריכה כמה כישורים: שיתוף פעולה, הבעת אמפתיה[1], עזרה לזולת, יכולת לחלוק ויכולת לפתור בעיות חברתיות (Marion, 2003[1981]). התנהגות חברתית משפיעה על הקבלה או הדחייה של קבוצת השווים את הילד – שיתוף ועזרה מעודדים קבלה וחבֵרוּת, ואילו התנהגות אגרסיבית מעודדת דחייה (Hay, Payne, & Chadwick, 2004). במחקרן של ניוטון וג'נבי (Newton & Jenvey, 2011) העריכו החוקרות את הכישורים החברתיים של 85 ילדים אוסטרלים בני ארבע וחצי באמצעות שאלוני הורים. באותו המחקר נמצא כי יש קשר בין הכישורים החברתיים של הילדים לבין תדירות המשחק המשותף שלהם: הורים אשר דיווחו כי לילדיהם כישורים חברתיים גבוהים, גם דיווחו שילדיהם מרבים לשחק יחד עם ילדים אחרים. לעומת זאת ילדים אשר מרבים "לשחק לבד" (לפי דיווחי הוריהם) נוהגים כך בשל בעיות התנהגות.
התנהגות חברתית תקינה מצריכה הבנה של מצבים חברתיים ויכולת לשוחח על אודותיהם באופן קוהרנטי. הבנה חברתית מוגדרת כהכרה והבנה של העולם החברתי, מערכות יחסים, חוקים חברתיים, תהליכים קבוצתיים והתרחשויות חברתיות (Thompson, 2006). לשם כך על הילד "לארגן" את מחשבותיו, לווסת את רגשותיו ולהשתמש בכישוריו התקשורתיים. במחקר הנוכחי הוערכה הפרו-חברתיוּת של ילדי גן באמצעות בחינת יכולתם לתאר בבהירות מצבים חברתיים וסיווג התיאורים לתמות פרו-חברתיות (תמיכה בדמות בסיפור, הזדהות אִתה, רצון לסייע לה, הצגת העוול שנגרם לה, שאיפה לתקן את העוול). כמו כן הוערכה הקוהרנטיות החברתית של הילדים, כלומר יכולתם להבין, לתאר ולפתור בעיות חברתיות (Warren, Oppenheim, & Emde, 1996). במחקר קודם לייבל ואחרים (Laible et al., 2004) ביקשו מ-74 ילדים בני שש להשלים סיפורים המתארים אינטראקציות משפחתיות וקונפליקטים בין-אישיים ("לאימא יש כאב ראש, והיא מבקשת מבנה לכבות את הטלוויזיה. לבית מגיע חבר של הילד, והוא רוצה לראות תכנית טלוויזיה מסוימת. מה הילד יעשה?"). החוקרים מצאו כי ככל שהתיאור (השלמת הסיפור) של הילד היה קוהרנטי יותר וכלל זיהוי של הבעיה והצעת פתרון ראוי ("נצפה בטלוויזיה בשקט", "נלך לצפות אצלך", "נשחק במשחק אחר"), הוריו העריכו אותו יותר כבעל יכולת חברתית גבוהה.
הַקְשרים בין כישורים רגשיים לכישורים חברתיים
כישורים רגשיים מהווים תנאי הכרחי להתפתחות כישורים חברתיים. במילים אחרות, הבנת רגשות הזולת במצבים מגוונים מהווה בסיס ליצירת קשרים חברתיים, להתנהגות פרו-חברתית ולפתרון בעיות ב"מצבים חברתיים". בד בבד קשרים חברתיים יעילים תורמים להתפתחות הכישורים הרגשיים, כיוון שהם מחזקים את היכולת להבין רגשות (שלי ושל הזולת) ולווסת רגשות. במחקרים שהעריכו את הקשרים בין כישורים רגשיים לבין כישורים חברתיים של ילדים, בדרך כלל ההערכה התבססה על דיווחי מבוגרים. רוברטס, סטרייר ודנהאם (Roberts, Strayer, & Denham, 2014) העריכו את הקשרים בין יכולת רגשית (גילויי אמפתיה, כעס ותחושת אשמה) לבין התנהגות פרו-חברתית של 99 ילדים בני שש עד שלוש-עשרה באמצעות בחינת השאלונים שמילאו הורי הילדים, מוריהם וחבריהם הטובים. החוקרים מצאו כי ילדים שהוערכו כ"אמפתיים יותר", הביעו כעס מועט יותר, לא חשו תחושת אשמה מוגזמת וגילו התנהגות פרו-חברתית יותר. במחקר אחֵר דיזנדרוק ובן-אליהו (Diesendruck & Ben-Eliyahu, 2006) מצאו כי ילדים בגן חובה בישראל אשר מגלים הבנה רגשית רבה לרצונות ולמניעים של ילדים אחרים בגן, נהנים מפופולריות רבה יותר מאשר חבריהם בגן (המדדים הוערכו באמצעות שאלון). הגננות טענו כי התנהגותם של הילדים הללו היא פרו-חברתית יותר מהתנהגותם של הילדים האחרים בגן. בחלק מהמחקרים כישורים מסוימים הוערכו באמצעות מבדקים עקיפים, ואילו כישורים אחרים הוערכו באמצעות מבדקים ישירים. כך למשל באסט ואחרים (Bassett et al., 2012) העריכו את כישוריהם של 364 ילדים בני שלוש עד ארבע. באותו המחקר נמצא קשר חיובי בין ההבנה הרגשית של ילדי הגן (זו נבחנה באמצעות הערכה ישירה) לבין דיווחיהם בהמשך של המורים (בסוף שנת הלימודים הראשונה של אותם הילדים בבית הספר) על אודות יכולתם החברתית (כעס ואגרסיביות, רגישות ושיתוף פעולה, חרדה והסתגרות) והתנהגויות הלמידה (מוטיבציה ללמוד, היחס ללמידה, התמדה, קשב) של אותם הילדים.
הכישורים הרגשיים והכישורים החברתיים חשובים להתפתחות תקינה של הילד. הם תורמים לרווחה הנפשית שלו, ובהמשך אף להצלחתו בלימודים (Izard et al., 2001). כך למשל במחקר שנערך בקרב 322 ילדים בארצות-הברית, דנהאם ואחרים (Denham et al., 2012) הראו כי רמת ההבנה הרגשית של ילדים בני שלוש עד ארבע מנבאת את הישגיהם הלימודיים בתחילת לימודיהם בבית הספר. במחקר אורך שנערך בקנדה, גננות העריכו באמצעות מילוי שאלון את ההבנה הרגשית-חברתית של 743 ילדים לפני תחילת לימודיהם בבית הספר (Gagnon, Craig, Tremblay, Zhou, & Vitaro 1995). החוקרים מצאו כי רמת ההבנה הרגשית-חברתית של ילדים עם כניסתם לבית הספר, מנבאת מאפיינים רבים של "התנהלותם" כשיהיו בני עשר עד שתים-עשרה – הפופולריות שלהם בקרב חבריהם, יכולתם ליצור קשרים טובים עם ילדים אחרים ועם מורים, יחסם אל בית הספר, מידת ההשתתפות שלהם בבית הספר והישגיהם הלימודיים. רוזנטל, גת וצור (2008) מדגישות כי הכישורים הרגשיים והחברתיים חשובים ותורמים לא רק להצלחה בלימודים, לבריאות הנפשית בחיים הבוגרים, ליחסי משפחה תקינים ולהצלחה מקצועית וכלכלית בעתיד, אלא גם לאיכות חייו וחוויותיו של הילד הרך בהווה (הגברת השמחה והרוגע שהוא חש ב"פגישותיו עם העולם" בשנות חייו הראשונות).
ההכרה בחשיבות של ההתפתחות הרגשית והחברתית לאיכות חייהם של ילדים בהווה ובעתיד, כמו גם ההכרה כי לתקופת הגיל הרך יש חשיבות רבה להתפתחות הזו, גרמו לכך שהמחקר הנוכחי מתמקד בחקר של מגוון כישורים רגשיים וחברתיים של ילדי גן. חקר ובחינה של מִגוון כישורים אלה ושל הקשרים ביניהם מאפשרים למידה מקפת של כל תחום ההתפתחות (הרגשי והחברתי). רוב המחקרים בחנו התפתחות רגשית וחברתית של ילדי גן באמצעות הערכה עקיפה (של הורים או גננות), ואילו במחקר הנוכחי נבחנו מִגוון של כישורים רגשיים וחברתיים באמצעות הערכה ישירה. הערכה זו אינה מתבססת על דיווח של אחרים, ולכן ביכולתה להעמיק את הידע על אודות כישוריהם הרגשיים והחברתיים של הילדים. נוסף על כך נבחנו במחקר הנוכחי הקשרים שבין כישורים רגשיים לכישורים חברתיים בדרך של הערכה ישירה, ובזאת ייחודיותו של המחקר. למחקר זה היו אפוא שלוש מטרות: (א) לבחון מגוון של כישורים רגשיים (זיהוי רגשות, הבנת רגשות בהקשרים מגוונים, תיאור הסיבות לרגשות וגילויי אמפתיה) וכישורים חברתיים (פרו-חברתיוּת, קוהרנטיוּת בזיהוי בעיה חברתית ומציאת פתרון הולם לבעיה זו) של ילדי גן באמצעות הערכה ישירה; (ב) לבחון את הקשרים בין המדדים אשר מעריכים את הכישורים הרגשיים ואת הקשרים בין המדדים אשר מעריכים את הכישורים החברתיים של הילדים; (ג) לבחון את הקשרים בין הכישורים הרגשיים לבין הכישורים החברתיים.
בהתאם לסקירה התאורטית שהוצגה לעיל, ההנחה הייתה כי יימצאו קשרים בין המבדקים הישירים המעריכים כישורים רגשיים (זיהוי רגשות, הבנת רגשות בהקשרים מגוונים, תיאור הסיבות לרגשות וגילויי אמפתיה), כמו גם בין שני מבדקים ישירים המעריכים כישורים חברתיים (פרו-חברתיוּת וקוהרנטיוּת) ובין הכישורים הרגשיים לכישורים החברתיים. מממצאי המחקר הנוכחי עולה תמונה רחבה של כישורים התפתחותיים חשובים אלה.
[1] אמפתיה היא יכולת המתבססת על הבעת רגש. הופעתה באינטראקציה חברתית מעידה על פרו-חברתיוּת ומקדמת אותה.
