הנחיות
בפעילות זאת ארבעה שלבים:
שלב א: סיפור
כפייה או הסכמה / שירה גודמן
הכול התחיל בשיעור חשבון, ביום שני שעבר. זה היה סוף היום, היה חם והיינו כבר עייפים מאוד, מתים להגיע הביתה ולרוץ להתרענן קצת בבריכה. פתאום נכנס המנהל, גולדי (שמו אליעזר גולדברג, אבל כולם קוראים לו גולדי, אפילו אשתו), ואמר: "חבר'ה, תרשו לי לגזול כמה דקות מזמנכם היקר. רציתי לבשר לכם שהחלטנו שהגיע הזמן לקבוע כמה כללים בעניין ההופעה החיצונית בית-הספר. ככה זה לא יכול להימשך! אתם פרקתם כל עול!" והוסיף: "ביום רביעי תתכנס מועצת התלמידים ותדון בעניין. תחשבו, תעלו רעיונות, ושהנציגים שלכם יבואו עם הצעות בעניין הזה. להתראות, תמשיכו ללמוד יפה!" סיים את דבריו ומיהר החוצה אל הכיתה הבאה.
ביומיים שלאחר מכן סער כל בית-הספר כמרקחה. ברור, שרובנו התנגדנו לרעיון שיכתיבו לנו איך להיראות ומה ללבוש, אבל כולנו הבנו: גולדי רציני ועדיף להכין הצעות מעשיות מאשר סתם להתנגד.
ביום רביעי התכנסה המועצה. הישיבה נמשכה למעלה משעתיים. כשניצן ונמרוד, הנציגים של הכיתה שלנו, חזרו מהישיבה, היו פניהם נפולות.
– "הוא פשוט נפל על הראש!" סיכמה ניצן את הישיבה.
– "מה קרה?" שאלנו כולנו.
– "כל הצעה שהצענו – הוא פסל. הוא כל הזמן אמר: 'זה לא מספיק. אתם לא רציניים!' הוא רוצה לחייב את כולנו לבוא בחולצה אחידה. הוא לא מסכים שישימו ג'ל בשערות או שיעשו קוצים. הוא מתנגד אפילו לצמיד על הרגל…"
– "אז מה יהיה?" שאלנו.
– "יש עוד ישיבה בשבוע הבא, אבל הוא ממש לא גמיש, ולא נראה לי שיצא מזה משהו…" סיימה ניצן את הדיווח העגום.
היו עוד שלוש ישיבות, אבל, לצערנו, ניצן צדקה. גולדי היה נחוש, עקשן ומחמיר. כל הצעה שחברי המועצה הציעו – הוא פסל.
לבסוף כינס המנהל את כל בית-הספר והודיע לנו חגיגית: "עידן הדיונים נגמר! אני רואה שלא ניתן להגיע להסכמה, ולכן אני אפרסם בשבוע הבא את כללי ההופעה החיצונית בבית-הספר כפי שאני אחליט. ההחלטה שלי תחייב את כולכם!"
בית-הספר שוב סער כמרקחה.
– "הוא לגמרי השתגע!" אמרה דרורית.
– "איך אפשר לכפות עלינו דברים כאלה? ההופעה החיצונית זה ענייננו, וזה גם חשוב לנו מאוד! הוא לא יכול לכפות עלינו כללים בניגוד לדעתנו!" אמר דניאל.
– "תראו, חבר'ה, מה הוא אמור לעשות? הרי לא הצלחנו להגיע להסכמה, אז הוא היה מוכרח להחליט בעצמו!" זאת הייתה דנה. טוב, היא כזו חנפנית, והיא לא הפתיעה גם הפעם…
– "הוא לא חייב להחליט. זה לא עניין של חיים ומוות. יש דברים שחייבים לעשות בהסכמה, ואם לא מסכימים – לא עושים!" התנפלה עופרי על דנה.
– "וחוץ מזה, למה הוא בכלל התייעץ אתנו, אם בסוף הוא כופה עלינו את דעתו? מה אכפת לו מה דעתנו, אם ממילא הוא עושה מה שהוא רוצה?" הוסיף גדי.
– "מועצת התלמידים טובה, רק אם היא מסכימה עם ההנהלה? וכשאין הסכמה – אפשר לפעול בניגוד לדעתה? הקשה אורי.
אך הפעם דנה לא ויתרה: "אם כך, אנחנו יכולים לא להסכים בכוונה, ואז גולדי לא יוכל אף פעם לעשות שום דבר! איזו שטות! הרי בבית-ספר אין דמוקרטיה, וגם כשהמורים וההנהלה מתעניינים בדעתנו, בסוף הם אלה שקובעים ומחליטים, גם אם זה לא מוצא חן בעינינו, וגם אם אנחנו לא מסכימים!"
למשמע נאומה של דנה נותרנו כולנו פעורי פה. בליבנו ידענו שיש משהו בדבריה. אולי היא בכל זאת צודקת?
דף לתלמידים:
נקודות לבירור אישי:
1. מה גולדי, המנהל, מודיע לילדי הכיתה?
2. כיצד הדיונים בין מועצת התלמידים להנהלה מתקדמים?
3. מה המנהל מחליט לעשות בסופו של דבר?
4. מה דנה חושבת על החלטתו של המנהל?
5. מה שאר הילדים חושבים?
נקודות לעבודה קבוצתית:
1. "הוא לא יכול לכפות עלינו כללים בניגוד לדעתנו." אמר דניאל.
האם למבוגרים מותר לכפות על ילדים את דעתם בכל נושא?
2. "יש דברים שחייבים לעשות בהסכמה, ואם לא מסכימים – לא עושים!" אמרה עופרי.
ומה עושים כאשר חייבים להגיע לפתרון?
3. "למה הוא בכלל התייעץ אתנו, אם בסוף הוא כופה עלינו את דעתו?" שאל גדי.
האם לפעמים אתם מרגישים שמתייעצים אתכם, רק כדי לצאת ידי חובה?
4. "בית ספר זו לא דמוקרטיה!"
איך הדברים בבית-הספר שלכם? באילו תחומים אתם מרגישים שמתחשבים בהם ומבקשים את הסכמתכם, ובאילו
תחומים כופים עליכם כללים בלי לשאול לדעתכם?
הצעות הפעלה לדיון כיתתי
מונח במקום:
בגיליון זה אנו עוסקים בשני מונחים מרכזיים: חוק והסכם.
1. נסו לחבר הגדרות משלכם לשני המונחים האלה.
2. חפשו במילונים הגדרות משלכם לשני המונחים האלה.
3. כתבו שתי רשימות:
א. חוקים – כתבו רשימה של סוגי חוקים שאתם מכירים (חוקי מדינה, חוקי דת, חוקי בית-ספר, חוקי משפחה…)
ב. הסכמים – כתבו רשימה של סוגי הסכמים שאתם מכירים (הסכמים, בין מדינות, הסכמי קנייה ומכירה, הסכם נישואין…)
לפעמים מתגלעות מחלוקות בין ילדים לבין הורים ומורים. אמנם להורים ולמורים יש סמכות להחליט ולקבוע, אך לא תמיד הם עושים זאת. לעתים הם מנסים להגיע לפתרון מוסכם עם הילדים.
באילו מקרים המבוגרים חייבים לנצל את סמכותם ולכפות פתרון, ומתי חייבים להמשיך ולדבר עד שמגיעים להסכמה?
1. לפניכם רשימה של כללים.
2. דונו בכיתה בשאלה: באילו מהכללים הבאים יש הצדקה לכפיית הכלל ובאילו מהם יש להגיע להסכמה?
א. אסור לילדים לאכול ביסלי ובמבה לפני ארוחת צוהריים.
ב. ילדים חייבים לקרוא לפחות ספר אחד בשבוע.
ג. חייבים להוציא את הכלב לטיול לפחות שלוש פעמים ביום.
ד. אסור ללבוש חולצות בטן לבית-הספר.
3. תתחלקו לקבוצות. כל קבוצה תקבע שני כללים: כלל אחד שמחייב הסכמה, וכלל אחד שאינו מחייב הסכמה.
4. סיום, רשמו על הלוח את כל הכללים שהקבוצות קבעו!
טיעון:
כפייה אינה פותרת את הבעיה. להפך: היא יוצרת בעיות חדשות, התמרמרות, כעס, אווירה לא טובה.
תגובה:
ולפעמים זה להפך – אחרי שכופים עלינו משהו, מתברר לנו שזה לא כל כך נורא, וטוב שהבעיה סוף סוף נפתרה, גם אם זה לא כמו שרצינו.
1. האם כפייה יכולה להיות משהו טוב?
2. האם פעם כפו עליכם משהו? כיצד הרגשתם? ספרו על כך בכיתה.
התרסה:
כפיית פתרון היא הדרך הקלה! האתגר האמתי הוא להגיע להסכמה!
אירוע:
בכל שנה משפחת שגב יוצאת לחופשה משפחתית. על מקום החופשה ועל אופייה מחליטים ביחד בישיבה משפחתית. השנה, משום מה, בני המשפחה לא מצליחים להגיע להסכמה. זה רוצה צפון, וזה – דרום, זה רוצה חופשה רגועה ושקטה, וההוא רוצה חופשת אקשן! לבסוף אמרו ההורים: אם לא נזמין מקומות עד סוף השבוע, לא תהיה לנו חופשה בכלל!
* האם במקרה זה יש הצדקה לפתרון כפוי של ההורים? מדוע?
* האם במקרה זה כפיית הפתרון היא הדרך הקלה?
תרגיל סיכום:
1. לפניכם ארבעה מקרים של חוסר הסכמה בין שני צדדים.
2. באילו מקרים, לדעתכם, בעלי הסמכות צריכים לכפות פתרון? מדוע?
א. לפני שההורים נסעו לנופש, הם הבהירו לילדיהם שנשארו בבית, טלי (בת 14 וחצי) ורון (בן 9), שטלי היא האחראית, ולכן רון צריך לשמוע בקולה. בערב רצו שניהם לצפות בטלוויזיה. רון רצה תכנית ספורט, ואילו טלי רצתה טלנובלה. שתי התכניות שודרו באותה השעה. לאחר שטלי ראתה שהם לא מצליחים להתפשר, היא הודיעה לרון: אתה צריך ללכת לישון בתשע!
ב. למשפחת שנהב נולדת תינוקת חדשה והתעוררה השאלה באיזה חדר היא תישן. בישיבה המשפחתית לא הצליחו להגיע להסכמה. לכל אחד מהילדים חדר משלו, והם לא רוצים לוותר על פרטיותם. לבסוף התייאשו ההורים וקבעו שהתינוקת תישן עם חן, שהיא הצעירה ביותר משלושת הילדים.
ג. לקראת יום העצמאות היה על הכיתה לבחור נציגים לחידון השנתי בנושא: ישראל – 55 שנה. בחידון משתתפים נציגים מעשרים בתי-ספר באזור המרכז. יוני ורחלי נבחרו פה אחד. אולם… יוני הודיע שאינו רוצה להשתתף בחידון. צריך להשקיע זמן רב בהכנות, והוא לא מעוניין. תרצה, המחנכת, הודיעה ליוני שהיא לא מקבלת את זה והכריחה אותו להשתתף בחידון.
ד. דגנית אוהבת ללכת לישון מאוחר, אבל בבוקר קשה לה לקום. זה יוצר לא רק איחורים רבים, אלא בעיות בלימודים, כי היא כל הזמן עייפה ולא מרוכזת. ההורים ניסו להגיע להסכמה על שעת השינה, אך ללא הצלחה. לבסוף קבע אבא: את תלכי לישון כל יום בשעה תשע!
