תוכן
מה עדיין לא נאמר על התקופה הזו בה אנו חיים? במילים יפות – מאתגרת. במילים קצת פחות מכובסות – מטלטלת את עולמנו וככל הנראה משנה אותו לבלי שוב. אם יש משהו שברור, זה ששום דבר לא ברור. מערכות רבות וביניהן מערכת החינוך, מתנהלות בתנאי חוסר ודאות שהביא איתו נגיף הקורונה ונאלצות למצוא פתרונות בתוך מציאות עמומה, תוך כדי תנועה והנחיות שיורדות מעכשיו לעכשיו, מבלי לדעת מה יוליד יום.
נוסיף לכך את החרדה האישית הקיומית לבריאות ולפרנסה, את הלחצים מבית של כל מורה, כל נושא תפקיד וכל תלמיד ואנחנו מקבלים מציאות כמעט בלתי אפשרית.
הבשורה הטובה היא שלנקודות הקיצון יש הרבה כוח. הקיצון מביא את המציאות עד לכדי אבסורד וכיוון שכך, מאפשר להשיב על שאלות שמערכת החינוך מתחבטת בהן כבר שנים רבות: מהי למעשה מטרתו של בית הספר? מה הכי חשוב, למה זקוקים ילדים ונוער ומה תפקידו של המורה? העת הזו מביאה לפתחנו הזדמנות פז לדייק את עבודתנו החינוכית ולחלץ מתוכה את משמעותה העמוקה והרלוונטית ביותר לעולמם של תלמידינו.
