הנחיות
ממאבקי כוח להשתתפות בדיון ענייני
הדוגמה שאביא להלן לקוחה מעבודתי בבית-הספר (עם קבוצת ילדים קשים) אך ללא ספק גם לילדי-הגן אפשר להתאים מטלות ולהגיע איתם להישגים.
כיצד נמנע אלימות, כיצד נבנה תקשורת, כיצד נעלה את הרמה החברתית של הילדים? וכיצד ומדוע נוצר המהפך – מקבוצה שכל האנרגיות שלה מופנות לשליטה באחר, לקבוצה שכל מה שחשוב לה ברגע זה הוא לשמוע ולהשמיע. הנושא בו דנה הקבוצה הופך למוקד, הוא מעניין ומרתק. המסר הוא: "כדאי לי לשמוע ולהשמיע את דעתי, אינני צריך לכפות את דעתי, אני לא שולט ולא נשלט. אני בוחר להתעניין ולעניין".
משימה קבוצתית
המורה יטיל משימה לימודית אחידה שתתבצע בקבוצות בכיתה. כדי למנוע מצב של חוסר שליטה של המורה תקבלנה כל הקבוצות משימה זהה שתעורר דינאמיקה של פעילות לקראת מטרה משותפת ואינטראקציה חברתית.
בשלב הראשון המורה צריך להפעיל את סמכותו. לאחר המשימה הראשונה, יעבור המורה לשלב הבא והוא התנהגות חברתית קשובה.
בפעילות זאת שלושה שלבים:
שלב א- אירגון הכיתה – התלמידים מחולקים לקבוצות, בכל קבוצה 4-6 תלמידים.
שלב ב- הצגת המשימה – המטרה – יצירת דינאמיקה של מאבק כוחות בקבוצה. המשימה: לבחור נושא משותף לעבודה, או לבחור שם לקבוצה, או כל נושא החשוב לילדים בשלב זה של חיי הכיתה והמחנך יודע עליו.
שלב ג- המורה עובר בין הקבוצות ומקשיב לנעשה:
מתקבלים ארבעה סוגי קבוצות:
1. קבוצה הנכנעת למנהיג התופס את עמדת הכוח.
2. קבוצה המתחלקת לשתיים ונוצר מאבק בין שני חלקי הקבוצה.
3. קבוצה המחליטה לערוך הצבעה (אלה מסיימים ראשונים את הפעילות).
4. קבוצה בה כל אחד נשאר בעמדתו הראשונית. אין אינטראקציה.
הערות והארות
לשלב א':
בשלב זה מתרחשת דינאמיקה פשוטה וראשונית, רמה 0 או 1, רמת תן וקח. אין כמעט קשר עין בין החברים.
בקבוצות "הכוחניות" קיים מנהיג סמכותי ולידו חברים תלותיים וותרנים. כמעט ולא נשמעת שיחה. כל אחד חוזר על אותה מילה מספר פעמים והמילה היא בעצם ההצעה הראשונית. אפשר לחוש את המצוקה בה נתונים הילדים, הם נראים עצובים, אין ביטויי שמחה או הנאה.
המורה צריך להיות מנהיג קשוב.
לשלב ב' – התערבות המנחה (מחנך/מורה):
1. המחנך מקשיב, ניגש לקבוצה ש"סיימה" את המשימה ראשונה ושואל:- מה החלטתם? תשובה: "X”.
2. "כיצד?"- "ערכנו הצבעה".
3. "האם כולם מסכימים?"- "כן".
4. לפנות לאחד התלמידים ולשאול:- "מה הייתה הצעתך הראשונה?"
5. להקשיב לתשובה.
6. להקשיב לכל אחד מחברי הקבוצה ולשאול כל חבר בקבוצה מה הייתה הצעתו של חבר אחר בקבוצה. זה השלב בו המורה מסיט את מרכז העניין בקבוצה. כעת, מה שבאמת מעניין את הילדים הוא מה אמרכל חבר בקבוצה.
7. לבקש מהילדים שכל חבר בקבוצה יספר לחבריו מדוע בחר בהצעתו הראשונית ומדוע מצאה חן בעיניו. אחר-כך ינסה לשכנע את חבריו לקבוצה.
8. על כל חבר לנסות לשכנע את חבריו בקבוצה, להסביר להם מדוע הציע מה שהציע ומדוע הוא חושב שהצעתו טובה.
יש לחזור על תהליך ההתערבות (שלב ב') בקבוצת "המנהיג הסמכותי".- לשאול מה הייתה החלטתם.- לשאול כל אחד מה הייתה הצעתו הראשונית.- לשאול כל חבר בקבוצה מה הייתה הצעתו של חבר אחר. בשלב הזה התלמידים קשובים לאחר וחשים שגם האחרים בקבוצה יקשיבו להם.- המורה יציע לכל ילד בתורו, לנסות לנמק ולשכנע את חבריו בהצעתו הראשונית. יש לחזור על שלב ב', שאלות 1 עד 8, בכל הקבוצות (כדאי לעשות זאת לפי סדר קבלת ההחלטה בכל קבוצה).
בשלב זה אנו חשים במהפך שנוצר באווירה הכללית בכיתה: הבעת פני התלמידים משתנה לגמרי, הם מתחילים ליצור קשר עין, הם מקשיבים בעניין רב האחד לדברי רעהו, אינם מנסים לכפות את דעתם, משוחחים בצורה חופשית, שקטה ותרבותית. לא נכנסים זה לדברי זה. בשלב א' היה רעש בכיתה – בגלל הניסיון להתגבר זה על דברי זה. בשלב זה רק אחד מכל קבוצה דבר וחבריו לקבוצה מקשיבים. זאת אומרת, שישה ילדים בלבד מדברים בכיתה בו זמנית בנינוחות.
שלב ג' – ואחרון
1. המורה ניגש לכל אחת מהקבוצות ושואל:- "האם יש החלטה?"
– בקבוצה אחת דווקא "הביישן לשעבר" יצליח לשכנע את החברים והדעה שלו תיבחר פה אחד על-ידי חבריו לקבוצה.
– בקבוצה אחרת, לפעמים, לא תהיה החלטה.
– קבוצה אחרת תיכנס לתוך שיחה ערנית ופעילה. זה השלב בו נשמע שאוצר המילים שהילדים משוחחים בו הוא עשיר יותר.
2. לשאול שוב, באקראי, ילד – מה הייתה דעתו של ילד אחר בקבוצה, להקשיב. וכך בשאר הקבוצות. לא לכפות – לא לומר שעליהם לזכור את דברי החבר ולחזור עליהם. זה מוסיף אלמנט של לחץ וחשש מפני שגיאה וביקורת, זה עלול להסיט את הילד מן העיקר, הוא יהיה מרוכז בעצמו ובמה שעליו לומר במקום לבטא את מחשבותיו ולהקשיב בטבעיות לדברי חבריו לקבוצה.
3. המורה יתאר ויספר מה קרה בכל קבוצה, אילו קבוצות החליטו ומה החליטו. לבסוף ישבח המורה את הקבוצה שלא הצליחה להגיע להחלטה, ישבח את השיחה הערה ואת ההקשבה שנוצרה בקבוצה. בקבוצות שלא הגיעו להחלטה – אפשר להניח לעניין ולומר להם שאפשר לדחות את ההחלטה לזמן קרוב ואומנם כעבור יום מגיעה הקבוצה להחלטה בזמנה החופשי ומדווחת למחנך והמחנך מדווח לכיתה. דינאמיקה זו יוצרת אינטראקציה בין התלמידים ונותנת להם כלים ליצור קשר עם חברים בקבוצה. חברים מגלים חברים חדשים. הילדים נרגעים מעמדם החברתי מתייצב, אינם מרגישים מאוימים להיכנע, מנהיגים אינם מרגישים צורך להפעיל כוח.
במשך הזמן הכיתה מתגבשת חברתית יוזמת פעולות אחרי הלימודים, ללא כל גורם סמכותי. בחצר, במשחק החופשי בבית-הספר, נראה קבוצות ילדים משוחחות ויוצרות משחקי חברה, ללא אלימות או מאבקי כוח.
רמת הלימודים והקשב בכיתה עולים.
ילדים שקטים מעזים להשמיע את קולם, להצביע.
כדי לשמור על הישגים אלה ולפתחם, יש להמשיך בפעילויות בקבוצה ולהתמקד במשימות לימוד ויצירה.
לשואלים: מדוע הם הצליחו לבטא את עצמם לאחר התרגילים בקבוצה ולאחר שהמנחה ביטא אמון בילד ה"לא…"
אני עונה: מכיוון שנוצר אמון חיצוני ופנימי ביכולת התלמידים.
ובבחינת נבואה המגשימה את עצמה, חיובית ככל שתהיה, יש לצפות שהתלמידים תמיד יגשימו את ציפיותינו.
מניעת אלימות–בתוך: הד הגן, רבעון לחינוך בגיל הרך, הסתדרות המורים בישראל, המחלקה לגננות,2004
