תוכן
בתקופת הלימודים בבית-הספר היסודי, במעבר לחטיבת הביניים ובתקופת הלימודים בה התלמידים מפתחים מערכת של יכולות, המאפשרת להם להסתגל בכל שלב ברמה טובה וגבוהה יותר לדרישות המסגרת החינוכית. פירוט היכולות המובא כאן, ממוין על-פי ממדי ההתפתחות במישורים השונים: הנפשי, החברתי, ההכרתי והפיזי-התנהגותי. מטרתו לאפשר למורה לאתר באילו תחומים בתפקוד של התלמידים במערכת הבעיות מתעוררות, ולדעת היכן למקד את המאמצים כדי לעזור לתלמידים לשפר את התנהגותם. ארבעת המישורים של תפקוד בבית-הספר כדי שתלמידים יוכלו לתפקד היטב במערכת הבית-ספרית, עליהם להגיע לרמת תפקוד משביעת רצון בארבעת המישורים האלה:
1. המישור הנפשי – שליטה ברגשות, יכולת ויסות של ביטוי הרגשות ושל משך הזמן שלו; יכולת להתמודד עם תסכול, עם עמימות, עם מצבי קונפליקט, עם פחדים וגם חרדות.
2. המישור החברתי – היכולות: לתקשר עם בני הגיל ועם מבוגרים, לוותר, להתחלק ולשתף פעולה בקבוצה
3. המישור הקוגניטיבי – יכולות חשיבה מספקות: תפיסה, זכירה, הבנת חוקים וכללים, פתרון בעיות ויכולת ביטוי; תפיסה מוסרית ותפיסה חברתית מספקת (היכולת להבין את החוקים החברתיים ואת חוקי המוסר).
4. המישור הפיזי-התנהגותי – שליטה ויכולת ויסות של התנועתיות; קואורדינציות ושיווי משקל התואמים את הדרישות; הרגלים מספקים של סדר ושל ניקיון מנגנונים ישימים לאיתור הבעיות ולטיפול בהן קיימים כמה מנגנונים או גורמים התפתחותיים. הם מובאים כאן, משום שהמורים יכולים להשתמש בהם לאיתור הבעיות ולטיפול בהן. המנגנונים הם:
1. מנגנון דחיית סיפוקים
2. לקראת עצמאות ומיקוד שליטה פנימי
3. התפתחות השיפוט המוסרי: במקביל לצמיחת העצמאות, לנכונות לקבל אחריות וליכולת לדחות סיפוקים, אשר התפתחותם חשובה להסתגלות למשמעת בבית-הספר, גם החשיבה המוסרית והשיפוט המוסרי מתפתחים. לורנס קוהלברג חקר את התפתחות השיפוט המוסרי (בהשראת שלבי התפתחות החשיבה של ז'אן פיאז'ה), והוא מבחין בשלוש רמות בסיסי ות של התפתחות מוסרית. בכל רמה שני תתי-שלבים. התפתחות זאת מתחילה אצל הילדים הרכים במחשבה על צדק. רמה זאת היא פרימיטיבית, בלתי מובחנת, אגוצנטרית ותלויה בעדות המידית של החושים. התפתחות החשיבה המוסרית הולכת ונעשית מתוחכמת יותר ומתחשבת במעגלים חברתיים רחבים יותר, עד שהיא עשויה להגיע לכלל תודעה של ערכים אוניברסליים. לעתים המורים אינם מודעים לכך שטיעונים
מוסריים אינם מובנים לחלק מן התלמידים, וזאת משום שהשיפוט המוסרי של תלמידים אלה מבוסס על גורמים ראשוניים יותר משל המורים.
שלושת שלבי ההתפתחות המוסרית:
1. השלב הטרום-מוסכמתי (גילים: 4-10 לערך) א. אוריינטציה של הימנעות מעונש, שיפוט על-פי התוצאה – המניע העיקרי לשמירת החוק
הוא הרצון להימנע מעונש ולהגיע לסיפוק. ב. אוריינטציה יחסית אינסטרומנטלית – "שמור לי ואשמור לך" – התנהגות מוסרית נכונה בשלב
זה מבוססת על מה שמספק או אינו מספק את צורכי היחיד.
2. השלב המוסכמתי א. אוריינטציה של התאמה בין-אישית – "ילד טוב, ילדה טובה" – בשלב זה הילד/ה מבקש/ת אישור מן הסביבה
החברתית להתנהגות המוסרית. ב. שלב החוק והסדר – הציות נעשה מתוך חשש מידו של החוק.
3. השלב הפוסט-מוסכמתי (גילים: 15 ומעלה) שלב זה דורש חשיבה מופשטת ברמה מעל לממוצע.
א. אוריינטציה של חוזה חברתי –
המתבגרים מאמינים כי החיים בחברה כרוכים בחוזה, המאפשר מסגרת של קשרים הדדיים יעילים, אך לעתים חוקי החוזה אינם תואמים מצבים מסוימים, ויש לשפוט לפנים משורת הדין.
ב. אוריינטציה של עקרונות אוניברסליים –
השיפוט נעשה על-פי עקרונות מוסריים על-זמניים, אוניברסליים, עקרונות שמקורם בחשיבה פילוסופית כוללנית. השלכות לתחום המשמעת בכיתה.
* רצוי שלמורים תהיה רגישות לשלבי ההתפתחות של רוב התלמידים. כאשר בעיות מוסריות עולות בכיתה, אם דרך נושאי הלימוד ואם בתחום החברתי-משמעתי, אפשר לעודד ילדים בעלי תפיסה מוסרית מפותחת יותר להעלות את נימוקיהם ולפקוח עיני אחרים בכיתה.
* התמודדות עם דילמות מוסריות היא התשתית לפיתוח התפיסה המוסרית ולקידומה. עיסוק נבון בדילמות מוסריות עשוי לסייע לפיתוח חשיבה ערכית, אשר היא התשתית לבניית משמעת (ראו בתוך הפעלות בכיתה: תמיכה ראויה, דיווח או הלשנה, לא על הצדק לבדו ועוד).
