שלום רב לבעלת המשפחתון

בעיית הנשיכות היא בעיה כואבת מאוד, נפשית ופיזית. עוד יותר כואב שזה נהפך לריטואל, וטוב שאת פונה לקבלת עצה. העובדה שהילדים לובשים בגדי חורף אינה רלוונטית, ובוודאי אינה מעלה חיוך, כי הבעיה היא כמובן הנורמה של ההתנהגות הפסולה, שמתקבעת אצל הילדים.

בעיות ההתנהגות שאת מציינת, נשיכות וגם מכות ודחיפות, הן התנהגויות שאין לקבל אותן בשום פנים ואופן, בשום מסגרת חינוכית. הן חייבות להיפסק, ומיד. זו הבעיה העיקרית והמרכזית שאת צריכה לטפל בה,  "כאילו" לא קיימות עכשיו שום בעיות אחרות במשפחתון. לכן מובן גם שאי אפשר להיות "די עקבית". חובה עלייך להיות עקבית 100%בטיפול. זו חובתך, ואחריותך, הן כלפי הנושכים ובוודאי כלפי הננשכים.

נשיכות נובעות, בדרך כלל, מהרצון של הילד לתקשר יחד עם חוסר יכולת לדבר. חוסר היכולת לדבר יכול לנבוע משלב התפתחותי מוקדם, מחוסר במלים, מתסכול או מבעיות אחרות. קורה שילד נושך כאשר הוא מאוד מתוסכל, אבל מה שאת מתארת זו תופעה שהפכה להיות נורמה וזה מסוכן מאוד. אסור שהנשיכות תהפוכנה לנורמה. נורמה מעידה על כך שהילדים מבינים שזה אפשרי, לגיטימי, מותר לנשוך והם יפעלו כך גם אחרי שהם ירכשו מיומנויות בשפה. כלומר גדלים כאן ילדים שמשיגים את רצונם באלימות, והכיוון השלילי ברור. העובדה שילד אחד התחיל גם להרביץ מעידה על הכיוון הזה, ואת רואה שהוא עושה זאת להנאתו, כלומר הוא בכלל לא מבין שזו אלימות. וזו אלימות!!! מבחינת הילד זה בסדר שהוא לא מבין. הוא עדיין צעיר מאוד. אבל חובתך כמחנכת לשקף לו את זה.

עלייך לנקוט עכשיו, במהירות, במספר דרכים:

1. תצפי בשני הילדים הללו, ונסי לבדוק מתי הם נושכים. שאלי את עצמך באיזה מצבים הם נוטים לנשוך ומנעי את היווצרות המצבים הללו עוד לפני הנשיכה.
2. כאשר אחד מהם מתכוון לנשוך גשי מיד והרחיקי אותו, במהירות ובתקיפות. אינך צריכה להגיד כלום. התנועה שלך צריכה להעביר את המסר. את יכולה להגיד, בשקט: "אני רואה שאתה רוצה משהו (משחק, חפץ) ואני אעזור לך". אל תתייחסי לנשיכה.
3. שימי לב שלא כתבתי לך להגיד: "אל תנשוך". מסתבר שהרבה פעמים ילדים כעוסים לא שומעים את ה"אל"! הם שומעים "תנשוך"! אז אל תגידי את זה.
4. אולי הוא ישתולל בידיים שלך, או יצרח, או אפילו ינסה לנשוך אותך. אל תתרגשי אבל גם אל תאפשרי לו לעשות זאת. זכרי: את המבוגר האחראי. הוא תינוק. עוד לא בן שנתיים. את יותר נבונה, יותר שקולה ובוודאי גם יותר חזקה. לאחר ששניכם תירגעו את יכולה לומר משפט כמו: "אני לא מרשה לנשוך במשפחתון שלנו אבל אני אעזור לך לקחת את…". אם אי אפשר לתת לו את מה שהוא רצה, כי המשחק (אולי) בידיים של ילד אחר אז הסבירי לו זאת והציעי לו דברים אחרים. אל תשחררי אותו עד שאת רואה שהוא נרגע, אחרת הוא ייגש וינשוך. עדיף שתתעסקי איתו, הרגיעי אותו והפני את תשומת ליבו למשחק אחר, והניחי כרגע לילדים האחרים. הם רואים ומבינים שכאשר את מטפלת בו את בעצם שומרת עליהם.
5. הכי חשוב: למדי  את ה"נשכנים"  דרכים אחרות להשגת הרצונות שלהם. את יכולה לומר: "כשאתה רוצה משהו תבוא אלי ואני אעזור לך". או" אם מושכים לך חפץ מהידיים בוא מהר אלי ואני אחזיר לך אותו". את חייבת לבנות אצלם אמון ביכולת שלך לעזור להם. את הסמכות במשפחתון. לא הם.
6. קחי בחשבון שאת נכנסת לתהליך ארוך וקשה. זה לא ייגמר ב"בום". אין כאן שום "אקמולי" שמוריד במהירות את החום. יש כאן הרגל רע שצריך להכחיד ובמקביל צריך לבנות התנהגות בריאה ובונה. אלו תהליכים ארוכים, שדורשים הרבה עבודה. עבודת חשיבה ועבודה חינוכית. וזה ייקח זמן. ולפעמים יש נפילות בדרך. אין דבר. אל תתייאשי. זכרי שכאשר התהליך יצליח – הילדים ואת, והחברה כולה, תרוויחו בגדול.

בנוסף לכל מה שכתבתי, אני מציעה לך לעיין בשני האתרים הבאים:
https://ha-lool.co.il/magazine/Article.asp?id=197
https://www.gilrach.co.il/article.asp?id=490
תראי שהבעיה נפוצה ושיש דרכים לטפל בה.

כל טוב ובהצלחה
ד"ר עידית ליוש