ד"ר דליה אלוני משיבה על שאלה של מורה באשר להתמודדות עם כיתת אתגר בבית ספרה.
שלום,
כאשר אני מעבירה שיעור בכישורי חיים לתלמידי כיתת האתגר, אני נתקלת בקיטורים רבים על שעת השיעור המאוחרת, על כך שמורים אחרים אינם מכבדים אותם, שאיש לא מתייחס אליהם וכו'. אני מנסה לשקף להם שכבוד נרכש ושקשה להתייחס ברצינות וכבוד למי מהם שיושב עם רגליים על השולחן. הייתי רוצה לדעת אם ישנם סרטונים המתארים סיטואציות מגיל ההתבגרות שקשורים בהתנהלותם, ולשקף להם איך הדברים נראים ומה יוביל לשינוי יחס הסביבה אליהם.
תודה מקרב לב.
שלום,
אכן תלמידי אתגר הם תלמידים שמזמנים לנו אתגרים. מדברייך עולה שהתלמידים לא מרוצים משעות הלימוד הארוכות. במובן זה, הם כמו הרבה תלמידים אחרים, אשר היו שמחים לקצר את יום הלימודים או מעדיפים שיהיו יותר חופשים. אלא, שתלונתם העיקרית היא בעצם על היחס של המורים והאווירה בכיתה. כמובן שהתהליכים הם תמיד מקבילים; מה שהתלמידים מרגישים גם המורים מרגישים, שאין כבוד הדדי. אולם, האחריות לשינוי היא על שני הצדדים. אנחנו יודעים שרוב תלמידי אתגר הם רב בעייתיים ומתמודדים עם קשיים רבים ומגוונים. הם לא תמיד ששים לבוא ללמוד, אבל אם הם מרגישים שייכות לבית הספר ואם עומד מולם מורה שהגיע ללב שלהם- הם יעשו את המאמץ וירגישו מחויבות גדולה. לכן, הייתי מציעה שבמקום שיחות ודיבורים תיאורטיים, יעשו פעולות קונקרטיות. מטרת הפעולות הן שיתוף פעולה של מורים ותלמידים והשגת מטרה משותפת; כך למשל, שמורה יארגן יום אחד ארוחת בוקר משותפת בכיתה, כאשר מחלקים את רשימת המצרכים בין התלמידים ועורכים שולחן יפה. או למשל, מורה אחר ירתום את התלמידים לפרויקט יזמות כמו למשל, למכור ממתקים בהפסקה ולחשוב יחד למה ישמש הכסף שירוויחו, או לחילופין, הייתי מאתגרת את התלמידים ומבקשת שהם יחשבו ויציעו פעילות מסוימת, שניתן לעשות למען הכיתה או בית הספר שלהם.
בהצלחה,
ד"ר דליה אלוני, פסיכולוגית חינוכית, מומחית במגזין "עשר פלוס", מומחית באבחון וטיפול בילדים ובני נוער.
