מורה יקרה,
למרות שלא מצוין גיל הבנות בגוף השאלה, אני מניחה שמדובר בסוף שנות היסודי (ה-ו) כיוון שבגיל זה למחנכת הכתה עדיין יש השפעה על התנהלות תלמידיה גם אחר הצהריים.
גילאים אלו נחשבים היום כתחילת גיל ההתבגרות והם מאופיינים בכך שקבוצת השווים הופכת להיות מאד משמעותית. הבנות בד"כ נכנסות לתהליך זה מוקדם יותר מהבנים ולכן ניתן לראות התפתחות של קבוצות בנות "מקובלות" ו"לא מקובלות" כבר בכתה ד, בנות שחשות דחיה חברתית ואפילו "חרם".
ולכן התופעה שאת מתארת מוכרת ורווחת מאד בגילאים אלו.
לשאלתך, מה ניתן לעשות. הייתי מחלקת את התשובה לשני חלקים: החלק המערכתי בתוך הכתה והחלק האישי/קבוצתי שיתנהל בקבוצת הבנות.
בחלק המערכתי– כיתתי יש לשוחח עם הילדים על קבלת האחר, שונות חברתית, עבודה בקבוצות על סיטואציות מחיי היומיום עם המחזה ואפילו משחקי תפקידים. ניתן לקרוא קריאה מונחית ולעבוד על תכנים מהספר המאוד מומלץ "זיזי וללי מגלות מהי חברות" של דר' נעמי אפל (העוסק בשונות, חברות אחרת, ראיית האחר ועוד). ניתן לעבוד על תוכנית מערכתית כיתתית "כולנו גיבורי אל" שעובדת ומתמקדת בהבנת האחר, פיתוח אמפתיה וחמלה.
בחלק האישי/קבוצתי ניתן לחלק את כל קבוצת הבנות, באופן אקראי, לקבוצות בנות 5-6 בנות. לעבוד איתן באופן פרטני על תחביבים, תחומי עניין, יצירת שותפות, העצמה רגשית, מטלות משותפות לעבודה בבית ועוד.
חשוב מאד לפתח בקבוצות הללו אמפתיה ואת יכולת ראיית האחר.
בקבוצות מעין אלו, כשהן מנוהלות ומובלות ברגישות וחמלה כלפי האחר, נוצרת אינטימיות גדולה וחיבור.
לאחר 3-4 מפגשים אפשר לערבב שוב את קבוצות הבנות וליצור מפגשים חדשים על בסיס רעיונות דומים.
בהתערבויות חברתיות אין "זבנג" וגמרנו. הן לוקחות זמן והתהליך לא קורה מהיום למחר, אבל, מניסיון רב, ניתן לראות את ניצני השינוי כבר לאחר כחודש.
לעיתים יכולות לעלות התנגדויות, בייחוד מצד הבנות המקובלות", אבל ניתן לפרק התנגדויות אלו בשיחה אישית ובהעצמה.
בהצלחה
דורית משלניק, פורטל עשר פלוס,
יועצת חינוכית ומטפלת בגישת ה CBT
www.eserplus.net
