תוכן
יכולת למידה, כישורים חברתיים, הצלחה בלימודים והתנהגות הולמת דורשים יכולת של ויסות עצמי. יכולת זו מתפתחת בחמש השנים הראשונות לחיים. מכאן שלמחנכות בגיל הרך תפקיד מרכזי בפיתוח יכולות לווסת מחשבות והתנהגות. ניתן לעשות זאת במסגרת הפעילות השגרתית בגן.
מה זה ויסות עצמי?
ויסות עצמי היא תהליך מורכב שמאפשר לילד להגיב לסביבה באופן מותאם לסיטואציה. מה שאומר שהוא צריך להעריך את מה שהוא רואה, שומע, מרגיש טועם ומריח ולהשוות אותו למה שהוא כבר יודע כדי לגבש את התגובה שלו. לדוגמא, ילד מתרגם לטיפה וקול מרגיע לאיתות שהוא יכול להירגע. כמו שהוא לומד מהמבוגר "תורות" במשחק וכו' סימנים שעוזרים לו לווסת את הרגשות והמתח שנוצר ממצבים בהם הוא צריך להמתין.
יכולת הויסות העצמי מורכבת מתחומים שונים המושפעים זה מזה. לדוגמא, היכולת לויסות רגשי אינה נפרדת מהיכולת הקוגניטיבית, כיון שילד שאינו יכול לווסת עצמו רגשית אינו פנוי ללמידה. הדבר נכון גם לגבי יכולות קוגניטיביות, למשל, שכילד לומד להחליף מחשבה של "אני לא טוב בזה" למחשבה " זה קשה אבל אני יכול לבצע אם אמשיך לנסות" .
יכולת הויסות העצמי היא כמו תרמוסטט שמודד את המצב כדי לשמור על חום אופטימאלי: היא מודדת את התנאים כדי לבחור את התגובה המתאימה לביצוע המשימה. לדוגמא, תשומת הלב הנדרשת מהילד כדי לצפות במחזה כלשהו שונה מזו שנדרשת ממנו כדי לשחק תופסת.
כשעומדת בפני ילדים מטלה קשה הם צריכים לגייס יותר תשומת לב לביצועה. ללמוד להתמיד כאשר המטלה קשה היא אחת המיומנויות החשובות בויסות עצמי בריא.
איך מתפתח הוויסות העצמי ?
וויסות עצמי מתחיל אפילו לפני הלידה. ניתן לראות תינוק ברחם שחשוף לרעש פתאומי, מוצץ אצבע כאמצעי להרגעה עצמית. היכולת לוויסות עצמי מתפתחת בהדרגתיות ולכן חשוב שהציפיות של המבוגר מהילד תהיינה מותאמות ליכולות של הילד. אי אפשר לצפות מילדים צעירים ליותר מכמה דקות של קשב. דרישה לקשב רב יותר תתסכל אותם ולא תעזור להם לרכוש יכולות של וויסות עצמי.
תהליך הוויסות מתרחש במעבר מוויסות משותף (מבוגר- ילד) לוויסות עצמי עצמאי.
זהו השלב שבו נוכל לומר שהילד הפנים את תהליך הוויסות העצמי.
עידוד הוויסות העצמי בגן הילדים
על מנת לעודד פיתוח מיומנויות של וויסות עצמי על המחנכים להשתמש בשלוש אסטרטגיות הוראה והן:
1.הדגמה – (Modeling ) בדוגמא המובאת במאמר מתארת המחברת תהליך בגן בו הגננת שואלת את הילדה במה היא משחקת, מבקשת ממנה להצטרף למשחק, אחר כך מזמינה ילדה נוספת למשחק, מעודדת אותה לבקש עזרה, הילדה השניה עוזרת, ומתפתח משחק משותף. הגננת בהתנהגותה זו הדגימה לילדה ששיחקה, איך מצטרפים למשחק, איך מבקשים עזרה, איך משתפים ונותנים עזרה, ואיך משחקים יחד. הילדה התבקשה להשתתף בשיחה, לתאר את מה שהיא עושה, להקשיב למה שמישהו אחר אומר, במקרה זה הגננת. וויסות רגשי דורש מהילד להיות פסיבי בחלק מהזמן כשהחבר משחק במשחק המשותף. מכל השיטות לעידוד וויסות עצמי, ההדגמה הוא החשובה מבניהם.
2.שימוש ברמזים ואיתותים- מחנכים יכולים לעזור לילד לווסת קשב ע"י הפניית תשומת הלב לתמונה, מילה או דפוס. הם יכולים ללטף בעדינות את גב הילד כאיתות שהוא יכול להירגע; הם יכולים לעודד באופן ישיר כמו להציע לילד לבקש עזרה מחבר. ילדים זקוקים לרמזים ואיתותים יותר ברורים , למשל "תביט אלי", "תביט לאן שאני מצביעה" או "אתה נראה כועס , אני תוהה אם אתה מתוסכל" , "בוא נרגע" וכו'
3.למתן את התמיכה של המבוגר בהדרגה – בהקניית יכולות וויסות עצמי יש חשיבות רבה ליכולת של המחנכת לזהות מתי היא צריכה לסגת ולאפשר לילד להמשיך לבד. כשילד מציג יכולת התמדה במטלות, משתמש בשפה כדי לערב אחרים או לבקש עזרה ומציג יכולות לפעילות עצמאית זה האות למחנכת לסגת. יחד עם זאת היא צריכה להיות ערנית ולהתערב בשעת הצורך. התזמון חשוב לא לעשות זאת מוקדם מדי כשהילד לא מוכן ולא מאוחר מידי כי זה מעכב אותו.
בכל גיל לימוד הוויסות העצמי מתרחש תוך כדי הפעילות היומיומית בנוכחות מבוגר עליו הילד סומך שהוא עצמו מווסת את מחשבותיו תשומת ליבו , רגשותיו , התנהגותו והמוטיבציה שלו.
הוראת הוויסות העצמי דורשת מחנכים בעלי יכולת וויסות עצמי חזקה, שכן הילדים לומדים וויסות עצמי ע"י צפייה במבוגר ובתגובותיו.
מסקנות
למחנכים תפקיד חשוב בהקניית יכולות לוויסות עצמי אצל הילדים ובניצול הזדמנויות בחיי היומיום למתן כלים:
– לזהות את השלב בו הילד נמצא מבחינת התפתחות הוויסות העצמי ולהתאים את הדוגמא האישית, הרמזים והאיתותים לשלב בו הילד נמצא.
– לחפש את ההזדמנויות בחיי הגן כדי לקדם את הוראת הוויסות העצמי.
– לסגת כשהם רואים שהילד פיתח מיומנות וויסות עצמי חדשה.
– לכוון את הפעילות של ילדים כדי להבטיח להם הצלחה.
כשמחנכים עושים זאת הם עוזרים לילדים להפוך לתלמידים פעילים, והדבר יסייע להם להצליח בלמידה בבית הספר ובחיים בכלל.
