רחל יקרה,
למט"ח יש תוכנית מובנית של עבודה עם ילדים דחויים, שנקראית 'אל תלעגו לי" ואני חושבת שאת יכולה להשתמש בה.

מה שחשוב שתדעי ותעבירי לילדים הוא את המסר, שדחיה חברית, כשהיא נעשית בצורה קיצונית ומעליבה היא אלימות לשמה , ולכן אסורה. מותר לילדים לחבב יותר או פחות ילדים אחרים- זה לגיטימי, אבל יש התנהגות מנומסת שכולנו מחויבים בה כלפי אחרים. כך למשל, לא לסרב לשבת ליד ילד, לא לקלל או להשפיל אותו, לשתף פעולה במשימות לימודיות וחברתיות בכתה.

האבחנה בין כך שילדים לא חייבים להיות חברים קרובים עם מישהו, אבל מחויבים לקוד התנהגות בסיסי של נימוס וכבוד- הוא בסיס כל תוכנית.

את כמורה יכולה ללמד את הילדים איך לשתף פעולה ולהיות נחמדים גם למי שלא אוהבים, זו מיומנות חשובה לחיים. אני משערת שהילדים הדחויים מייצגים את החולשה והבעיתיות שהילדים לקויי הלמידה לא רוצים לראות גם בעצמם. חשוב לעבוד איתם על קבלת השונה והקושי גם ביניהם, ולא רק מול 'הילדים הרגילים'. שלא יהיה מצב שהם מוציאים את התסכול והנחיתות שלהם על מי שחלש יותר מתוכם…זה תהליך שפוגע בכולם, בילד הדחוי וגם בדוחים.

אני חושבת שאם את תהיי ברורה במסר, הם ילמדו אותו, שיתרגלו אותו דרך התנהגות וגבולות, ובתוכנית של מט"ח יעברו גם חוויה רגשית הקשורה לתופעה.

בהצלחה,
חלי ברק שטיין