מאמר
קונפליקט: קריאה פוגענית של תלמיד
אורלי שולמן

מסדה סטודני, ראש המסלול לגיל הרך במכללת גורדון, יועצת חינוכית וגננת, מציעה להתייחס לאמירה הפוגענית בכובד ראש, תוך התייחסות לשלושת המעגלים: הילדה הדחויה, הילדה הפוגעת וקבוצת התלמידים שהייתה עדה לאירוע. "יש לשמור בראש ובראשונה על כבודה של הילדה הדחויה ולהעניק לה תחושת מוגנות. המורה צריכה להסביר לילדה הפוגעת שדבריה אינם מקובלים, ושעליה להמשיך לעבוד באותה קבוצה עם הילדה, למרות התנגדותה".

תוכן

חוסר תגובה והתעלמות מצד המורה יכולים להתפרש כהסכמה שלה עם הילדה הפוגעת, ובכך לפגוע בתחושת המוגנות של התלמידה הנפגעת ולאפשר לכיתה לראות בה מושא לעלבון. לכן, המורה חייבת להגיב בצורה עניינית ומתונה. "התלמידים ילמדו מכך שהמורה היא זו המציבה את הגבולות ושהיא מקור הסמכות הקובע מה מתרחש בכיתה", אומרת סטודני. ניסוח הדברים על ידי המורה צריך להיות כזה שהתלמידים יפנימו בעזרתו את הערך של קבלת האחר. סטודני ממליצה למורה לטפל באמירה בצורה מערכתית ובדרך השלכתית: "באירוע היו פוגע, נפגע וצופים מהצד, שעברו חוויה רגשית מאוד קשה. לכן חשוב לא לדבר על שהתרחש באופן ישיר, אלא לעשות שימוש בסיטואציה דומה, למשל, מתוך ספר. חשוב שהמורה יבטא את תחושותיו ואת רגשותיו של הילד הנפגע בפני הכיתה דרך אותה סיטואציה דומה, ובתוך כך ימחיש בפני הילדים את החוויה של הילדה שחוותה השפלה ולא הגיבה לאותה אמירה מעליבה". סטודני מציעה ליזום שיחה עם הילדה הדחויה, בה יוענקו לה חיזוקים חיובים ויוצגו בפני הכיתה נקודות חוזק באישיותה. כמו כן יש לקיים שיחה עם הילדה הפוגעת, שאפשר להניח שביטאה את מה שאחרים חשבו אך לא אמרו. יש להימנע מתגובה של כעס ונזיפה, של תוכחה והטפה, אלא לנסות לחבור אליה.  אפשר למשל לומר לה: "בוודאי שמת לב שחברתך לכיתה נפגעה מהאמירה שלך. בטח לא התכוונת לכך. בואי ננסה לסייע לתלמידה". כמו סטודני, גם הפסיכולוג בילי טינצקי, מטפל משפחתי מוסמך, מורה בכיר לפסיכולוגיה ומרצה במכללת אוהלו, מצדד בטיפול בקבוצה, בילדה הפוגעת ובילדה הנפגעת. טינצקי מציע לערב גם את הורי הילדה הנפגעת וליידע אותם על המתרחש בין כתלי בית הספר. לדעתו, שיתוף פעולה וגיבוי מצד ההורים יכול בהחלט לסייע לשיפור מעמדו של הילד הדחוי בכיתה. כל זאת, אם ברור בוודאות למורה שעירוב ההורים לא יגרור תגובה קשה כלפי הילד. גורם נוסף שראוי לערב הוא יועצת בית הספר. היועצת, בליווי המורה, צריכה לפעול להעלאת הדימוי העצמי של הילד ולנסות להקטין את  דחייתו החברתית. "המורה חייבת להיות בסיטואציה הזו גורם מתווך בין הילדה לבין שאר תלמידי הכיתה. קודם כל, עליה לגנות את האמירה. אני לא ממליץ להושיב את שתי התלמידות בכפייה יחדיו. לאור האמירה הפוגעת זה דבר שיעורר אנטגוניזם נוסף. המורה יכולה להעביר את התלמידה הפוגעת לקבוצה אחרת ולשמש כגורם מתווך ולשבת פיזית עם הילדה הדחויה, הפגועה, במטרה לנסות להחזיר לה את מעמדה בחברה", אומר טינצקי.

ביבליוגרפיה

לחצו להמשך קריאה
הקטן