אמא יקרה,

חלק מההתנהגויות שתיארת של המתבגר שלך אופייניות לגיל ההתבגרות : נראה כאילו המתבגר עושה דווקא (זורק על הרצפה את בגדיו, לא משתף, לא עוזר וכו), אך בעצם המתבגר בועט ומורד ומי שעומד שם מולו אלה הם הוריו. מאחר ואיני מכירה את מערכת היחסים שלך עם בנך…. ההתייחסות שלי היא כללית. וזאת מהסיבה שלתוך ההתנהגות נכנסים גם היחסים שרקמתם ביניכם כל השנים.
אמא, אני מציעה…בחרי את המלחמות, עם מתבגר לא כדאי לריב על כל דבר…מכל הדברים שמכעיסים אותך בהתנהגותו בחרי רק את מה שהוא בנפשך, למשל אם הבגדים על הרצפה מפריעים לך ועל זה את לא מוכנה לוותר, את פונה למתבגר שלך ואומרת: ילד שלי, הבגדים אמורים להגיע לסל הכביסה, ורק מה שמצוי בסל אני מכבסת, ומעתה עלייך להתנהג את מה שאמרת: WALK THE TALK- את מניחה את בגדיו בחדרו…ולא מכבסת…כשהוא שואל, למה בגדיו לא נקיים, את עונה בשקט (וממש ממש לא בכעס). לגבי יציאותיו בלילה, פה אין לכם את הפריבילגיה כהורים, רק לכעוס, במצבים אלו…אתם אומרים למתבגר: חשוב לנו לדעת לאן אתה יוצא ועם מי, אם תמשיך לא לשתף, אנחנו נמצא את הדרך לבדוק זאת, כי אנחנו ההורים שלך והתפקיד שלנו לדעת בכל רגע נתון איפה אתה ועם מי. אם המתבגר שלכם ממשיך להיות מסתורי לגבי מקומות הבילוי שלו, אתם , נכנסים לאוטו בלילה ומאתרים אותו, פוגשים אותו, "זה "מפדח" אותו בעיני חבריו, וסביר להניח שהוא יעדכן אתכם להבא…וגם יבין שהוא חשוב לכם. ההצעות שלי הן כלליות…מאחר והורה- מתבגר, בונים מערכת יחסים שמתעצמת בגיל ההתבגרות, הורה לא יזכה לשיתוף פעולה ממתבגר שלא התאמן בשיתוף פעולה בילדותו….שיתוף פעולה מקבלים, לא כופים. חלק ממאפייני גיל ההתבגרות הם הרצון לגבש זהות ועצמאות, וכל כפייה או דרישה לא הגיונית נחווית אצל המתבגר ככפייה ובזה הוא מורד. לכן היחסים בגיל ההתבגרות מתבססים יותר על השפעה ופחות על סמכות. מצד שני, המתבגר זקוק להוריו כמו ילד בן 3, התפקיד שלו הוא למרוד ושל ההורים להכיל את המרד, אך בשעת הצורך לנקוט עמדה ולהציב גבולות הגיוניים.
לסיכום, בחרי את המלחמות, נקטי עמדה בנושאים שהם בנפשך. בקשי שיתוף פעולה ואל תדרשי, והכי חשוב זכרי שהמרד חשוב להתפתחותו של המתבגר שלך ואת אמורה לאפשר לו את המרד ולהכילו.
אירית מנשה בכר, מומחית במגזין "עשר פלוס", בעלת M.A במנהל החינוך, מדריכת הורים פרטנית במודל קצר טווח, מרצה ומנחה בכירה (סופרווזרית).