תוכן
מהן סגולותיה של רוני – סגולות שפיתחה בעזרתה של אורית? הנה חמש סגולות שכדאי להדגיש:
רוני היא ילדה שמחה, אופטימית ומפויסת עם עצמה. יש לה יכולת לזהות את קשת רגשותיה, להבחין בין רגשות חיוביים ובין רגשות שליליים ולנהל אותם. את הרגשות החיוביים – שמחה, אופטימיות, פיוס ועוד – היא מחזקת.
רוני חושבת בכובד ראש, והיא מכירה את קשת חשיבותיה. היא מבחינה בין סוגי חשיבה שונים – חשיבה רגשית, חשיבה לוגית, חשיבה ביקורתית, חשיבה יצירתית – ויודעת להפעיל אותם בהקשרים נכונים.
רוני מודעת לעצמה כילדה לומדת. היותה לומדת הוא חלק חשוב בזהותה. היא יודעת מה היא אוהבת ללמוד ואיך היא אוהבת ללמוד. היא מכוונת את הלמידה שלה בעצמה ונהנית (כמעט) מכל רגע של למידה.
רוני אכפתית ודיאלוגית. היא מתבוננת בזולתה, יוצרת קשר עין ויוזמת שיחה. היא יודעת שהיא לומדת הכי הרבה והכי בכיף עם אנשים אחרים ומאנשים אחרים. היא יודעת איך לעורר שיחה עם אנשים, איך לפתח אותה ואיך ללמוד ממנה.
רוני בטוחה בעצמה. היא אינה תלויה במה שאומרים עליה. יש לה זהות ברורה – היא הרי יצרה ויוצרת אותה כל הזמן. היא יודעת מה היא רוצה ללמוד ולעשות, וכשהיא לא יודעת היא לא נבהלת, אלא מנסה לגלות ולהמציא דברים שהיא רוצה ללמוד ולעשות.
איך רוני רכשה, נכון יותר יצרה, את הסגולות האלה? במפגשים מתמשכים עם המחנכת אורית, עם מחנכים אחרים ועם תלמידים – הכול בבית ספר שיצירת מפגשים כאלה היא המטרה העיקרית שלו.
המפתח
המפתח של החינוך הוא יחסים בין מבוגר לילד. אורית, המחנכת של רוני, מתבוננת בה, מחייכת אליה ומקשיבה לה בכל מאודה. רוני יודעת שלאורית אכפת ממנה והיא מרגישה רצויה ובעלת ערך. לרוני יש אמון באורית, והאמון הזה אינו מתערער כאשר אורית מציבה לה גבולות או דורשת ממנה להתמודד עם אתגרים. רוני יודעת שאורית דורשת ממנה משום שהיא מעריכה אותה ובטוחה שהיא תוכל לעמוד בדרישות. אורית מכירה את חולשותיה של רוני, אך היא יודעת שרוני תתגבר עליהן. היא דורשת מרוני לצאת ממצבי חולשה, לגייס כוחות חדשים ולנסות שוב. רוני יודעת שאורית תהיה אתה ברגעים קשים כמו ברגעים הטובים.
גם הסביבה הפיזית מקשיבה לרוני. רוני תמיד יכולה למצוא בבית הספר פינה נוחה ללמידה מכל סוג, להתקרב לחברותיה וחבריה, להשתתף במה שהם עושים או להתרחק מהם כדי לשקוע בספר, במחשבות או בחלומות בהקיץ. אם לרוני יש פתאום שאלה פילוסופית – למשל למה אנשים עושים מעשים רעים – או סתם שאלה, היא יודעת שהילדים, כמו גם המבוגרים, יתייחסו לשאלתה ברצינות וינסו לענות עליה. אורית המחנכת תמיד מקדמת בעניין כל שאלה של רוני וכל רעיון חדש או יוזמה חדשה שלה. רוני מרגישה שבשיחות האלה עם אורית היא לומדת את הדברים החשובים ביותר ואת הדבר החשוב מכול – את עצמה.
למידה
רוני לומדת כל הזמן: בשיחה, בקריאה, במשחק, במחשב, עם חברים וכמובן עם אורית. אין בזה שום דבר יוצא דופן; למידה היא מצב טבעי של ילדים (וגם של מבוגרים אבל אצלם משהו השתבש). הלמידה של רוני היא רב־ממדית – גופנית, רגשית ושכלית. הלמידה של רוני גם מודעת. היא מודעת כי אורית מדברת אתה הרבה על למידה בכלל ועל הלמידה שלה בפרט – על מה שמייחד את הלמידה של רוני ואיך אפשר להעשיר ולייעל אותה.
אורית אומרת לרוני שלכל הדיבורים שלהן על למידה יש מטרה אחת עיקרית – לאפשר לרוני להיות לומדת עצמאית, ילדה שמכוונת את הלמידה שלה ולוקחת אותה למחוזות חדשים. רוני אומרת לאורית שבשלב הזה היא מעדיפה ללמוד אתה, עם אורית, ושרק אחר כך היא תלמד לבד, כמו הילדים בכיתה ו'. אורית אומרת שזה לא סותר – אנשים לומדים הכי טוב כאשר הם לומדים עם אחרים ולבד. מה שחשוב, היא אומרת לרוני, זה שאנשים יבחרו בעצמם איך ומה ללמוד, כי רק הם יודעים איך ומה הם רוצים ללמוד. אורית מוסיפה, אף שנדמה לה שרוני כבר עסוקה בדבר אחר, שללמידה יש טבע משונה שכזה: הלומד הוא שחייב לעשות אותה; אי אפשר לכפות אותה מבחוץ.
רוני אוהבת לדבר עם אורית על הלמידה שלה. לבדוק איך היא קשורה לרגשות, איך היא מתנהלת עם אנשים אחרים ואיך היא מגיבה על קשיים. תוך כדי למידת הלמידה רוני לומדת על עצמה, על כל מיני כישורים ותכונות שיש לה ושהייתה רוצה שיהיו לה.
הדיבורים על למידה מתעוררים בשיעורים – כאשר אורית עוזרת לרוני במטלות של בית הספר – וגם בהפסקות. כשרוני מתקשה, למשל, בפתרון תרגיל בחשבון או בניתוח משפט, אורית מדברת אתה על חרדות, תסכולים ועוד רגשות לא נעימים שמופיעים מדי פעם בתהליך הלמידה. שתיהן חוקרות את הרגשות האלה, והחקירה הזאת מרגיעה את הרגשות וממציאה דרכים להתגבר עליהם. רוני זוכרת שאורית אמרה לה כבר בפגישה הראשונה ביניהן שהיא תלמד יחד אתה ותנסה לעזור לה למצוא את צורת הלמידה שמתאימה לה. היא אמרה שחשוב שרוני תשמח בלמידה גם אם פה ושם יהיו קטעים קשים. רוני זוכרת שהאמירה הזאת הרגיעה אותה ועוד יותר הרגיע אותה מראה הילדים שפגשה בבית הספר – כולם היו שקועים בלמידה של משהו ונראו במצב רוח טוב. הם קיבלו אותה ואת שאר הילדים החדשים במאור פנים.
רוני זוכרת שאורית קיימה עם הילדים החדשים פגישת היכרות והציגה להם את תכנית הלימודים. היא אמרה שהם – הילדים החדשים והיא – ייפגשו כל יום לשלוש שעות למידה. הדגש יהיה על רכישת מיומנויות קריאה וכתיבה ועל היכרות של כל ילד עם צורת הלמידה שלו. אחר כך היא אמרה משהו לכל ילד ולהורים שליוו אותו. לרוני היא אמרה: "לאט־לאט נגלה ביחד את רוני, אבל בכל פעם שרוני תתגלה היא גם תתחמק, כי אין רוני אחת אלא רוני שמשתנה ומתפתחת כל הזמן". רוני לא ממש הבינה (מה פירוש "אין רוני אחת"?), אבל אבא ואימא חייכו מרוצים.
כל יום נפתח בפגישת בוקר טוב עם אורית. בכיתה א', אחרי אמירת בוקר טוב לבבית, לימדה אורית קריאה וכתיבה ועוד כמה דברים, וביקשה מכל ילד לשים לב לצורת הלמידה שלו. בכיתה ג', שבה רוב הילדים כבר למדו לכתוב, היא נתנה לכל ילד מחברת מיוחדת שעליה היה כתוב "הלמידה שלי: תעודת זהות". הילדים, שכבר היו מיודדים עם הלמידה שלהם, תיארו אותה בכל מיני מצבים ובכל מיני צורות. לחובבי הציור הייתה מחברת מלאה בציורים, לילדים אוהבי כתיבה הייתה מחברת מלאה בחיבורים, והיו גם ילדים שהעלו את מחברת הלמידה שלהם למחשב או לאייפון וצירפו תמונות שצילמו או הורידו מהרשת.
רוני זוכרת שאורית הדגישה כל הזמן את השונוּת בין התלמידים – בצורת הלמידה, בתחומי העניין, באופי. היא אמרה שאי אפשר ואסור להשוות בין הילדים ושאפשר להשוות רק כל ילד לעצמו ולדרוש ממנו לעשות את מה שהוא יכול וצריך לעשות. בכיתה א' היא ניהלה דיונים כיתתיים ופרטיים על מאפייני הלמידה, על הקשיים ועל הכישרונות של כל ילד. בסוף כיתה א' היא עזרה לכל ילד למלא טופס עם מאפיינים של "הלמידה שלי".
בכיתה ו' היה בבית הספר יום מיוחד שנקרא "איזה לומד אני?". כל ילד סיפר על דרכי הלמידה שלו, על תחומי העניין שלו ועל הקשיים שמפריעים לו. הילדים הכירו לא רק את הלמידה שלהם אלא גם את עצמם, כי למידה היא פעילות של כל האישיות.
כל האישיות
לקראת סוף כיתה ו', אחרי שש שנים של למידה בכלל ולמידה על למידה בפרט, השתתפה רוני בערב הסברה להורי הילדים החדשים. אורית הרצתה, ורוני השלימה. אורית אמרה: "המטרה שלנו היא לפתח את כל האישיות של כל תלמיד ותלמידה שבאים אלינו ולהניח יסודות להתפתחות נוספת. אנחנו רוצים שהילדים יעברו לחטיבת הביניים ויצאו לעולם עם זהות עצמית בטוחה ועם מודעות עצמית מפותחת; שיכירו את דפוסי הלמידה שלהם, את תחומי העניין שלהם, את כוחותיהם ואת חולשותיהם. אנחנו עושים זאת באמצעות אין־ספור שעות דיאלוגיות שבהן אנחנו מדברים עם הילדים ומעודדים אותם לדבר ביניהם".
באותו ערב שאלו ההורים והילדים החדשים את אורית ואת רוני כל מיני שאלות. על שאלה בעניין הלמידה רוני השיבה: "זה מאוד חשוב לדעת מי אני ומה אני אוהבת ומסוגלת לעשות. אני זוכרת שבהתחלה כששאלו אותי מה אני רוצה ללמוד, הייתי אומרת על דברים מסוימים שאני לא אוהבת אותם, אבל האמת היא שפחדתי לנסות ולהיכשל. היום אני יודעת טוב יותר מה יהיה לי קל ומה יהיה לי קשה, וגם אם יהיה לי קשה ואני אכשל, אני יודעת שזה לא נורא, כי לכל אחד יש קשיים ומכישלונות לומדים. עוד דבר שעוזר לי מאוד הוא שאני יודעת שכל דבר אפשר ללמוד בדרכים שונות ושעל כל דבר אפשר לחשוב בדרכים שונות. וגם שללמוד ולחשוב עם אנשים אחרים – בבית הספר שלנו קוראים לזה למידה דיאלוגית וחשיבה דיאלוגית – זה הרבה יותר טוב".
כשנשאלה איזה נושא היא הכי אוהבת ללמוד, השיבה: "אני אוהבת ללמוד הרבה מאוד דברים, אבל הכי אני אוהבת את שיעורי הטבע. אנחנו יוצאים עם הילה, המורה לטבע, לטיולים קצרים כדי להתבונן בכל מיני תופעות ולשאול שאלות. בשיעור האחרון, למשל, חקרנו את השתנות ההרכב של החול ואת ההשפעה שיש לזה על המין של צבי הים שבוקעים שם. זה היה מגניב. גם הילה לא מפסיקה לשאול אותנו על הלמידה שלנו…".
אימא אחת מודאגת ביקשה מרוני לספר על יום למידה בכיתה ו'. היא סיפרה: "בכיתה ו' אנחנו בעיקר לומדים באופן עצמאי ומתאספים מדי פעם כדי לדון עם אורית במה שאנחנו לומדים. למידה עצמאית התחילה בקטן בכיתה א' והתגברה משנה לשנה. אנחנו לומדים הרבה מספרים, מהאינטרנט ומשיחות עם אורית ועם מורים אחרים. רק לעתים רחוקות המורים עומדים ליד הלוח ומסבירים לכולם". אורית הוסיפה: "בעבר הייתי 'עובדת הוראה' אבל כאן נפטרתי מהתואר הזה. אני לא עובדת יותר בהוראה אלא בלמידה – יחד עם הילדים. רוב הזמן אני משוחחת עם הילדים ומלווה אותם במה שהם עושים. מכיתה לכיתה אני נעשית מיותרת יותר כי התלמידים הופכים ללומדים עצמאים. אז איך אקרא לעצמי…? 'מלוות למידה', כן אני מלוות למידה, תומכת בלמידה של הילדים ומאתגרת אותה. ואני מה זה נהנית".
אבא אחד שאל: "עם כל הכבוד, איך אתם מעריכים את הילדים?". אורית ענתה: "אצלנו ההערכה זה לא 'אישיו' גדול – אין אצלנו בחינות וציונים שכולם נערכים לקראתם. אנחנו מעריכים תוך כדי השיחות עם הילד. בשיחות אנחנו מאותתים לילד אם הוא בדרך הנכונה, אם הוא ממצה את כישוריו או מבזבז אותם. עם הזמן הילד מפנים את אמות המידה שלנו ומעריך את עצמו. אתה שואל על תעודה? אז אין לנו. היא מיותרת – גם בעיני התלמידים, ואחרי קצת זמן גם בעיני ההורים. הרי אי אפשר לבחון על התפתחות של כל האישיות ולתת לה ציון".
האב לא נרגע, ורוני ניסתה: "אף אחד כאן לא מתבטל בגלל שאין תעודות. אנחנו לא צריכים תעודות כדי שנלמד. אנחנו לומדים כי אנחנו אוהבים ללמוד. אנחנו אוהבים ללמוד כי אנחנו לומדים את מה שאנחנו אוהבים. אם אתה אוהב ללמוד ויודע ללמוד, אז בשביל מה אתה צריך תעודה?".
האב לא לגמרי השתכנע, אבל התפעל מכושר השכנוע של רוני. הוא שאל: "איך את יודעת לדבר כל כך טוב?", ורוני אמרה: "כאן כל התלמידים מדברים טוב כי בכל השיעורים כמעט הם גם מלמדים. הם מורים כבר בכיתה א' ומתרגלים דיבור רהוט ומובן". אימא אחת אמרה בהתרגשות: "הייתי רוצה ללמד כאן… איך עושים את זה?". אורית הסבירה: "יש לנו דרך משלנו להכשיר מורים, נכון יותר מלווי למידה. עיקר ההכשרה שלנו הוא הצטרפות של שנתיים לפחות למורים מנוסים".
"צריך כישורים מיוחדים?", שאלה אם אחרת, ורוני השיבה: "כן, צריך לדעת כיצד לשוחח עם ילדים, כיצד ליצור קשר משמעותי אתם. אצלנו עיקר העבודה הוא הקשבה. יש מבוגרים שיודעים רק להקשיב לעצמם ורוצים שכולם יקשיבו להם. מבוגרים כאלה לא מתאימים לנו. אנחנו מחפשים – וזה לא פשוט למצוא – מבוגרים שרוצים לעזור לילדים לצמוח בכוחות עצמם".
סיכום
רוני היא דמות הבוגרת הרצויה של מערכת החינוך שלי. מה יש לרוני? יש לה ידע, יש לה מיומנויות (אולי אפילו "מיומנויות המאה העשרים ואחת"), אבל לא זה העיקר; לרוני יש אישיות – אישיות בוגרת, מאוזנת, ייחודית, אישיות שיש רק לרוני. על אישיות ייחודית אי אפשר לדבר בהכללות. אבל אם צריך לדבר בהכללות הרי שמה שמאפיין את רוני יותר מכל דבר הוא מודעות עצמית וביטחון עצמי – רוני יודעת מי היא ומי היא רוצה ויכולה להיות. רוני מוצאת את עצמה וממציאה את עצמה כל הזמן בהתאם לגרעין אישיותי־זהותי שהיא לומדת ומפתחת. החיים שלה מעניינים מאוד וגם שמחים – עד כמה שבני אדם יכולים ורשאים לשמוח בעולמנו.
