מאמר
שאלות חינוכיות חדשות נוכח פני הפייסבוק
הרב יונה גודמן

בחודשים האחרונים פנו אליי ראשי ישיבות ואולפנות שונים, וכן מחנכים רבים, וביקשו לטכס עצה בדבר ההתמודדות החינוכית הראויה עם דילמות חינוכיות חדשות שהתעוררו סביב פייסבוק. בכל דור ניצבת דרכנו הערכית נוכח אתגרי חינוך חדשים, ונוכח שאלות חינוכיות חדשות. עוד לפני לימוד ה'תשובות' ובירור דרכי ההתמודדות, יש ערך בהתבוננות במנעד השאלות, אשר הכרתן עשויה לסייע לכולנו להבין את המאפיינים הייחודיים של אתגרי תרבות חדשים. לאורן נוכל, בע"ה, לגבש דרכי התמודדות שקולות ובונות. לפנינו מעט מזער משפע השאלות החינוכיות הקשורות לפייסבוק, עמן מתמודדים מחנכים בימים אלו. נקדים ונאמר כי אין אנו רואים במחשב אויב, וכי עיקר העשייה החינוכית שלנו אינו מתמקד בהתמודדות עם טכנולוגיה זו או אחרת, אך בירור מדיניותנו נעשה גם דרך אופי ההתמודדויות עם ההשלכות החינוכיות של העולם המקוון, ופייסבוק מהווה דוגמה טובה לאתגרים חדשים המתדפקים על דלתותינו. זאת ועוד, השאלות מוצגות בהקשר לפייסבוק, אך כמעט כולן נכונות וחיוניות גם בזירה של אפליקציית הווטסאפ.

תוכן

שאלות הנוגעות למדיניות חינוכית ביחס לפייסבוק
1. לפני השיעור סיפרה לי תלמידה שהכיתה נסערת, כיוון שאחת הבנות כתבה בעמוד הפייסבוק שלה דברי השמצה קשים ביותר על תלמידה אחרת, הנחשבת מקובלת ואהודה. כל הכיתה מחוברת לפייסבוק, כולן קראו את דברי ההשמצה, והחגיגה בעיצומה. מפלס הסערה הוא כה גבוה, עד שקשה להאמין שאוכל ללמד כרגיל. התלמידות מחכות. מה ומתי לעשות?

2. התלמידות שלי חיות בתוך פייסבוק. כל אחת 'מבלה' שם כשלוש שעות ביום (בתקופת הלימודים!). הן בודקות עשר פעמים ביום מה התחדש שם. האם להצטרף אליהן כ'חברה' כדי להכיר את עולמן, וכדי שהן תדענה שגם אני 'מבקרת' במקומות שבהם הן נמצאות?

3. בשעת לילה מאוחרת התקשרה אלי אימא בוכייה. בנות מהכיתה פתחו 'קבוצה' בפייסבוק שכותרתה הייתה קריאה להחרים את בתה. מתוך מחזור של 118 בנות הצטרפו כבר לקבוצה (בתוך יממה) למעלה משבעים בנות. בבוקר קראתי לבת שפתחה את ה'קבוצה' כדי לשוחח אִתה. היא אמרה שהדבר נעשה בדף הפייסבוק הפרטי שלה בשעות הערב, וכי אין זה מעניינה של המורה. מה לעשות? עוד אוסיף, כי שוחחתי גם עם בנות אחרות, וחלקן אמרו שהן הצטרפו לקבוצה "סתם, כי כולן הצטרפו" ושהן בקושי מכירות את הבת המוחרמת.

4. תלמידה שלחה לי מסרון בהול. מסתבר כי בנים פתחו דף פייסבוק על שמה והעלו בו את תמונתה. מדף הפסייבוק 'שלה' הם שלחו מכתבים עם הצעות מאוד לא צנועות (ומפורטות!) למגוון בנים אחרים בשכונה (כביכול בשמה). היא בוכה, נסערת, ומפחדת שיחשבו שזה נכתב על ידה. מה תפקידי?

5. מחנכת שעובדת באולפנא שלנו התייעצה אִתי: יש בנות בכיתתה שלדעתה מציגות בתוך בית הספר חזות של רמה דתית גבוהה, אך בשעות הפנאי חיות בעולם תרבותי הרחוק מאוד מזה של בית הספר – הן בבילויי הפנאי שלהן, והן באופי הקשרים עם בנים. למחנכת נודע כי לבנות הללו יש דף פייסבוק פרטי שאינו חסום, וכל אחד יכול לעיין בו. היא שאלה לדעתי, האם כדאי להיכנס לדפי הפייסבוק של הבנות כדי להכיר את עולמן התרבותי הפרטי? הרי הן ממילא משאירות את הדפים שלהן 'פתוחים'? או שמא זה 'בילוש' פסול?

6. תלמידה שלי העלתה תמונות מאוד לא צנועות לדף הפייסבוק שלה. אין מדובר בתמונות של עצמה אלא של שחקנית כלשהי. בנות הכיתה מוגדרות כ'חברות' של התלמידה, וממילא נחשפות לתמונות. לשאלתי היא אמרה שהיא אוהבת "להיות מעצבנת" וכי זה עניינה הפרטי. מה לעשות

7. תלמידים במוסד בה אני מלמד צילמו בטלפון סלולרי מורָה ללא ידיעתה. את התמונה הם העלו לדף פייסבוק, תוך שהם מצמידים את תצלום הראש של המורָה לתמונה של דוגמנית בבגד ים. התמונה 'תויגה', וממשיכה 'להסתובב' בדפי הפייסבוק של תלמידי המוסד, ולהגיע לעיני עוד ועוד תלמידים ומורים (גברים). המורה נסערת ובוכה, ורוצה להתלונן במשטרה על 'הטרדה'. איך להגיב (איני יודע מי צילם ומי ביצע את הפוטומונטז')? הרי אין לי שליטה או יכולת אכיפה על מה שקורה במחשבים הפרטיים?

8. לאחר שארגנו ערב להורים שבו ניתנה הסברה רחבה על פייסבוק ועל תפקידם ההורי לגביו, נודע לנו כי לא מעט בנות מחזיקות שני דפי פייסבוק: אחד 'רשמי' שאותו הן מציגות להורים ושבו הן מאפשרות להורים להצטרף כחברים, והאחר 'אמתי' שבו הן מנהלות את חיי החברה האמתיים שלהן. האם לבקש מאחת המורות לעשות פעולה דומה, ולפתוח דף פייסבוק בשמה של אחת הבנות, כדי לאפשר לה 'להסתובב' ביניהן ברשת ולזהות סכנות רוחניות או פיזיות שהן, חלילה, חשופות להן?

9. תלמידיי אישרו אותי כ'חבר' בדפי הפייסבוק שלהם. אתמול ראיתי כי שניים מהם מתבטאים זה כלפי זה בידידות אך תוך שימוש בגסויות קשות. הערתי לאחד מהם על כך, והוא השיב כי זו שיחה פרטית בינו ובין חבריו, וכי היותי 'חבר' אינו מאפשר לי להיות גם צנזור של חייו הפרטיים. כיצד להגיב?

 שאלות הנוגעות לדרכי הסברה
מה כדאי להסביר לכיתה בכל אחד מהאירועים הבאים:

10. שאלון שהעברנו בכיתה, גילה כי ליותר מ-90% מתלמידי יש דף פייסבוק פעיל. נוכח התרבות הנלווית לכלי זה, אנו מתלבטים מה צריכה להיות המדיניות שלנו:
א. להילחם נגד התופעה, כמובן תוך הסברה והקשבה, אך לטעון באופן חד-משמעי שהכלי פסול וסותר את עולמנו הרוחני, ולדרוש את סגירתו?
ב. להציג להם את המורכבות ולא להביע דעה?
ג. להתעלם?
ד. להציע לחברי הצוות לפתוח דפי פייסבוק ולהצטרף?

11. תלמידה פנתה אליי בבכי. החברה הטובה ביותר שלה פנתה אליה בערב דרך פייסבוק, והודיעה לה שגם היא פתחה דף פייסבוק. תלמידתי התלהבה מהצטרפותה של חברתה הטובה, ומשך שעות שיתפה אותה בהתלבטויות אישיות מאוד שלה הנוגעות ליחסיה עם אמה, למעמדה החברתי ולמראה שלה בעיני הבנים. למחרת גילתה לתדהמתה שכל הכיתה וכל הבנים בסניף קראו על תחושותיה האישיות ביותר. התברר שזו לא הייתה החברה שלה, אלא בת מהכיתה השנייה שהתחזתה לחברה, 'עבדה' עליה בפייסבוק, ולאחר מכן הפיצה את כל תוכן דבריה בין חברי השכבה. כל זה קרה ביניהן בשעות הערב. האם יש לי תפקיד כמורה בתקרית הזו?

12. בנות הכיתה העלו לדפי הפייסבוק שלהן תמונות מהטיול השנתי, כולל תמונות מהלילה, עת כולן היו לבושות בפיג'מות. כשהערתי להן שדף הפייסבוק שלהן 'פתוח' ולא סגור רק לחברות, וכי כל בן יכול לראות את התמונות, הן הסתכלו עליי בפליאה. לדבריהן, זה דור חופשי, כולם תולים הכול באלבומי הפייסבוק, ומי שרוצה להסתכל זו הבעיה שלו.

13. בנות כיתתי הן בנות תורניות וחיות בחברה נפרדת, גם בתנועת הנוער. גיליתי כי לרובן יש 'חברים' רבים בפייסבוק (שהם בנים), אִתם הן משוחחות במשך שעות ומחליפות תמונות. לדבריהן, זו לא 'חברה מעורבת' כי הן רק מתכתבות 'סתם' במחשב, ולא באמת נמצאות אִתם.

14.  תלמידיי מתחרים, מבלי להודות בכך, בשאלה למי יש חברים רבים יותר בפייסבוק. ניסיתי לטעון בפניהם שאין זו חברות אמתית. לדבריהם זה סוג של חברות מבורכת, העוזרת להם לטפח קשרים עם מאות רבות (!) של חברים.

15.  תלמידיי חושפים לעיני העולם כולו דברים אישיים מאוד על עצמם דרך קיר הפייסבוק שלהם. הם לא רואים בעיה בשיתוף מאות חברים במורכבות יחסיהם עם ההורים, עם חבריהם ועם עצמם.
הרהורים חינוכיים
א. מה עושים?
ב. האם יש לנו הידע והכלים כדי לגבש עמדות חינוכיות בנושאים מתחדשים אלו?
ג. כיצד ראוי לאזן בין הרצון לרומם את הרוח ולעסוק בערכים גבוהים ובין הצורך להתמודד עם קשיים?

המאמר באדיבות : יונה גודמן, מנהל חינוכי, רשת ישיבות ואולפנות בני-עקיבא, וראש המכון לחינוך אמוני במכללת אורות ישראל.

לחצו להמשך קריאה
הקטן