שלום רב,
הפניה שלך מעידה על כך שמשהו מציק לילדה שלך. בדרך כלל התנהגות של שריטות ונשיכות מעידה על מצוקה רגשית ועל רצון להזעיק תשומת לב ועזרה. ברשותך אשאל אותך מספר שאלות שיעוררו חשיבה, ומשם אולי תעלה גם הדרך לסייע לבתך ולפתור את הבעיה.
1. האם ההתנהגות של השריטות התחילה בפתאומיות? או שזו התנהגות שנראתה גם לפני כן אצל בתך?
– אם מדובר בהתנהגות פתאומית, כדאי לחשוב האם קרה משהו בבית, או בגן, שהוציא את הילדה מהאיזון ודחף אותה להתנהגות התוקפנית. בבית זה יכול להיות היעדרות של אחד מבני המשפחה (מילואים, נסיעה לחו"ל), או לידה במשפחה, או שינוי בחדר, או שינוי המיטה, או מחלה. ויש עוד הרבה אפשרויות. בגן זה יכול להיות גננת מחליפה חדשה, או סייעת חדשה. זה יכול גם להיות שהחברה הטובה של בתך שיחקה עם מישהי אחרת, וזה פגע בה, ועורר בה רצון לפגוע. בדקי האם חל איזה שינוי שמשמעותי לבתך. קחי בחשבון שלעתים שינויים שנראים לנו פעוטי ערך – משמעותיים מאוד לילדים.
– אם זו התנהגות ממושכת, או כזו שקרתה כבר בעבר, כדאי לחשוב: מה קרה בעבר שעורר את ההתנהגות הזו? האם זה מה שקורה כעת? ומה עשיתם אז שפתר את הבעיה?
2. האם שאלת את בתך למה היא שרטה ונשכה?
בני 4 יודעים הרבה פעמים להסביר את הסיבה להתנהגותם. במקום שאת תתני לילדה הסבר (בלשונך "בלי הפסקה") איך להתנהג, נסי לאפשר לה, בסביבה נוחה ואמפתית, להגיד מה גרם לה לפעול כך. בשלב הזה רצוי לעשות זאת בלי כעס, בלי עונש ובלי הטפת מוסר. פשוט להקשיב לה ולשאול שאלות שיבהירו לך מה היא הרגישה. ההסבר של בתך בהחלט לא אומר שהיא צודקת, אבל אולי אם תבינו את המצוקה שלה – תוכלו לתת קודם כל מענה למצוקה, ואחרי זה להסביר לילדה למה דרך ההתנהגות שלה לא מתאימה ולא נכונה.
עצם ההקשבה שלך תאותת לבתך שהיא לא לבד. שיש לה עם מי לדבר. הדברים שתשוחחו עליהם יסיעו לך להבין מה מציק לה, ואולי יש בכוחך, או בכוח הגננת, לעזור לה. כך היא תראה שיש פתרון למצוקה שלה, והיא תהיה רגועה יותר. בשלב הבא המטרה של השיחה היא לעזור לבתך להבין שהיא לא "רעה" אבל שהיא התנהגה בצורה שגויה. נסי לשוחח אתה באמצעות שאלות שיבהירו לך מה בתך מבינה או לא מבינה, ולא באמצעות "הרצאה על הנושא". לאחר שתושג ההבנה הזו, ורק אחריה, תתאפשר שיחה על דרכי תגובה נכונות יותר. לא רק מה "לא לעשות" אלא גם מה כן אפשר לעשות כשמרגישים כועסים, נפגעים, או נעלבים.
3. מה הגננת עשתה בנושא מלבד להתקשר אליך?
בין שאר תפקידיה של הגננת נמצא גם התפקיד של שמירה על שלומם של הילדים שהיא מופקדת עליהם. ברור שאם ילד אחד פוגע בילד/ים אחר/ים – הגננת נזעקת להגן עליהם. אבל צריך להיות ברור לכולם שזה התפקיד שלה. את לא יכולה לקחת, או לקבל, אחריות על ההתנהגות של הבת שלך בגן. הגננת היא שאחראית על כל מה שקורה בגן. טוב שהגננת דווחה לך, והיא יכולה לבקש ממך לשוחח בבית על הנושא עם הילדה, אבל היא לא יכולה לצפות שרק את תטפלי בבעיה בבית. קשה גם לצפות שמה שדיברתם עליו את ובתך בבית – אכן יתבצע בגן.
לכן אני מציעה שתקבעי שיחה עם הגננת. שוחחי בנעימות, ולא בדרך של התקפה, ותבררי אתה אם היא יודעת למה בתך התנהגה כך. תבררי אתה גם איך היא מגיבה על ההתנהגות, מה היא אומרת לבתך ולילדים האחרים, מה היא עושה ולמה. בררי אתה מה הציפיות שלה ממך, כאמא, ואיך היא רואה את שיתוף הפעולה ביניכן. ואז הסבירי לה מה את מתכוונת לעשות. דרך של שיתוף ביניכן, ואולי יצירת עקביות של הטיפול שלה יחד עם הטיפול שלך, יביאו לתוצאה הרצויה.

בהצלחה רבה
ד"ר עידית ליוש