תוכן
האמפתיה עומדת בבסיסם של תהליכים רגשיים מיטיבים. היא מאפשרת להבין לעומק את עולמם של ילדים ומכאן גם את צרכיהם, את התנהגותם ואת דרכי תגובתם ומחדדת את היכולת האינטרוספקטיבית של המורה. במצבים בבית ספר שבהם מתרחשים כשלים אמפתיים, חלקם בלתי נמנעים, האמפתיה מאפשרת להבין את הכשל ומסייעת לתיקונו. הציפיה ממורה לגלות אמפתיה לתלמידיו מקובלת ונראית מובנת מאליה, ודומה שרבים היו מסכימים עם נאום המנהלת בפני צוות המורים שהובא בתחילת המאמר.
אם לא נתייחס לאמפתיה כמושג כוללני המתאר יחס אנושי, מבין ומתחשב ונעמיק במשמעותו, נמצא שמדובר בנכונותו של המורה להשעות את הסובייקטיביות שלו ובה בעת לשמור על זווית הראייה האובייקטיבית שלו, לתקן את ההבנה שלו בעקבות הקשבה לילד, להיות קשוב לרגשותיו בתהליך ולפעול, (או להימנע מפעולה) מתוך ההקשבה המורכבת הזאת. עליו לבחון אם התנהגויות תוקפניות וקשות של ילדים, גם כלפי המורה עצמו, נובעות מכשל אמפתי, להכיר בכך כשזה קורה ואף לגלות אמפתיה כלפי התנהגויות הנובעות מכשל זה, לעתים עליו להתנצל בפני הילד במגמה לתקן את הכשל ולהעמיק את הקשר שנפגע. אם יגיע המורה למסקנה שהצבת גבול או הטלת עונש הם הכרחיים, יהיה עליו להתבונן בצורה אמפתית בתוצאות העונש ובמוטיבציה שלו להציב גבול.
זו ציפייה תובענית ביותר וקשה ליישום במיוחד ממורים, שהתביעות מהם גם כך רבות ועצומות, וחלקן אף מנוגדות לעמדה אמפתית. לכן חובה עלינו להכיר קודם כל בקושי העצום שמוצב בפני אדם הנדרש לאמפתיה בכלל ובמקום מסובך ומורכב כמו בית ספר בפרט, ועוד מבלי שהוכשר לכך.
