תוכן

המאמר בוחן את המושג "אחר" במשמעות של "אחר שונה" בניגוד ל"אחר – מי שאינו אני" וזאת לאור מודל השילוב והמצע הרעיוני של ההלכה בחברה ובמערכת החינוך בישראל. בחלקו, מאמר זה בינו מאמר המגובה בניתוח של ספרות מחקרית.

לאור סקירת הספרות ניתן לקבוע כי במודל השילוב שבבסיסו רעיון הנורמליזציה, ההתייחסות ל"אחר השונה" כאדם שלם היא מצומצמת, ואילו המצע הרעיוני של ההכלה תואם את הראייה ההוליסטית והפלורליסטית הרואה ב"אחר השונה" את הייחודיות שבו ומעודד אותו לחיים שייתפסו כמשמעותיים אף בעיניו.

בשפה העברית למושג "אחר" יש שתי משמעויות שונות: "אחר" מי שאינו אני, ולפיכך כל בני האדם שאינם אני עצמי ייחשבו למישהו אחר בין אם הם מוכרים לי ובין אם לאו, בין אם הם בני משפחה, חברים, או אנשים החיים מעבר לים.

למושג "אחר" יש משמעות נוספת: בולט בזרותו או בשונותו מהמקובל בחברה. באנגלית ניתן להדגים זאת באופן פשוט יותר באמצעות ההפרדה בין  other המתקשר להגדרה הראשונה (מישהו אחר) ובין המושג different  המתקשר להגדרה השנייה (שונה, חריג, בעל צרכים מיוחדים). המאמר  שלפנינו עוסק בתפיסת "האחר השונה" בהקשר של שילוב והכלה בחינוך ובחברה בישראל. מושג זה מחליף במאמר זה את המושגים חריג, בעל צרכים מיוחדים ובעל מוגבלות המופיעים בספרות.

 אל המאמר המלא

ביבליוגרפיה

המאמר באדיבות הכותבת: ד"ר צפי טימור