תוכן
ברוח זו משקיע המשרד מאמצים רבים שניטור האקלים החברתי בבתי הספר. לשם כך פותחו שני כלים, הוותיק שבהם מכונה אח"מ (אקלים חינוכי מיטבי). זהו שאלון ממוחשב ובו 70 שאלות שמועבר מדי שנה בבתי ספר יסודיים ובחטיבות ביניים רבות. השאלון מאתר הן את הצרכים הבסיסיים של התלמידים (תחושת שייכות, תחושת ביטחון ותחושת ערך וכבוד) והן את ה"צרכים המיטביים", אותם תנאים שמאפשרים צמיחה והתפתחות (תחושת אוטונומיה, תחושת ביטוי אותנטי ותחושת מסוגלות). השאלון בוחן את הממדים האלה וכן מנטר את רמת האלימות בבית הספר. תשובות התלמידים מועברות למטה משרד החינוך שמעבד את הנתונים ושולח כעבור כמה שבועות (ולעתים חודשים) דוח מפורט למנהל בית הספר. הממצאים האלה מוצגים לצוות המורים וגם מסייעים לעתים ליועצת בית הספר לבנות תכניות התערבות. הכלי השני הוא המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית ספרית). אלה הם מבחנים הנערכים על ידי הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) ומועברים מדי שנתיים לתלמידי כיתות ב, ה ו-ח במדעים, בשפת אם (עברית או ערבית) וכן במתמטיקה ובאנגלית. נוסף על המבחנים החיצוניים, נערכים גם מבחנים פנימיים על ידי בית הספר. שאלוני המיצ"ב אוספים גם מידע מהמורים ומהתלמידים על אודות האקלים החברתי בבית הספר. כדאי לציין שמשרד החינוך מתנגד בעקשנות להפיץ את הממצאים ברבים, מחשש שהדבר ייצור אקלים תקשורתי שלילי כנגד בתי הספר ומנהליהם. למרות הכוונות הטובות וההשקעה העצומה, יש לשני הכלים האלה כמה חסרונות בולטים.
- השאלות בשאלון קבועות ואי אפשר לשנותן ולהתאימן לאיתור בעיות ספציפיות שמטרידות את המורים ואת התלמידים.
- שני הכלים צוברים מידע כמותי ואינם מאפשרים לאסוף מידע "רך" בעל אופי אישי.
- תהליך איסוף המידע ועיבודו מסורבל למדי ואורך כמה שבועות.
- המידע נמסר להנהלת בית הספר רק כעבור כמה חודשים. במציאות חברתית שבה יחסים נבנים ונהרסים במהירות, כשהמידע מגיע הוא כבר אינו מעודכן.
- התוצאות מוצגות באמצעות מדדים כלליים. קשה ללמוד מהם אילו בעיות מעסיקות את התלמידים. קשה עוד יותר לתרגם את המידע לתכניות התערבות.
- היעדר נורמות להשוואה. שאלון אח"מ אינו כולל מדדי השוואה (כגון ממוצע וסטיית תקן), בעוד שהמיצ"ב אמנם כולל נורמות (ממוצע ארצי) אבל משום שהוא נערך אחת לשנתיים לא ניתן להשוות בעזרתו את האקלים באותה כיתה.
- אף על פי שהמידע מבוסס על תשובות התלמידים, ממעטים לשתף אותם בהפקת המשמעות ובבניית תכניות התערבות. וכך, תהליך שנועד לשפר את היחסים ביניהם, מתוכנן ומופעל "מעל לראשם" על ידי היועצת וההנהלה.
כאשר נחוץ לאתר ולכבות במהירות סכסוכים חברתיים, שני הכלים המסורבלים והכבדים האלה (האח"מ והמיצ"ב) לא יועילו. נחוצה השקעה רבה ושוטפת של המחנך. אין תחליף לפקיחת עיניים ואוזניים, למדיניות של דלת פתוחה, להפגנת נוכחות, להתעניינות ולהצעת עזרה כשנחוץ. אציג שני כלים לאיסוף מידע והיוועצות עם התלמידים על אודות בעיות חברתיות ולימודיות.
"שיחת חתך"
גם שיחת חתך היא כלי מעולה להיכרות של הכיתה והיוועצות עם תלמידים על דילמות שהמחנך מבקש לפתור. את המושג שאלתי מנוהל שמתקיים בצבא כבר שנים רבות ולפיו המפקד מזמין קבוצת חיילים מייצגת (חתך) לשיחה תקופתית. ואכן, מדובר בשיחה שנערכת בקבוצה קטנה, בהנחיית המחנך, במתכונת של שלושה סבבים. כמו המדחום החברתי, זהו אמצעי פשוט וישיר המעודד אקלים של הידברות וחשיפת תכנים, שמחנכים על פי רוב אינם מגיעים אליהם. תלמידים אוהבים מאוד כשמזמינים אותם לשיחה ולהתייעצות ואפשר להפוך את השיחות האלה לפריט קבוע בארסנל הכלים של מחנך הכיתה שמופעל במהלך שנת הלימודים עם כל התלמידים.
אופן הביצוע: תחילה יציג המורה את כוונתו להיפגש עם קבוצות קטנות של ילדים מהכיתה ולשוחח על נושאים חברתיים, לימודיים או אחרים שמטרידים אותם. המורה ידגיש בפני הילדים שכל תלמיד יהיה שותף לפחות פעם אחת במפגש מסוג זה. הצעד הבא – בחירת המשתתפים. רצוי שהדגימה תהיה אקראית, הטרוגנית, כזו שלכל תלמיד יש סיכוי שווה להיכלל בקבוצה. עיקרון זה מסייע ליצור קבוצות חד פעמיות של תלמידים שאינם נמצאים בקשרי חברות. על המורה שעורך שיחות חתך לדאוג שכל התלמידים ישתתפו במפגשים מסוג זה, בפרט בגילאי בית הספר היסודי.
השיחה: לאחר בחירת התלמידים מתכנסים בחדר שקט. המחנך, מנחה המפגש, מציג את מהות המפגש: "הזמנתי אתכם כדי לשוחח עלינו. ישנם הרבה דברים שלא יוצא לנו לדבר עליהם במהלך הלימודים. הייתי רוצה שתהיה פה אווירה מתוחה ושנוכל לשוחח על מה שקורה". הוא מתאר את מבנה המפגש ומבקש שהמשתתפים יתייחסו לשאלות הבאות: (א) ממה הם מרוצים בכיתה ובבית הספר? (ב) ממה הם אינם מרוצים? (ג) המחנך מתייעץ עם תלמידיו על נושאים שמטרידים אותם (לדוגמה: "בזמן האחרון נוצרה יריבות בין שתי קבוצות. כיצד לדעתכם נוכל לפתור את העניין?"). משך זמן המפגש המומלץ 45-30 דקות. מומלץ לנהל את השיחה, לפחות בתחילתה, במתכונת של סבב. כך יוכל כל אחד להתבטא בתורו. רצוי לבקש בתחילת השיחה את רשות המשתתפים לרשום את תוכני המפגש. חשוב לעודד את המשתתפים, במיוחד את הביישנים, לשוחח. אפשר להיעזר בשאלות ובהערות כגון: "מה עוד הייתם רוצים להוסיף?", "מה הרגשתם כשזה קרה?", "מעניין מאוד, לא ידעתי" ועוד. רצוי שגם המחנך ישתף את התלמידים במחשבותיו, ברגשותיו ובלבטיו (זהירות! לא להשתלט על השיחה).
במקרה הצורך יש להעביר את עיקרי התכנים להנהלת בית הספר ולצוות הייעוצי. חשוב לקבל מראש את הסכמת המשתתפים (למעט אירועים חמורים שעליהם חלה חובת דיווח). כדאי להבהיר לתלמידים ששיתוף אנשים משמעותיים עשוי לסייע להם להתמודד עם הבעיות. על המורה לגלות ערנות ורגישות לתלמידים שאולי היו רוצים לספר דברים נוספים שלא בנוכחות הקבוצה ולזמנם לשיחה אישית.
