תוכן
הורים, מורים ומטפלים נתקלים פעמים רבות בהתקפי זעם אצל ילדים. התקפי הזעם מעלים שאלות ודאגות ביחס להתפתחותו של הילד ולהסתגלותו למסגרת החינוכית והמשפחתית. התפרצויות זעם עשויות להיות שכיחות יותר כאשר הילד חש חוסר אונים לנוכח המצוקה שלו והוא אינו מכיר ביטויים חלופיים ומעודנים יותר לכעס. המאמר דן בעבודה טיפולית עם התקפי זעם אצל ילדים ומדגים את הנאמר באמצעות תיאור מקרה.
התקף זעם (tantrum) הוא התפרצות רגשית הנובעת מתחושת מצוקה העשויה לקבל ביטוי של צעקות, כעס או התנהגות אלימה. רגיעה מהתקף זעם דורשת זמן ולרוב ההתקף ממשיך גם לאחר שהאדם קיבל את מבוקשו או השיג את המטרה שלו. ניתן להבין התקף זעם גם כהודאה באיבוד שליטה וכחוויה של האדם שהוא אינו יכול להתמודד עם הגורם המתסכל (benaroch, 2008). התקף זעם נתפס כביטוי נפוץ אצל ילדים צעירים. מחקרים מצאו שלילדים בגילאי 4-3 יש התפרצות זעם בממוצע פעם ביום, כאשר הילד עייף, רעב או מתוסכל. כאשר הילד גדל, התקפי הזעם נוטים להיות שכיחים ועוצמתיים פחות (mullen, 1983).
ספרות מחקרית ענפה מציינת שתחושה של כעס וביטוי של התנגדות ומצוקה הם רכיבים מרכזיים בהתקף הזעם (Bath, 1994). כעס הוא הרגשה לא נוחה הקשורה לפרשנות של פגיעה, עוול או אי-צדק (, 2006 Videbeck). לכעס ביטוי פיזיולוגי, רגשי וקוגניטיבי. אדם כועס חש בגופו זרם של אדרנלין המביא לפעימות לב מואצות ולהגברה בלחץ הדם. כעס מתאפיין בהרגשה של מתח ולחץ ובמחשבות של מחאה, אי-הסכמה והתקוממות (Raymond, 1975).
זעם, כעס ותוקפנות הם סוגיות שמעסיקות הורים ואנשי מקצוע באופן שכיח (ראו לדוגמה דור חיים, 2014). הספרות המקצועית נוהגת להבחין בין הבקשה הקונקרטית של הילד בעת התקף הזעם, לבין הצורך של הילד בתגובה עקבית מצד סביבתו (דור חיים, 2012). לדוגמה, פטריק קייסמנט (Casement, 1990) מציין כי בעת התפרצות זעם, ילדים זקוקים לנחישות הורית ולהתנהגות עקבית המכוונת לעזור להם להתמודד עם התסכול.
במאמר זה, אבקש לדון בעבודה טיפולית עם כעס ועם התקפי זעם אצל ילדים ולשתף במורכבות הרבה המאפיינת היבט זה. הורים, מורים ומטפלים נתקלים פעמים רבות בהתקפי זעם אצל ילדים. התקפי הזעם מעלים שאלות ביחס להסתגלותו העתידית של הילד, להתפתחותו, למסגרת החינוכית ולמשפחה. לטענתי, ניתן לצמצם התקפי זעם אצל ילדים, על ידי כך שנסייע להם להעניק ביטוי חלופי לכעס שלהם. מאחורי הכעס יש מחאה שכדאי להקשיב לה, להבין אותה ולדעת כיצד לשוחח איתה.
במהלך עבודתי הפסיכולוגית, הייתי עד למקרים רבים של ילדים שהתאפיינו בהתקפי זעם. התרשמתי שילדים אלו האמינו שהסביבה שלהם אינה מוכנה להכיר בכעס שלהם ורואה בעצם תחושת הכעס דבר שלילי. נוצר אצלי הרושם, שהתפרצויות זעם עשויות להיות שכיחות יותר כאשר הילד אינו מכיר ביטויים חלופיים ומעודנים יותר לכעס. הקשבה לכעס של הילד וניהול דיאלוג עם הצרכים שלו עשויים לסייע לילד לראות בכעס שלו תחושה לגיטימית. במיוחד, אני מוצא ערך בזיהוי ההיבטים המחאתיים של הכעס יחד עם הבקשה ליצירת שינוי.
