תוכן
ברוח זו משקיע המשרד מאמצים רבים שניטור האקלים החברתי בבתי הספר. לשם כך פותחו שני כלים, הוותיק שבהם מכונה אח"מ (אקלים חינוכי מיטבי). זהו שאלון ממוחשב ובו 70 שאלות שמועבר מדי שנה בבתי ספר יסודיים ובחטיבות ביניים רבות. השאלון מאתר הן את הצרכים הבסיסיים של התלמידים (תחושת שייכות, תחושת ביטחון ותחושת ערך וכבוד) והן את ה"צרכים המיטביים", אותם תנאים שמאפשרים צמיחה והתפתחות (תחושת אוטונומיה, תחושת ביטוי אותנטי ותחושת מסוגלות). השאלון בוחן את הממדים האלה וכן מנטר את רמת האלימות בבית הספר. תשובות התלמידים מועברות למטה משרד החינוך שמעבד את הנתונים ושולח כעבור כמה שבועות (ולעתים חודשים) דוח מפורט למנהל בית הספר. הממצאים האלה מוצגים לצוות המורים וגם מסייעים לעתים ליועצת בית הספר לבנות תכניות התערבות. הכלי השני הוא המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית ספרית). אלה הם מבחנים הנערכים על ידי הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) ומועברים מדי שנתיים לתלמידי כיתות ב, ה ו-ח במדעים, בשפת אם (עברית או ערבית) וכן במתמטיקה ובאנגלית. נוסף על המבחנים החיצוניים, נערכים גם מבחנים פנימיים על ידי בית הספר. שאלוני המיצ"ב אוספים גם מידע מהמורים ומהתלמידים על אודות האקלים החברתי בבית הספר. כדאי לציין שמשרד החינוך מתנגד בעקשנות להפיץ את הממצאים ברבים, מחשש שהדבר ייצור אקלים תקשורתי שלילי כנגד בתי הספר ומנהליהם. למרות הכוונות הטובות וההשקעה העצומה, יש לשני הכלים האלה כמה חסרונות בולטים.
- השאלות בשאלון קבועות ואי אפשר לשנותן ולהתאימן לאיתור בעיות ספציפיות שמטרידות את המורים ואת התלמידים.
- שני הכלים צוברים מידע כמותי ואינם מאפשרים לאסוף מידע "רך" בעל אופי אישי.
- תהליך איסוף המידע ועיבודו מסורבל למדי ואורך כמה שבועות.
- המידע נמסר להנהלת בית הספר רק כעבור כמה חודשים. במציאות חברתית שבה יחסים נבנים ונהרסים במהירות, כשהמידע מגיע הוא כבר אינו מעודכן.
- התוצאות מוצגות באמצעות מדדים כלליים. קשה ללמוד מהם אילו בעיות מעסיקות את התלמידים. קשה עוד יותר לתרגם את המידע לתכניות התערבות.
- היעדר נורמות להשוואה. שאלון אח"מ אינו כולל מדדי השוואה (כגון ממוצע וסטיית תקן), בעוד שהמיצ"ב אמנם כולל נורמות (ממוצע ארצי) אבל משום שהוא נערך אחת לשנתיים לא ניתן להשוות בעזרתו את האקלים באותה כיתה.
- אף על פי שהמידע מבוסס על תשובות התלמידים, ממעטים לשתף אותם בהפקת המשמעות ובבניית תכניות התערבות. וכך, תהליך שנועד לשפר את היחסים ביניהם, מתוכנן ומופעל "מעל לראשם" על ידי היועצת וההנהלה.
כאשר נחוץ לאתר ולכבות במהירות סכסוכים חברתיים, שני הכלים המסורבלים והכבדים האלה (האח"מ והמיצ"ב) לא יועילו. נחוצה השקעה רבה ושוטפת של המחנך. אין תחליף לפקיחת עיניים ואוזניים, למדיניות של דלת פתוחה, להפגנת נוכחות, להתעניינות ולהצעת עזרה כשנחוץ. אציג שני כלים לאיסוף מידע והיוועצות עם התלמידים על אודות בעיות חברתיות ולימודיות.
"המדחום החברתי"
לצד הערנות והדלת הפתוחה שהמחנך נוקט, רצוי להיעזר בכלי מובנה (א) שיאפשר לפתח ערוץ הידברות על אודות היחסים בכיתה; (ב) שיסייע לעקוב באופן שוטף אחר האקלים, במיוחד "כשהחום עולה" ומתעוררת בעיות; (ג) שיעודד את התלמידים, כיחידים וכקבוצה, לקחת אחריות על איכות חייהם בבית הספר; (ד) שיספק מידע זמין אשר מתורגם לבניית התערבויות ממוקדות ומהירות. כדי להשיג את כל המטרות האלה פיתחנו בשלושה בתי ספר את "המדחום החברתי". כמו המדחום הרפואי, גם הכלי הזה פשוט להעברה; מערב את כל התלמידים בתהליך המדידה; כל המדידות בנות השוואה זו לזו; המדחום מספק במהירות מידע פשוט ואמין; יש בו מעט מדדים, כאלה שעוזרים לזהות בעיות ולהתערב כדי לפתור אותן. הרעיון שעומד מאחורי המדחום החברתי פשוט וקל ליישום: המורה והתלמידים דנים במערכת היחסים ובגורמים שמשפיעים על תחושת התלמידים בכיתה. על יסוד הדיון הזה המורה מסביר לתלמידים מהו סקר ויחד הם מפתחים שאלון קשר בן שש-שבע שאלות. התלמידים מעבירים אותו בכיתה ומעבדים את ממצאיו. השאלון כולל גם חלק פתוח שבו יכול כל תלמיד להעלות עניין שמטריד אותו או אותה. בתום העיבוד המחנך והתלמידים דנים בממצאים ושוקלים יחד כיצד לפתור בעיות ולשפר את היחסים. את השאלון הזה מעבירים כמה פעמים במהלך השנה וכך אפשר להשוות את הממצאים בין מדידה למדידה ולבחון אם ההתערבות שנקטו אכן השפיעה. למען היועצות, המנהלים והמורים שמבקשים ליישם את הכלי בכיתתם נתאר בקצרה את ארבעת שלבי ההקניה. כל שלב כזה יכול להימשך שיעור אחד או שניים:
- שלב ראשון – זיהוי ומיון בעיות: המחנך מסביר מהו "אקלים חברתי", תוך השוואה עם מזג האוויר, שהוא לעתים בהיר ולעתים מעונן, גשום וסוער. הכיתה דנה בחשיבות ההתייחסות לאקלים החברתי והמורה מסביר על אודות מטרות המדחום החברתי והשימוש בו. בהמשך, המחנך מבקש מהתלמידים לכתוב באופן אנונימי שלושה (או יותר) דברים שהיו יכולים לשפר את איכות חייהם בכיתה ובבית הספר. לאחר שהתלמידים סיימו הם מעבירים את הדפים למחנך שרושם אותם על הלוח. יחד עם התלמידים הם ממיינים לקטגוריות את כל הנושאים שעלו (כגון: "התייחסות מכבדת למורים"; "שמירה על רכוש" וכדומה).
- שלב שני – בניית שאלון: המחנך מסביר לתלמידים מהו סקר ומביא דוגמאות של סקרים (כגון משאל עם, סקרי בחירות וכיוצ"ב). לאחר מכן הוא מלמד מושגים בסיסיים במדידה – כיצד לבנות שאלון ומהו היגד. המורה מדגים כיצד מתרגמים את התכנים שעלו בשיעור הקודם ומנסחים היגד (למשל: "הילדים בכיתה שלנו מתייחסים למורים בכבוד"). בהמשך המורה מסביר שני מושגים כמותיים הקשורים לסקר: "סולם ליקרט", כלומר מתן ערכים מספריים להיגדים מילוליים ("במידה רבה מאוד" – 5; "במידה רבה" – 4 וכיוצ"ב). המורה גם מלמד (אפשר בשיעור מתמטיקה) כיצד מחשבים ממוצע. על פי הקטגוריות שנאספו בשיעור הקודם התלמידים והמורה מנסחים שישה-שבעה היגדים לשאלון.
- שלב שלישי – הקמת "ועדת מדחום": המחנך בוחר ועדה שמורכבת משניים-ארבעה תלמידים שתפקידם להעביר את השאלונים ולעבד אותם. רצוי שחברי הוועדה יהיו תלמידים טובים עם כישורים חברתיים ויוזמה. המחנך מציג להם את השאלון ומסביר להם כיצד לקדד את הנתונים (כלומר להמיר את התשובות לערכים מספריים ולרשום אותם על גבי טבלה. אם התלמידים בני 11 ואילך ששולטים במחשב, אפשר ללמד אותם להשתמש בתוכנת אקסל שמקלה מאוד את העיבוד החשבוני. המחנך (או המורה למחשבים) מכין עם חברי הוועדה תצוגה חזותית – גרף גדול המתאר את הממצאים שנאספו.
- שלב רביעי – הצגת הנתונים ודיון בכיתה: לאחר שהעבירו את השאלון, חברי הוועדה מקדדים את הנתונים, מחשבים ממוצע לכל היגד ומכינים תצוגה חזותית. הם מציגים לכיתה את הממצאים והמחנך מנחה דיון כיתתי על אודותם. כדי שהמפגש יהיה יעיל מתמקדים בתחום אחד (או שניים) שנחוץ לטפל בו ומקדישים לו את מרב הזמן. הכיתה מעלה רעיונות כיצד לטפל בבעיות ומהן הפעולות שכדאי לערוך. את הסקר הזה שבים ומעבירים מדי תקופת זמן קבועה, נניח מדי חודשיים. מדי פעם אפשר יהיה לגרוע או להוסיף לשאלון שאלות נוספות, בעניינים שעולים על סדר היום.
במהלך הפעלת המדחום, כך למדנו, התלמידים מגלים מעורבות רבה ומשוחחים ברצון ובפתיחות על קשייהם. השימוש בכלי זה מגביר את המודעות לצדדים החברתיים והדיונים בעקבות העברתו מסייעים לפתור בעיות. עם זאת נחוצה השקעה לא מעטה בשלבים הראשונים של ההקניה והשימוש בכלי. הצעד הראשון הוא "לשווק" את הכלי למחנכים וללמד אותם להשתמש בו. מומלץ לערוך את ההקניה במפגש אחד או שניים בתחילת שנת הלימודים.
ההקניה עצמה, על ידי היועצת, נערכת בדיוק באופן שבו המורים ילמדו את הנושא בכיתתם. כדי שהלימוד יהיה משמעותי יותר בונים יחד שאלון שעוסק בצדדים החברתיים ובאקלים של חדר המורים (חיוני שהמנהל יהיה נוכח). לשם כך אפשר לבקש מהמורים לציין שלושה דברים שהיו יכולים לשפר את איכות חייהם בבית הספר. רושמים על הלוח, ממיינים אותם ומפיקים היגדים. בהמשך מעבירים את השאלון בין המשתתפים, מקדדים ומסכמים את הממצאים ודנים בהם. הדיון הזה חושף לעתים קרובות עניינים רגישים ואישיים שהמורים נמנעו מלשוחח עליהם בחדר המורים וכך מתאפשר למנהל ולחברי הצוות לטפל בהם. ועוד תובנה שצמחה במהלך הפעלת המדחום – הגם שמדובר בכלי פשוט וממוקד, נחוץ שהיועצת והמנהל ילוו את המחנכים, יעודדו ויפתרו את הדילמות שמתעוררות.
