הנחיות
רקע
האם ילדים יכולים לפתור סכסוכים בכוחות עצמם? באילו מקרים מבוגרים צריכים להתערב בסכסוכי ילדים? האם ילדים מצפים ממבוגרים להתערב בסכסוכים שלהם?
בהפעלה זאת נעסוק בשאלות אלה ואחרות.
הפעילות
בפעילות אחד עשר שלבים:
שלב א: סיפור אנחנו לא תינוקות! / שירה גודמן
אנחנו יחד כבר שש שנים. חלק מאתנו אפילו היו יחד בגן. אנחנו מכירים זה את זה מכל הכיוונים, הטובים ו… הפחות טובים. במשך השנים היו עליות וירידות, אבל בסך הכול היינו תמיד כיתה מגובשת, בלי בעיות מיוחדות. לכן קשה להבין למה זה קרה דווקא בכיתה ו.
על מה אני מדבר? אני מדבר על זה שהשנה המצב החברתי בכיתה הוא פשוט גרוע. אני לא זוכר איך ומתי בדיוק זה התחיל. אבל אני יודע שזה לא טוב! יש מין מתח כזה באוויר, ממש לא נעים להיכנס בבוקר לכיתה. סכסוכים ומריבות, הצקות ולגלוגים אצלנו זה ענין שגרתי.
תמי, המחנכת שלנו, ניסתה כבר הכול: שיחות, איומים, ערבי כיתה, ימי גיבוש, אבל שום דבר לא עזר.
ואז יום אחד, היה בכיתה פיצוץ! זה היה בשיעור חברה. תמי שוב דיברה על האווירה בכיתה, ופתאום אסף התפרץ:
– "די! אנחנו כבר לא תינוקות שצריכים לסדר לנו את החיים החברתיים!"
שקט השתרר בכיתה. כולם חיכו לראות איך תמי תגיב, אבל לפני שהיא הספיקה להשיב, החלו ילדים נוספים להביע את דעתם:
– "נכון, הוא צודק!" קראה עדי, "מבוגרים תמיד חושבים שהם יודעים הכול, ושהם יכולים לפתור כל בעיה, אבל הם טועים. יש דברים שילדים צריכים לעשות בעצמם."
– "ואם תתנו לנו להסתדר בעצמנו, תראו שבסוף נצליח," הוסיף גיא.
– "אני חושבת שככל שמבוגרים מתערבים יותר, זה פשוט מזיק יותר. הילדים מרגישים אנטי…" זאת הייתה דעתה של שני.
– "וחוץ מזה," הוסיף דן, "מריבות וסכסוכים זה דבר טבעי. גם מבוגרים לפעמים לא מסתדרים."
– "וזה לא שאנחנו מרביצים או משהו כזה…" אמרה איילת.
– "לדעתי, זה דווקא טוב שתמי מנסה לשפר את האווירה! הרי לא הצלחנו להסתדר בלי עזרה, ואני בטוחה שהרבה ילדים לא אוהבים את מה שקורה פה…" כרגיל, רעות לא מפחדת לומר את דעתה, ובדרך כלל הדעה שלה שונה מהדעות של רוב הילדים.
המורה הקשיבה בכובד ראש לכל הטענות. לאחר כמה דקות, כאשר נדמה שכל מי שהיה לו מה לומר, אמר את דברו, דיברה גם היא:
– "ילדים, יש הרבה צדק בטענות שלכם. אבל אני החלטתי בכל זאת להתערב, כי אני לא יכולה לעמוד מן הצד ולראות את הילדים, שאני אחראית לחינוך שלהם, שאני אוהבת, הורסים את החברה שלהם במו ידיהם. לפעמים ילדים זקוקים להכוונה, לעזרה, של מישהו קצת יותר מנוסה. וחוץ מזה, יש בכיתה ילדים שסובלים מאוד מהמצב, ומישהו חייב לעזור להם. הם לא מדברים עכשיו, אבל כמה מהם ביקשו ממני להתערב, לעזור! וגם אם אין כאן אלימות פיזית, האווירה כאן גרועה, ואני לא אשב בחיבוק ידיים כשכיתה נהרסת."
שוב היה שקט בכיתה. נמאס לנו שהמבוגרים מתערבים לנו בחיים. והמורים – התפקיד שלהם זה ללמד, ולא לסדר לנו את החיים. אם רק יניחו לנו, הכול יסתדר…
שלב ב: הצעות לעבודה קבוצתית בעקבות הסיפור
- האם יש הבדל בין אלימות פיזית לאלימות לא פיזית?
- האם באלימות פיזית המורים צריכים להתערב תמיד?
- האם, לדעתכם, ילדים מסוגלים לפתור את הסכסוכים שלהם בעצמם?
- האם סכסוכים זה באמת דבר טבעי? האם זה אומר שלא צריך להתרגש ממריבות ולא צריך לערב מבוגרים כדי לפתור אותם?
שלב ג: התרסה
ילדים – היום רבים ומחר חברים! לא צריך לעשות עניין מכל ריב…
שלב ד: תגובה
נכון, אבל מה אם הסכסוך מתמשך זמן רב, והילדים לא פותרים אותו בכוחות עצמם?
שלב ה: תרגיל
1. לפניכם כמה אירועים של סכסוכים בין ילדים.
2. באילו מהם, לדעתכם, יש מקום להתערבות המבוגרים?
- רות ורחלי, חברות טובות, הסתכסכו זו עם זו. המחנכת מתלבטת אם לשוחח אתן או להניח להן להסתדר בעצמן, על אף שהסכסוך נמשך כבר מעל לחודש.
- קבוצת בנים מציקה לרן על כך שבמקום לשחק כדורגל הוא מעדיף לפטפט עם הבנות. המורה מתרשמת שרן סובל מההצקות, אבל הוא מכחיש זאת.
- גילי מחזר במרץ אחרי רותם. בהתחלה רותם דחתה אותו בעדינות, אבל הוא ממשיך. עכשיו זה כבר מוגזם, כי הוא הולך אחריה לכל מקום, שולח לה פתקים ומתנות וממש נדבק אליה! רואים שרותם מוטרדת.
שלב ו: מחשבה
בבית-הספר, כמו בכל קהילה, יש כללים שקובעים שאסור לפגוע בגופו של אדם, ומי שמפר את הכללים האלה – נענש! אך מה על פגיעות שאינן בגוף? – העלבות, הצקות, הטרדות, התעללויות הן לא פחות חמורות, ופעמים רבות הפוגעים אינם נענשים.
- האם במקרים אלה כדאי שהמורים יתערבו יותר?
שלב ז: משחק תפקידים
אמיתי מציק לשי ללא הרף, מקניט אותו, ואפילו מכה אותו לפעמים. לבסוף, נמאס לשי והוא ביקש עזרה מזיוה המחנכת שלו. המחנכת זימנה את אמיתי לשיחה. אחרי הצוהריים הגיע אמיתי לביתו של שי ואמר לו שלא היה מקום "להלשין" למורה, והם יכלו להסתדר ביניהם…
- ערכו משחק תפקידים בין אמיתי לבין שי בנושא המחלוקת ביניהם: האם היה מקום לבקש את התערבות המורה?
שלב ח: טיעון ותגובה
טיעון: פתרונות שמבוגרים כופים על ילדים הם מלאכותיים. רק כשהילדים מסתדרים בעצמם, הסכסוך באמת מסתיים.
תגובה: לפעמים קשה לילדים לעשות את הצעד הראשון, וצד שלישי, מבוגר או ילד, יכול לעזור, להקל עליהם.
- מה דעתכם על הרעיון שילדים "יתערבו" בסכסוכים בין ילדים וינסו לעזור להם לפתור אותם?
שלב ט: השוואה
אחי ואני רבים בלי סוף, אך אימא שלי מסרבת להתערב. היא אומרת שאנחנו צריכים לפתור זאת בעצמנו!
1. האם, לדעתכם, הורים צריכים להתערב בסכסוכים בין אחים? האם זה עוזר?
2. האם יש הבדל בין התערבות הורים להתערבות מורים? מדוע?
שלב י: טיעון ותגובה
טיעון: הילדים החלשים יותר, שתמיד פוגעים בהם, צריכים את עזרת המבוגרים. אסור להתעלם מהם ולדרוש מהם להסתדר בעצמם.
תגובה: החלשים צריכים ללמוד להסתדר בעצמם. זה חלק מהחינוך שלהם לחיים כמבוגרים. מה דעתכם?
שלב יא: הפעלת סיכום
עבדו בקבוצות ונסחו מכתב קצר למורה שלכם (למנהל/ת, או לצוות החינוכי של בית-הספר) וספרו בו מה אתם חושבים ואיך אתם מרגישים בקשר לנושא ההתערבות של מורים בסכסוכים בין ילדים.
