רקע
פזית גלר, מורה בבית ספר אזורי בהוד השרון, פרסמה פוסט שבו התוודתה שהמנקה בבית הספר "שקופה" לה. פתאום היא שמה לב שהיא לא יודעת מה שמה של המנקה ועד כמה קשה עבודתה, והודתה שבסוף היום היא רגילה למהר הביתה ולא טורחת להקדיש מחשבה למנקה או אפילו לנסות לעזור לה ולהקל עליה.
לאחר כתיבת הפוסט המורה שיתפה את ילדי כיתתה בתחושות שלה, והפנתה את תשומת ליבם לחשיבות עבודתה של המנקה – עד כמה נעים להיות בכיתה כשהיא נקייה ומבריקה בבוקר, וכמה לכלוך ובלאגן נשארים בכיתה בסוף היום. השיח עודד את הילדים להתייחס לעבודתה של המנקה בכבוד, לקחת חלק בשמירה על ניקיון הכיתה, להרים בסוף כל יום את הכיסאות כדי להקל עליה, ואף להוקיר לה תודה על עבודתה באופן אישי. כעת יש למנקה שם, היא אינה שקופה עוד.
פעילות המזמנת את התלמידים לראות את בעלי המקצועות "השקופים"* בבית הספר, לפתח אמפתיה* לתפקידם, ולחשוב על דרכים שבהן יוכלו להקל עליהם בעבודתם.
*"אנשים שקופים" הם אנשים שלא זוכים לתשומת לב ומתעלמים מקיומם. איך אנחנו יודעים שמישהו שקוף לנו? נחשוב: האם אנחנו מכירים אותו בשמו? האם אנחנו יודעים מה התפקיד שלו? האם אנחנו מתייחסים אליו כשאנחנו פוגשים אותו במהלך היום?
*אמפתיה היא היכולת להבין ולהזדהות עם רגשותיו של אדם אחר. (רב מילים)
מעובד לפי: סרוגים 10.12
